בשבוע שעבר, כשאנחנו היינו שקועים בארוחות ראש השנה, חיישנים סיסמיים של שבדיה ודנמרק קלטו מספר פיצוצים תת-ימיים בים הבלטי. לאחריהם, התגלו ארבע דליפות ענק של גז טבעי מחורים גדולים בצינורות התת-ימיים נורדסטרים-1 ונורדסטרים-2, שמוליכים גז טבעי מרוסיה לגרמניה. על פי הערכות עדכניות, דליפת המתאן שנגרמה עקב כך עלולה להיות הגדולה בהיסטוריה, והשפעתה שווה להשפעת הפחמן הדו-חמצני שנפלט מ-1.3 מיליון מכוניות במשך שנה. נכון לעכשיו, החשד העיקרי הוא שרוסיה פיצצה במכוון את צינורות הגז התת-ימיים שלה במספר מוקדים.
הדליפה בצינור הגז בין רוסיה לגרמניה, כפי שתיעדה דנמרק
(צילום: רויטרס)
בעבר, צינורות הגז מרוסיה לאירופה עברו כולם דרך אוקראינה ובלארוס. אולם, מכיוון שאוקראינה (בניגוד לבלארוס) סירבה להמשיך ולהיות מדינת חסות של רוסיה, הרוסים החלו ללחוץ עליה בכל אמצעי אפשרי – כולל דרך הגז. אחד מאמצעי הלחץ המרכזיים הוא איום בהפסקת הזרמת הגז הטבעי מרוסיה לאוקראינה ודרכה לאירופה, צמצום בפועל של הזרמת הגז – ואף הפסקה מוחלטת של ההזרמה. בין 2020-2005, רוסיה נקטה בצעדים כאלה 5 פעמים.
במקום לעמוד לצד אוקראינה באופן החלטי יותר, או לצמצם מהר יותר את השימוש בדלקי מאובנים, האירופים נכנעו ללחץ הגאופוליטי הרוסי. הם החליטו שהם רוצים להמשיך לקנות גז רוסי זול, ולשם כך יזמו את הקמתם של צינורות שעוקפים את אוקראינה, דרך הים השחור ודרך הים הבלטי (צינורות נורדסטרים 1 ו-2). ב-2021 רוסיה פגעה שוב באספקת הגז לאירופה, גרמה למשבר האנרגיה החמור באירופה – ובהמשך, ב-2022, פלשה לאוקראינה. בתגובה, גרמניה הקפיאה את הפעלת צינור הגז החדש נורדסטרים 2, והרוסים הפסיקו את הזרמת הגז לאירופה בצינור נורדסטרים 1.
מדוע שרוסיה תפוצץ את הצינורות של עצמה? ובכן, צבא רוסיה לא מביא לתוצאות הרצויות, פוטין סופג הפסדים מביכים במלחמה האכזרית שלו באוקראינה – והוא הופך יותר ויותר נואש. פוטין וצבאו כבר עושים שימוש סדיר בטרור סביבתי בכך שהם מאיימים בפגיעה בכורים הגרעיניים של אוקראינה לשם הפחדת וסחיטת אוקראינה ואירופה. פוטין גם איים מספר פעמים להשתמש בנשק גרעיני, ופועל לספח את מזרח ודרום אוקראינה אל רוסיה, כדי שיוכל להכריז שאוקראינה תוקפת את "שטח רוסיה", להגדיל את היקף הגיוס לצבא שלו ואף לפעול בנשק גרעיני כנגד פגיעה ב"טריטוריה הרוסית".
מבחינת פוטין, השבתת קווי נורדסטרים 1 ו-2 לקראת החורף היא פגיעה נוספת בביטחון האנרגטי האירופי: ככל הנראה, אי אפשר יהיה לתקן את הפגיעות בצינורות אלו בחודשים הקרובים. הפגיעה בצינורות גם התרחשה במקביל לחניכת צינור גז תת-ימי חדש בין נורבגיה לפולין, שנועד לצמצם את התלות של פולין בגז טבעי רוסי. מבחינת פוטין, ייתכן שדליפות הגז הטבעי (שרובו מורכב מגז החממה מתאן) באירוע הנוכחי הוא נקמה סביבתית בכל מי שמתנגד לו.
