נפתח בחידה: לפניכם קופסת נעצים העשויה מקרטון, נר, גפרורים ולוח שעם. עליכם להעמיד את הנר על הלוח, להדליק אותו ולוודא שלא תטפטף שעווה על הלוח. זו דוגמה לבעיה הדורשת חשיבה יצירתית כדי להגיע לפתרון.
3 צפייה בגלריה
קופסת נעצים, נר ולוח שעם. איך מעמידים את הנר הדולק על הלוח, כך שלא תטפטף על הלוח שעווה?
(צילום: shutterstock)
המציאות כאוסף בעיות
אפשר להסתכל על כל תחזית שהמוח שלנו צריך לייצר כעל "בעיה". המוח מנסה לצפות מה יקרה בעוד שנייה, שעה או שנה ולגזור התנהגות מיטבית מועילה. כאשר ניגשים לפתור בעיה, לעיתים קרובות מסתמכים על ניסיון קודם – תרחיש שכבר קרה לנו פעם, או פעולה שעשינו בעבר. למשל, אם הדלקנו פעם נרות, נדע ששעווה מטפטפת מהנר. הסתמכות על ניסיון העבר יכולה לחסוך זמן ומשאבים, אך מנגד יכולה להוביל לקיבעון מחשבתי. קיבעון מחשבתי הוא הנטייה לפעול או לחשוב לפי דפוסים קבועים והוא יכול להקשות במציאת פתרון יצירתי שונה. בבעיה שלפנינו למשל, מי שהשתמש בעבר בנעצים, יודע שאפשר לנעוץ אותם בקלות אל לוח השעם, וסביר שינעץ אותם אל הלוח באותו אופן, ומי שהשתמש בנרות - סביר שיחזיק את הנר באותה דרך רגילה והוא גם יודע שמנר דולק מטפטפת שעווה כלפי מטה. האם ניסיון העבר מסייע לנו או מקשה עלינו למצוא פתרון יצירתי לבעיה?
שומר המסך של המוח
רשת ברירת המחדל (default mode network) היא אוסף של אזורים במוח אשר פועלים יחד כאשר האדם איננו עוסק בעניין ספציפי, אלא דווקא בעת שהוא נח או משתעמם ונותן למחשבות לנדוד. רשת זו מורכבת מאזורים בקליפת המוח הקדם-מצחית, באונה הרקתית ובאזור המצוי מתחת לאונה הקודקודית. רשת ברירת המחדל התגלתה בשנות ה-70 של המאה הקודמת, בעזרת סריקת תהודה מגנטית פונקציונלית (fMRI), המאפשרת לבחון שינויים בפעילות אזורים שונים במוח תוך כדי ביצוע משימות. החוקרים שמו לב שבזמן שהנבדקים המתינו בין מטלות, תמיד נראתה פעילות מוגברת באותם אזורים במוח. במשך תקופה ארוכה חשבו כי לרשת זו אין תפקיד ספציפי או קשר לתפקודים קוגניטיביים, והיא מעין "שומר מסך" שנדלק בכל פעם שהמוח אינו עסוק בפעילות מסוימת.
כאשר עסוקים במטלה כלשהי פעילות הרשת משתנה, כך שרמתה היא למעשה הפוכה למידת הקשב: כאשר מרוכזים במטלה - פעילות הרשת יורדת, וכאשר איננו מרוכזים והמחשבות נודדות - פעילות הרשת עולה. לרשת ברירת המחדל תפקיד חשוב בחשיבה ספונטנית, יצירת רעיונות חדשים ויצירת קישורים חדשים בין רעיונות ובין ידע קיים.
3 צפייה בגלריה
רשת ברירת המחדל במוח התגלתה בזמן שהנבדק נמצא בין מטלות. סריקת מוח במכשיר fMRI
(צילום: shutterstock)
מערכות משלימות לרשת ברירת המחדל
מערכת משלימה לרשת ברירת המחדל היא רשת התפקוד הניהולי (executive control network). רשת זו, אשר מרכזה בקליפת המוח הקדם-מצחית, מאפשרת להתרכז במשימה, לזכור רצף מספרים או עובדות ולבצע תהליכי חשיבה מורכבים. יחסי הגומלין והאיזון בפעילות שתי הרשתות הללו, כאשר האחת מדכאת את הפעילות של השנייה, מאפשרים חשיבה יצירתית שחורגת מהתבניות המקובלות, אך לא מתפזרת מדי.
במחקר נוסף בחנו חוקרים את הפעילות המוחית אצל נבדקים בעלי יכולת יצירתית יוצאת דופן, כגון אמנים ידועים או מדענים עטורי פרסים, תוך כדי שהם מעלים אסוציאציות חופשיות למילים שהוצגו על מסך. הסריקות הראו כי קיימת פעילות מוגברת באזורי רשת ברירת המחדל וכן באזורי מוח בשם "אזורי אסוציאציה". אזורים אלה מצויים בקליפת המוח וקשורים להבנה של מידע חושי. למשל, כשאנו קוראים את המילה "סבתא" האותיות נקלטות על ידי מערכת הראייה, ואילו באזורי האסוציאציה, המילה מקושרת לזיכרונות, לרגשות ולמידע חושי אחר (ריח של האוכל של סבתא...), ומקבלת משמעות. במפתיע, הממצא היה אחיד גם אצל אמנים כמו כותבים ובמאים, וגם אצל מדענים מתחום מדעי החיים. מסקנה אפשרית היא שיכולות יצירתיות גבוהות, הן בתחומי האמנות והכתיבה והן בתחומי המחקר המדעי מושתתות על אותן מערכות במוח.
במחקר אחר, נבדקים התבקשו לחשוב על רעיונות יצירתיים. החוקרים דירגו את הרעיונות לפי מידת המקוריות והחדשנות שלהם ומצאו כי רשת ברירת המחדל כולה פעלה, אך אזורים מסוימים מתוכה היו פעילים יותר מאחרים. אזורים באונה הקודקודית השמאלית, הקשורים לתהליכי מנטליזציה, כלומר היכולת לתת משמעות ופרשנות למעשים של אחרים, פעלו יותר כאשר הנבדקים חשבו על רעיונות מקוריים.
לסיכום – יצירתיות ופתרון בעיות הם תהליכים מורכבים, שבהם נוצרים רעיונות חדשים יחד עם קישורים חדשים בין רעיונות ובין ידע קיים, תוך כדי פעילות של מערכות ואזורים שונים במוח. הצלחתם לפתור את החידה? אם לא, ייתכן שכדאי לקחת פסק זמן מהמאמץ, ולתת למחשבות לרוץ בחופשיות, כדי שהרעיון החדש או הזווית שעוד לא ראיתם יצוצו.
פתרון החידה:
מרוקנים את קופסת הנעצים. מצמידים אותה ללוח השעם בעזרת כמה נעצים. מעמידים בתוכה את הנר ומדליקים אותו. כעת השעווה לא מטפטפת על לוח השעם אלא לתוך הקופסה. כדי לפתור את הבעיה, צריך לצאת מהקיבעון שאומר שהקופסה מיועדת אך ורק לאחסון נעצים, ולחשוב עליה אחרת.
ד"ר עדי יניב, מכון דוידסון לחינוך מדעי, הזרוע החינוכית של מכון ויצמן למדע
