מדהים שבעידן שבו אנחנו יודעים לתצפת על הגופים המרוחקים ביותר בגלקסיה בעזרת טלסקופ חלל משכולל, אנחנו עדיין מצליחים לפספס תצפיות שקורות לנו ממש מתחת לאף, או מתחת לנעליים ליתר דיוק. המדע מגלה בשנים האחרונות את עולמן המורכב להפליא של הנמלים ומעניק לחרק המתוחכם הזה סוף סוף את תשומת הלב הראויה לו אחרי שנים של התעלמות. שורה של מחקרים פורצי דרך הראו לאחרונה את הדרכים המבריקות שבהן נמלים מצליחות להתגונן מפני מגפות, שהן פועלות לפי אלוגריתם זהה לזה של האינטרנט, שהן מנווטת לפי שדה המגנטי של כדור הארץ, ועוד.
כעת מחקר חדש, שמתפרסם במגזין הנחשב Nature בהובלת חוקרים ישראלים, חושף נדבך נוסף במעגל החיים של הנמלה - מה הדבר שמאחד את החברה, ויכול להשליך גם על שלנו. החוקרים מאוניברסיטת רוקופלר בניו יורק מצאו לראשונה שגם נמלים, בדומה לדבורים או יונקים, מיצרות סוג של ״דבש״ או ״חלב אם״, אלא שבמקום שהאם תאכיל את צאצאיה כאן קורה תהליך הפוך - הגלמים מאכילים את הנמלים.
מתברר שהאינטראקציה החברתית הזאת, שלא הייתה ידועה בעבר, מאחדת את המושבה ומקשרת בין נמלים על פני שלבי ההתפתחות שלהם - מזחלים, דרך גלמים, לנמלים בוגרות. החוקרים גילו שהגלמים מפרישים נוזל שלא נצפה עד כה, והוא מיד נשתה על ידי הנמלים הבוגרות והזחלים. נראה כי הישרדותה של המושבה כולה תלויה בצריכה מהירה של נוזל הזה שעשיר בחומרים תזונתיים: הזחלים זקוקים לו כדי לגדול, ואם הנמלים לא מצליחים לשתות אותו, הגלמים מתים מזיהומים פטרייתיים כשהנוזל מצטבר סביבם.
"התגלית הזאת נמצאת בלב ליבה של הבנת חיי הנמלה, אבל מפני שנמלים פועלות בתוך ההמולה של מושבה עמוסה, הן מציבות קשיים בפני חוקרים ולא נחקרו באופן שיטתי", אומרת ד״ר אורלי שניר, המחברת הראשונה של המחקר ופוסט-דוקטורנטית במעבדה של פרופ׳ דניאל קרונאואר באוניברסיטת רוקפלר. כדי לעקוף את הכאוס של הקן, החליטה שניר להשתמש ב״הנדסה הפוכה״ כדי לזהות כמה מעקרונות המפתח המניעים אינטראקציות חברתיות בין נמלים. היא למעשה בודדה נמלים בשלבי התפתחות שונים מהמושבה ובחנה כיצד הבידוד החברתי משפיע עליהן.
אחד הדברים הראשונים שהיא שמה לב אליהם היה הצטברות נוזלים סביב גלמים מבודדים. חרקים אינם מפרישים נוזלים בדרך כלל בשלב הגולם, ונוזל כזה מעולם לא נצפה גם בנמלים. הנוזל הזה היה מועד לזיהומים פטרייתיים שבסופו של דבר הרגו את הגלמים. רק כאשר שניר שאבה את הנוזל באופן ידני, הגלמים שרדו. ברור שבטבע מושבת הנמלים מונעת איכשהו את הצטברות נוזל הגולם וכך שורדת.
שניר, פרופ׳ קרונאואר ועמיתיהם ערכו ניסויים בו צבעו את הנוזל כדי לעקוב אחריו ולהבין לאן הוא נעלם, וכאשר גילו שמבוגרים והזחלים שותים אותו, הם החלו לחקור את הרכב הנוזל ולצפות במה שקרה לנמלים שלא השתתפו במשתה הזה.
