הגענו לעידן הרתיחה הגלובלית, הכריז מזכ"ל האו"ם, אנטוניו גוטרש, בסוף חודש יולי האחרון, שהיה החודש החם ביותר שתועד עד כה בהיסטוריה. "שינוי האקלים פה, זה מפחיד וזו רק ההתחלה", הוסיף. והשינוי הזה לא פוסח על מדינת ישראל, כאשר אחרי גל חום מתמשך ביולי יגיע היום (א') גל החום הראשון של אוגוסט לשיאו, עם עומסי חום כבדים עד קיצוניים בכל רחבי הארץ וטמפרטורות של מעל ל-45 מעלות בבקעת הירדן ובערבה.
מה המשמעות של המעבר מהתחממות או התלהטות גלובלית לרתיחה גלובלית? המשמעות היא שהמציאות מקדימה את התחזיות של מדעני האקלים ושל הפאנל הבין-ממשלתי לשינוי האקלים של האו"ם (IPCC). המשמעות היא שאנחנו קרובים מתמיד לחצות את הרף שהציבו המדענים לעלייה של 1.5 מעלות צלסיוס בטמפרטורה הממוצעת על פני כדור הארץ (המשקללת את טמפרטורת היום והלילה, הים והיבשה, בחצי הכדור הצפוני והדרומי) בין התקופה הטרום תעשייתית ועד לסוף המאה. המשמעות היא שאנחנו מתקרבים במהירות לנקודה שבה מערכות ביולוגיות טבעיות וחקלאיות, וכמוהן גוף האדם, לא יוכלו לשאת את השינויים האקלימיים.
מה יקרה אם כדור הארץ יתחמם מעבר ל-1.5 מעלות? אירועי מזג האוויר הקיצוניים יהיו תכופים יותר וחמורים יותר. למשל, השכיחות לאירועי חום קיצוניים בכל עשור תעלה פי 4 במקרה של עלייה של 1.5 מעלות, יחסית למקרה שבו לא הייתה התחממות, פי 5.6 במקרה של עלייה ב-2 מעלות, וכפי 10 במקרה של עלייה ב-4 מעלות.
כמו כן, בזמן שעד לרף התחממות של 1.5 מעלות נוכל למנוע את קריסת רוב משטחי הקרח בגרינלנד ובאנטארקטיקה, בעלייה גבוהה מכך הם יימסו באופן מלא, והמשמעות היא עליית פני הים והצפת ערי החוף. ואם לא די בכך, בהתחממות מעל ל-1.5 מעלות יקרסו כ-70 אחוזים מהשוניות בעולם, כאשר אם נחצה את רף 2 מעלות יקרסו כ-99 אחוזים מהן. כל אלו מעמידים בסכנה את השירותים שהמערכות האקולוגיות מעניקות כדי לקיים את החיים, מאספקה של מזון, מים וחמצן, עבור בהַאֲבָקָה ובניקוי אוויר, ועד להסדרה של לחות וטמפרטורה, ובתוך כך מסכנים את האנושות.
הרתיחה הגלובלית, על גלי החום והקור שהיא מביאה, השריפות והסופות ועוד אסונות, משפיעה כבר עכשיו ותשפיע עוד יותר בעתיד על החיים שלנו ועל אורח החיים שלנו, על תשתיות ושירותים, על יוקר המחיה ועל הכלכלה, על יחסי הפנים ויחסי החוץ ועל הביטחון והחוסן הלאומי.
פרופ' עדי וולפסון בריאיון בחודש שעבר
(צילום: ירון ברנר)
התחממות נוספת תגרום לעלייה בתחלואה ובתמותה, ולירידה בכמות המשקעים ובכמות המים בנהרות, בתנובה של שדות חקלאיים, ביעילות של תחנות כוח וביכולת להעביר סחורה על נהרות או בכבישים. היא תוביל להתדלדלות המגוון הביולוגי, לפליטי אקלים, למאבקים ולמלחמות. היא תשפיע על כל היבט של חיינו ובעיקר של הדורות הבאים אחרינו.
יולי האחרון היה עוד תזכורת חמה לעתיד לבוא. שילוב של משבר אקלים מעשה ידי אדם ותופעת אל ניניו הטבעית, גרמו לגלי חום ארוכים וממושכים בחלקים נרחבים של העולם: באירופה, בצפון אמריקה ובדרומה, באסיה, באפריקה וגם בקטבים. טמפרטורות שיא נמדדו ביבשה ובים, ואפילו קרח הים סביב יבשת אנטרקטיקה, שבה יש חורף עכשיו, הפסיק לגדול.
