מעטה הקרח של מערב אנטארקטיקה מתכווץ, כאשר קרחונים רבים ברחבי האזור נסוגים ונמסים בקצב מדאיג עקב ההשפעות של משבר האקלים. יחד עם זאת, זה לא תמיד היה המצב, מכיוון שיריעת הקרח ליד קרחון ת'ווייטס - שמכונה "קרחון יום הדין" בשל גודלו הענק (פי 8 משטח ישראל) ומידת השפעתו על אזורים שונים בעולם במקרה שיימס כולו - הייתה דקה יותר באלפי השנים האחרונות מכפי שהיא היום. ממצא בלתי צפוי זה מראה כי קרחונים באזור הצליחו לגדול מחדש, לאחר הצטמקות מוקדמת יותר.
קידוח ב"קרחון יום הדין"
עליית פני הים מסכנת מאות מיליוני בני אדם, שחיים באזורים נמוכים וסמוכים לחופים ברחבי העולם בשל חשש מהצפות. התרומה לכך כתוצאה מהמסת הקרח האנטארקטי היא כיום המקור הגדול ביותר לאי הוודאות שקיימת בתחזיות על מהירות עליית גובה פני הים בעשורים ובמאות הקרובים, כשקרחון "יום הדין", הוא הדומיננטי ביותר כיום בכל הנוגע לתרומת אנטארקטיקה לעליית פני הים. הקרחון, שגודלו כגודל בריטניה, קיבל את הכינוי "קרחון יום הדין" בגלל גודלו הענק והעובדה שאם כולו יימס גובה המים בעולם יעלה ב-65 סנטימטרים תוך מאות שנים. בגלל חשיבותו, ארצות הברית ובריטניה פתחו במשימת חקר משותפת בעלות של 50 מיליון דולר.
כדי להבין כיצד הקרחון בעל החשיבות הזה יגיב לשינויי האקלים הצפויים במאה הקרובה, נדרש מהחוקרים להבין כיצד הוא מושפע ממגוון רחב של תנאי אקלים, על פני טווחי זמן ארוכים. מכיוון שתצפיות לוויין חוזרות רק כמה עשורים אחורה בזמן, קיים צורך להסתכל על התיעוד הגיאולוגי כדי למצוא מידע זה. לשם כך, נערך מחקר שממצאיו פורסמו בכתב העת The Cryosphere, שבו נדגם הסלע שנמצא תחת הקרחון העצום.
"על ידי למידת ההיסטוריה של קרחונים כמו קרחון ת'ווייטס, ניתן לקבל תובנה חשובה לגבי האופן שבו עשויה יריעת הקרח האנטארקטית להתפתח בעתיד. תיעוד של שינוי יריעת הקרח מסלעים שנחשפים כעת, מסתיימים לפני כ-5000 שנה. לכן, כדי לגלות מה קרה מאז, היה עלינו לדגום סלע שקבור כעת מתחת למעטה הקרח", אמר ג'ונתן אדמס, דוקטורנט באימפריאל קולג' בלונדון וחוקר בסקר האנטארקטי הבריטי (גוף לאומי בבריטניה לחקר אנטארקטיקה), שנמנה על מחברי המחקר.
באמצעות מקדחים שתוכננו במיוחד כדי לחדור את מעטה הקרח וגם את הסלע שמתחתיו, דגמו החוקרים את הסלע שנמצא מתחת לשכבת הקרח ליד קרחון ת'ווייטס. לאחר מכן הם מדדו, בדגימות הסלע הללו, אטומים ספציפיים שנוצרים כאשר סלעים נחשפים על פני כדור הארץ לקרינה המגיעה מהחלל החיצון. אם קרח מכסה את הסלעים האלה, האטומים המסוימים האלה כבר לא נוצרים. נוכחותם יכולה לחשוף תקופות בעבר שבהן מעטה הקרח היה דק יותר מאשר עוביו הנוכחי.
"זה היה מאמץ יוצא דופן, שארך מספר שבועות, שבהם בוצעה עבודת שדה בחלק מרוחק מאוד של אנטארקטיקה. בנוסף לכך, נדרשו אלפי שעות מעבדה בהן נותח דגימת הסלעים אותה אספנו", אמר ד"ר קייר ניקולס, גיאולוג קרחונים מאימפריאל קולג' ומחבר ראשי של המחקר. לדבריו, כמות האטומים שנמדדו הצביעה על כך שהסלעים שנבדקו במעבדה לא תמיד היו מכוסים בקרח. אז דחפנו ממש עד הגבול של מה שאפשר כרגע ולא הייתה שום ערובה שזה יעבוד. המדידות הראו שבמהלך 5,000 השנים האחרונות, עובי הקרח ליד קרחון ת'ווייטס היה דק יותר לפחות ב-35 מטרים ממה שהוא כעת. יתר על כן, הדגימה הוכיחה שצמיחת יריעת הקרח מאז ועד היום ארכה לפחות 3,000 שנים. "אנחנו נרגשים שזהו המחקר הראשון שחשף את ההיסטוריה של יריעת הקרח האנטארקטית באמצעות דגימת סלע שנאספה ישירות מתחת למעטה הקרח", הוסיף ד"ר ניקולס.
תגלית זו חושפת שניתן להפוך את נסיגת יריעות הקרח באזור קרחון ת'ווייטס. האתגר של החוקרים כעת הוא להבין את התנאים שנדרשים כדי לאפשר זאת. "על פניו, הממצאים הללו נראים כמו חדשות טובות - קרחון ת'ווייטס הצליח לצמוח מחדש מתצורה קטנה יותר בעבר הגיאולוגי בן ה-5,000 שנה. עם זאת, המחקר שלנו מראה שההתאוששות הזו ארכה לפחות 3,000 שנה, באקלים שכנראה לא היה חם כמו מה שאנחנו מצפים לחוות במאות הבאות", אמרה ד"ר ג'ואן ג'ונסון, גיאוכימאית בסקר האנטארקטי הבריטי ומחברת שותפה של המחקר. "אם ברצוננו להימנע מההשפעות וההשלכות של עליית פני הים על כדור הארץ, כתוצאה מהמשך המסת ונסיגת יריעת הקרח במערב אנטארקטיקה, הרי שחשוב להבין כי טווח הזמן הזה ארוך בהרבה ממה שאנחנו יכולים להרשות לעצמנו לחכות", הוסיפה ד"ר ג'ונסון.