הנוזל התברר כעשיר בחומרים מזינים וכן בחומרים פסיכואקטיביים, הורמונים וכמה מרכיבים שנמצאים בדבש מלכות שדבורי הדבש שומרות לזחלי המלכה. ובעוד שנמלים בכל הגילאים נהנות מהנוזל, זחלי נמלים צעירים חייבים אותו: אלו שנמנעים מהנוזל בארבעת ימי חייהם הראשונים לא מצליחים לגדול, ורבים מתים בסופו של דבר.
"בימים הראשונים לאחר הבקיעה, הזחלים מסתמכים על הנוזל כמעט כמו שיילוד מסתמך על חלב", אומר פרופ׳ קרונאואר. "גם המבוגרים שותים את זה בשקיקה, ולמרות שלא ברור מה זה עושה להם, אנחנו בטוחים שזה משפיע על ההתנהגות שלהם ועל הפיזיולוגיה שלהם”.
לדברי ד״ר שניר, הנוזל הזה משמש כדבק חברתי בין הגלמים לנמלים הבוגרות. במילים אחרות, אותו דבק גורם לאחרונות, אם תרצו, ״להתאהב״ בצאציאהן ולרצות להמשיך לטפל בהם. הגילוי הזה משמעותי כי מדענים מנסים להבין מה הגורם המחבר במושבות הנמלים, המכונות לפעמים סופראורגניזם - כי הם פועלים בישות מאוחדת אחת המורכבת מאורגניזמים רבים. כיום ידוע כי נמלים מעבירות מידע על ידי החלפת אותות כימיים וריחות כמו פרומונים. גילוי הנוזל החברתי של הגולם ותפקידו בחיבור בין מבוגרים, גלמים וזחלים, מוסיף לתמונה גורם נוסף. "הנוזל החברתי הזה הוא הכוח המניע מאחורי רשת אינטראקציה מרכזית שעד כה התעלמנו ממנה בחברות נמלים", אומרת ד״ר שניר.
4 צפייה בגלריה
נמלה מוצצת את הנוזל מהגולם. הנוזל נצבע בכחול לצרוך המחקר
(צילום: פרופ׳ דניאל קרונאואר)
וזאת גם הסיבה לדברי ד״ר שניר שתהליך כל כך משמעותי בקן מתגלה רק עכשיו. ״מדענים לא גילו את זה עד היום כי תמיד התעניינו בנמלים בהקשר של המושבה כולה, של הסופראורגינזם, ולא של הנמלה הבודדה. אף פעם לא חשבו שיכולים לקרות שם דברים שאנחנו לא רואים. למעשה המחקר ממש התנגד לבודד אותם כי המחשבה הייתה שכך מפספסים את התהליכים החברתיים שמובילים את הקן. אבל כשחושבים על אינטראקציות חברתיות, יש המון דברים שמתרחשים מתחת לפני השטח בלי שאנחנו נדע מה הסיבה שמניעה אותם״.
הגילוי הזה בעולם הנמלים יכול להשליך על מחקר של נוזלים חברתיים אחרים שמופרשים אצל יונקים ובכלל זה גם בני אדם. ״הרעיון מאחורי המחקר הוא להבין בעצם איך ״נוזלים חברתיים״ שאנחנו ובעלי חיים מפרישים כמו רוק, חלב אם, זרע יכולים להשפיע על ההתפתחות של הצאצא והתנהגות הורית״, אומרת החוקרת הישראלית. ״אלה תהליכים מורכבים שאנחנו לא מבינים עד הסוף את התרומה החברתית שלהם. אנחנו יודעים למשל שתינוקות צריכים חלב אם ושיש פחות תמותה אצל תינוקות ששותים חלב, אבל לא ידועים הרבה מעבר״.
ולשאלת השאלות: מה הטעם? מתוק, אבל פחות מדבש. ״אני מודה שכן ניסיתי לטעום״, מודה ד"ר שניר, אבל בדיעבד היא אומרת שהיא לא בטוחה אם הטעם הסוכריני היה כזה בגלל שכך ציפתה ממנו להיות. היא ביקשה משאר חברי המעבדה חוות דעת שנייה, אבל אף אחד לא התנדב. ״אני עדיין מחפשת מתנדבים״, היא אומרת.