גם אצלנו החודשים האחרונים היו חריגים מבחינת מזג האוויר. על פי סיכום של השירות המטאורולוגי (השמ"ט), ביולי התרחש "גל חום חריג במשכו" והוא "היה חם מהממוצע במידה ניכרת ובהשוואה לעבר הוא מדורג במקום השני (אחרי יולי 2017) בסדרת המדידות המרחביות מ-1950". כמו כן, "מהשוואה לחודשי יולי בעבר בתחנות ותיקות עולה כי בחלק מהאזורים, בעיקר במישור החוף, בשפלה ובעמקי הצפון, יולי 2023 הוא החם ביותר בטמפרטורת המקסימום".
בנוסף, "כל 15 חודשי יולי החמים ביותר נרשמו מאז שנת 2000, מה שמבטא בצורה ברורה את מגמת ההתחממות הבולטת בשניים-שלושה העשורים האחרונים". וכל זה אחר ש" "יוני היה חודש יוצא דופן עם שלושה אירועי מזג אוויר חריגים, שכללו גשם בפריסה ארצית נרחבת, סופות רעמים, טמפרטורות גבוהות, משבי רוח חזקים וסופות אבק". כאשר "כל אירוע כשלעצמו היה חריג לחודש זה ורצף האירועים היה מאוד יוצא דופן, ולכך יש עוד להוסיף אירוע דומה שהיה בסוף מאי".
ומה בעתיד? על פי דוח "שינויי האקלים בישראל - מגמות עבר ומגמות חזויות במשטר הטמפרטורות והמשקעים" שפורסם על ידי השירות המטאורולוגי בשנת 2019, הטמפרטורה הממוצעת בישראל עלתה בכ-1.4 מעלות מ-1950 ועד 2017 והיא צפויה להמשיך ולעלות עוד בכמעלה אחת עד 2050. העלייה בולטת במיוחד בעונת הקיץ. לשם השוואה, על פי דוח ה-IPCC לשנת 2021, הטמפרטורה הממוצעת על פני כדור הארץ עלתה מאז סוף המאה התשע עשרה ועד עתה ב-1.1 מעלות. כך שללא ספק אנחנו מתחממים הרבה יותר מהממוצע.
בדוח נוסף, שפרסם השירות המטאורולוגי שנה אחר כך, "מגמות השינוי בטמפרטורה בישראל, תחזיות עד 2100", צוין כי "בהתאם לתרחיש המתון, שבו פליטות גזי החממה תפחתנה החל מ-2040, הטמפרטורה הממוצעת תעלה עד לאמצע המאה ב-1.5 מעלות ביחס לממוצע של 2017-1988, ותישאר ללא שינוי ניכר לאחר מכן". ואילו "לפי התרחיש החמור, הטמפרטורה הממוצעת בישראל צפויה להמשיך ולעלות בכ-4 מעלות עד סוף המאה הנוכחית".
הקיץ הישראלי תמיד היה חם. עומס החום, המשקלל את הטמפרטורה והלחות, ביולי-אוגוסט היה, לא פעם, כבד מאוד. למעשה תמיד בין יוני לאוקטובר יש שרבים, בהם עומס החום גבוה מהממוצע במשך כמה שעות, או גלי חום, המאופיינים במספר ימים רצופים בהם עומס החום ביום וכן בלילה גבוה מהממוצע. האם בכל פעם נשבר שיא הטמפרטורה? לא! האם עומס החום יותר כבד או קיצוני ממה שנמדד אי פעם? לאו דווקא! אבל בשני העשורים האחרונים אנחנו חווים שרבים וגלי חום רבים יותר, ארוכים יותר וקיצוניים יותר, והטמפרטורה הממוצעת במגמת עלייה.
מדינת ישראל לא מתכוננת כראוי לעידן הרתיחה הגלובלית. מערכי הבריאות וההצלה, הרווחה והביטחון אינם ערוכים. כך גם בנוגע להיערכות לאספקה סדירה של מזון, מים וחשמל. המדינה, וגם כל אחת ואחד מאיתנו, לא עושים מה שצריך כדי להפחית את פליטות גזי החממה, שמניעות את משבר האקלים. לכן הקיץ הזה הוא קריאת השכמה אחרונה: להוציא את הראש מהחול, לשנות הרגלים ולהתכונן.
פרופ' עדי וולפסון הוא חוקר במרכז לתהליכים ירוקים במכללה האקדמית להנדסה ע"ש סמי שמעון ומחבר הספר "צריך לקיים - אדם, חברה וסביבה: לקחי העבר ואחריות לעתיד" (פרדס, 2016).
