ניתוח חדש שנערך לשאריות כימיות של חומר דליק וככל הנראה נפיץ, שאותר בתוך כלי קרמיקה כדוריים-חרוטיים עתיקים מהמאה ה-12-11 בירושלים, מצא שהם היו בעלי פוטנציאל לשמש כרימוני יד עתיקים.
ההשערה של החוקרים הייתה שכלי הקרמיקה שימש כמעין רימון יד מימי הביניים, אשר ככל הנראה הושלך על ידי כוחותיו של צלאח א-דין במהלך המצור על ירושלים בשנת 1187 לספירה. הממצא תומך בטענות שנעשה שימוש במטעני חבלה, שהושלכו במהלך מסעות הצלב.
2 צפייה בגלריה
שבר של הכלי הכדורי-חרוטי, שזוהה כמכיל חומר נפץ ואותר בירושלים
(צילום: Robert Mason, Royal Ontario Museum)
"כלי הקרמיקה הכדוריים-חרוטיים היו נפוצים מהמאה ה-9 עד המאה ה-15 ברחבי המזרח התיכון, והשימוש בהם היה מגוון, וכלל בין היתר: אחסון כספית לכרייה, שתיית בירה וכן הכלת תרופות ושמנים ריחניים. גודלם של כלים אלו משתנה בין סנטימטרים בודדים ועד למעלה מ-20 ס"מ, עם עובי דופן שמשתנה בין מילימטרים בודדים לעובי של למעלה מ-1.5 ס"מ. כמו כן, הם יוצרו בטמפרטורות שריפה משתנות", הסביר ד"ר קרני מאתסון מאוניברסיטת גריפית' באוסטרליה. החוקר הוסיף כי "לניתוח של הכלים הללו יש פוטנציאל לספק ראיות שיאפשרו לנו לאפיין את תכולתם ולשפר את ההבנה שלנו לגבי פריטי יוקרה, תרופות, טכנולוגיה וסחר במזרח התיכון של ימי הביניים".
במחקר, שפורסם בכתב העת Plos One, בחנו ד"ר מאתסון ושותפיו ארבעה כלים שנמצאו כולם בגנים הארמנים (כולל את אתר הארמון המלכותי הצלבני) של ירושלים, בין השנים 1961-1967. הכלים תוארכו לתקופה שבין המאות ה-11 וה-12 והוחזקו במוזיאון המלכותי של אונטריו בקנדה.
"המחקר שלנו הציג את השימוש המגוון בכלי קרמיקה ייחודיים אלה, לרבות כמטעני נפץ או רימונים עתיקים, אשר בתקופת מסעות הצלב הושלכו לעבר מעוזים צלבניים. ישנם חוקרים שסברו כי חומר הנפץ שהכילו הכלים הומצא בסין העתיקה והוכנס למזרח התיכון ולאירופה עד המאה ה-13 (ואף קודם לכן). עם זאת, מחקר זה הראה שזו לא אבקת נפץ שחורה, אלא ככל הנראה חומר נפץ שהומצא במקום שבו נמצאו הכלים העתיקים והורכב מכספית, גופרית, מגנזיום ועוד - מה שמעיד על היותו מתוחכם ושונה מהאבקה הסינית (ייתכן שמגנזיום למשל, הגיע מים המלח, שם הופץ בזמנו). בנוסף, גילינו שחלק מהכלים הללו נאטמו באמצעות שרף", הסביר ד"ר מאתסן. החוקר אמר עוד כי מחקר נוסף על הכלים מסוג זה ותוכנם הנפיץ, יאפשר להבין את טכנולוגיית הנפץ העתיקה של תקופת ימי הביניים, ואת ההיסטוריה של אמצעי הלחימה במזרח הים התיכון.
ד"ר מאתסון אמר שטקסטים בערבית מהתקופה ההיא, מתייחסים לאופן ההכנה של מה שנראים כמו חומרי נפץ. "אלה היו כלי נשק סודיים והם לא בהכרח רצו לגלות לכולם איך בדיוק להכין אותם. אם היית מערבב את מלחי ים המלח עם שומנים מהצומח והחי, ייתכן שהייתי מקבל חומר דומה למה שמצאנו. אנחנו חושבים שהלחץ יכול להצטבר בתוך הכלי שדפנותיו עבים, עד שהוא יכול להתפוצץ לרסיסים - מה שמגדיל את אפקט הפגיעה".