למרות שצינורות נורדסטרים 1 ו-2 מושבתים כרגע, הם עדיין מכילים כמויות עצומות של גז טבעי – ייתכן שעד 600 מיליון מטר מעוקב, שמכילים עד 400 אלף טון מתאן. השפעת הפליטה של כמויות כאלה של מתאן שווה להשפעתן של כלל פליטות גזי החממה של ישראל במשך 5 חודשים.
מגזר האנרגיה הישראלי הוא שברירי
אירוע החבלה בצינורות מדגיש שוב את פגיעותו הרבה של מגזר אנרגיה ריכוזי שמבוסס על דלקי מאובנים, ואת הפוטנציאל שלו לגרום לנזקים סביבתיים עצומים. בישראל, כיום, כמה עשרות אתרים בודדים אחראיים לייצור ולהולכת כמעט כל החשמל והאנרגיה במדינה. 70 אחוז מכלל משק החשמל בישראל נשען על 3-2 אסדות גז ו-3-2 צינורות גז תת-ימיים. אם התוכנית להסבת התחבורה הישראלית לחשמל תתממש, ייתכן שב-2035 70 אחוז מכלל צריכת האנרגיה בישראל (שכוללת בנוסף לחשמל גם שימושים כמו חום, תחבורה ותעשייה) תתבסס על גז טבעי.
האיום של חיזבאללה מהתקופה האחרונה לפגוע באסדת גז ישראלית, הפגיעה במאגר דלק באשקלון על ידי חמאס בשנה שעברה, ירי רקטות ואיומי עבר על תשתיות אנרגיה בישראל, התקיפות של איראן ובני בריתה באתרי האנרגיה של מדינות המפרץ הפרסי, חדירות מל"טים איראניים לשטח ישראל – כולם מזכירים לנו עד כמה מגזר האנרגיה הישראלי הוא שברירי.
מספיק שיישמע איום או יעלה חשש מפגיעה במגזר זה כדי לפגוע בישראל – כלכלית או גיאופוליטית. ישראל כבר משקיעה מיליארדים בהגנה על תשתיות הגז הטבעי בים ועל תשתיות אנרגיה ביבשה, במקום להשקיע אותם בתחומים כמו חינוך או תחבורה – או במשק אנרגיה חסין באמת.
הפתרון: אנרגיה מתחדשת
בשנים האחרונות כבר ברור שסיכונים שכאלו למגזר האנרגיה הריכוזי הם לא גזירת גורל, וכיום יש מה לעשות בשביל לנטרל אותם. איך? באמצעות ביזור מגזר האנרגיה לעשרות אלפי (ואף יותר) יחידות ייצור ואגירת אנרגיה. ביום שבו לכל שכונה או מתחם תעשייתי יהיו יחידות ייצור סולאריות (על גגות, על קירות, מעל חניות, מעל כבישים, מעל גידולים חקלאיים) ויחידות אגירת אנרגיה (ברכבים חשמליים, בדירות, בבנייני דירות, באתרים ייעודיים), הם יוכלו להישאר פעילים באופן מלא או חלקי גם אם כל מגזר האנרגיה הריכוזי יקרוס – ולהבטיח חוסן אנרגטי אמיתי בישראל כנגד כמעט כל איום.
בישראל ובעולם כבר החלו בכך, באמצעות הקמת מתקני ייצור אנרגיה מתחדשת ומתקני אגירת אנרגיה (סוללות, אוויר דחוס, אגירת חום, גלגלי תנופה, אגירה שאובה, אוויר נוזלי ועוד), שהם קטנים יחסית ומפוזרים. עם זאת, כיום, קצב היישום של ביזור מגזר האנרגיה בישראל איטי מידי. אם אנחנו רוצים ללמוד מהטעויות של אירופה, להגן על הביטחון האנרגטי של ישראל ולדאוג לעתיד נקי יותר עבור כולנו, אנחנו חייבים להתעורר ולהאיץ תהליכים – ומהר.
ד"ר דניאל מדר הוא חוקר ויועץ מדעי בתחום האנרגיה והסביבה וממייסדי חברת SP Interface.
הכתבה הוכנה על ידי זווית – סוכנות הידיעות של האגודה הישראלית לאקולוגיה ולמדעי הסביבה
