שלושה מחנות רומיים ארעיים ומבוצרים זוהו ברחבי צפון חצי האי ערב על ידי סקר חישה מרחוק, שערכו חוקרי בית הספר לארכיאולוגיה באוניברסיטת אוקספורד. התגלית עשויה להיות עדות למערכה צבאית לא מתועדת שהתרחשה על פני דרום-מזרח ירדן וחדרה אל סעודיה, במה שייתכן שקשור לסיפוח הרומי של הממלכה הנבטית בשנת 106 לספירה. בהמשך המחקר התגלה מחנה רביעי.
המחנות המבוצרים שבהם חנתה לפני כ-1,900 שנה, באופן קבוע או זמני, יחידה של הצבא הרומי, כגון לגיון, על כל מטענה ובהמות התובלה שלה, זוהו באמצעות תמונות לוויין. על פי צוות המחקר, שממצאיו פורסמו בכתב העת Antiquity, ייתכן שהם היו חלק ממסע צבאי שטרם התגלה, הקשור להשתלטות הרומית על ממלכת הנבטים בשנת 106 לספירה, ציוויליזציה שבמרכזה פטרה, עיר נבטית קדומה (בירת הנבטים) המפורסמת בארמונות הקבורה שלה החצובים באבן החול של הרי אדום ובעצם היותה אתר מורשת עולמית של אונסק"ו.
ד"ר מייקל פראדלי, מבית הספר לארכיאולוגיה של אוניברסיטת אוקספורד, שהוביל את המחקר וזיהה לראשונה את המחנות ב-Google Earth, טען כי אין ספק לגבי תיארוך המחנות. "אנחנו כמעט בטוחים שהם נבנו על ידי הצבא הרומי, לאור צורת הקלפים האופיינית של המתחמים עם כניסות מנוגדות לכל צד. ההבדל הבולט היחיד ביניהם הוא שהמחנה המערבי ביותר גדול משמעותית משני המחנות ממזרח", אמר ד"ר פראדלי. "המחנות הללו הם ממצא חדש ומרהיב, אשר מספקים תובנה חדשה וחשובה על המערכה הרומית בחצי האי ערב, שכן מצודות ומבצרים רומיים מראים כיצד רומא שלטה באזור מסוים, אך מחנות זמניים חושפים כיצד הם עשו זאת במהלך המערכה", הוסיף עמיתו למחקר ד"ר מייק בישופ.
"רמת השימור של המחנות היא באמת יוצאת דופן, במיוחד מכיוון שייתכן שהם היו בשימוש רק במשך ימים או שבועות. הם הלכו בשיירה היקפית, בנתיב שקישר בין באייר (Bayir) שבירדן ודומת אל-ג'נדל (Dûmat al-Jandal) שבסעודיה. מדובר על אסטרטגיה שלפיה עקפו הרומאים את המסלול המוכר יותר במורד ואדי סירחאן, שהיה גם נתיב סחר חשוב של תבלינים, קטורת ונחושת בין היתר, בין חצי האי ערב ובין סוריה וישראל, מה שהוסיף אלמנט של הפתעה למתקפה", אמר ד"ר פראדלי.
"מחנות הצעדה הללו - אם אנחנו צודקים בתיארוכם לתחילת המאה השנייה - מהווים עדות לסיפוח הרומי של הממלכה הנבטית, לאחר מותו של המלך האחרון, רבאל השני סוטר בשנת 106 לספירה, אז השתלט הקיסר הרומאי טראיאנוס על הממלכה הנבטית ללא כל התנגדות והיא הפכה לפרובינקיה רומאית בשם ערביה פטריאה", הוסיף אנדרו ווילסון, פרופ' לארכיאולוגיה של האימפריה הרומית באוניברסיטת אוקספורד, במה שעורר דיון בין הסברה לפיה רומא נאלצה לכפות את ההשתלטות על הממלכה הנבטית, בעוד שהתיעוד ההיסטורי הרומי ששרד - מעלה טענה לפיה העברת השלטון הייתה אירוע שליו, שהתרחש כאמור עם תום שלטונו של רבאל השני סוטר.
בהתחשב בכך שהמרחק בין כל מחנה הוא 37 ק"מ עד 44 ק"מ, שיערו החוקרים כי מדובר במרחק רב מדי מכדי לחצות אותו על ידי חיל רגלים ביום אחד. על כן, נראה כי המחנות הוקמו על ידי יחידת פרשים, שיכולה הייתה לנוע על פני שטח כה גדול וצחיח ביום אחד, ייתכן שעל גבי גמלים. על בסיס המרחק בין המצודות, גילו החוקרים כי ישנה מצודה נוספת, רביעית במספר, שהייתה ממוקמת מערבית לשלוש המצודות האחרות.
קו הביצורים, על ארבעת מחנותיו, התגלה ככזה שעובר בקו ישר לכיוון דומת אל-ג'נדל, במה שהיא כיום סעודיה, אך שהייתה בזמנו יישוב במזרח הממלכה הנבטית. כעת, מה שהחוקרים מעוניינים לגלות, לצד אישור סופי של תיארוך המחנות באמצעות מחקר בשטח ולא רק על סמך צילומי לווין, הוא בין היתר מדוע המחנה המערבי מבין ארבעת המחנות גדול פי שניים מהמחנות האחרים (גודלו כ-105X125 מטרים עם שטח פנימי של כ-3,100 דונם, בעוד שגודלם של האחרים הוא כ-65X95 מטרים עם שטח פנימי של כ-1,700 דונם). לכך ישנן מספר השערות, כמו למשל התפצלות הכוח לשניים, כשמחצית ממנו נמחק בקרב או לחלופין סיוע של מחצית הכוח הלוחם למחנות האחרים באספקת ציוד ושתייה, בעוד החצי השני צעד קדימה.
בשורה התחתונה, נראה כי למרות השאלות שטרם הגיעו על פתרונן, תגלית זו שפכה אור חדש על ההיסטוריה הרומית ועל האופן שבו כבשה האימפריה שטחים. יתרה מזו, הרי שהממצאים הקיימים הינם לא רק בעלי חשיבות היסטורית משמעותית, אלא גם עדות לנפלאות הטכנולוגיה המודרנית, שכן שימוש ב-Google Earth חשף עדויות למסע צבאי שלא תועד בעבר.
