הקרחונים בעולם מתכווצים ונעלמים מהר יותר ממה שחשבו המדענים עד כה. כשני שלישים מהם צפויים להיעלם על סוף המאה, בשל משבר האקלים. כך עולה ממחקר חדש.
שינויים בגובה פני הקרקע גרינלנד המסת הקרחונים
אבל, במקרה שהעולם יגביל את ההתחממות העתידית לעוד כמה עשיריות מעלה בלבד, "רק" מחצית מהקרחונים שבכדור הארץ ייעלמו - רובם קרחונים קטנים. המדענים שערכו את המחקר אמרו כי הגבלת ההתחממות אפשרית מבחינה טכנית, אך לא סבירה בשל מדיניות המדינות בעולם בקשר לצמצום פליטת גזי חממה, דבר הגורם להתחממות כדור הארץ. המדענים גם הציגו תרחיש לא סביר של התחממות קיצונית ביותר של כמה מעלות, ובמקרה הזה 83% מהקרחונים בעולם ייעלמו עד שנת 2100.
במחקר, שפורסם בכתב העת Science, נבדקו כל 215 אלף הקרחונים היבשתיים ברחבי העולם. החוקרים השתמשו בסימולציות ממוחשבות על מנת לחשב, תוך שימוש ברמות שונות של התחממות, כמה קרחונים ייעלמו, כמה טריליוני טונות של קרח יימסו ויזרמו לאוקיינוסים, וכמה הדבר יתרום לעליית גובה פני הים.
לפי החוקרים, בקצב הנוכחי העולם יגיע להתחממות של 2.7 מעלות מאז התקופה הטרום תעשייתית, דבר שיגרום עד שנת 2100 לאיבוד של 32% ממסת הקרחונים בעולם או 48.5 טריליון טונות של קרח. במקרה כזה 68% מהקרחונים בעולם ייעלמו (כיוון שהקרחונים הקטנים יותר ייפגעו בצורה קיצונית יותר). הדבר יביא לעלייה של 11.5 ס"מ בגובה פני הים, שכבר עלה בשל המסת קרחונים בעשורים האחרונים. כך אמר מחבר המחקר, פרופ' דיוויד רונס.
"לא משנה מה, אנחנו הולכים לאבד הרבה מהקרחונים" , אמר פרופ' רונס מאוניברסיטת קרנגי מלון בפיטסבורג. "אבל יש לנו את היכולת לגרום לשינוי על ידי הגבלת מספר הקרחונים שנאבד".
"עבור הרבה קרחונים קטנים זה מאוחר יותר", הוסיפה ד"ר רג'ין הוק, שגם היא הייתה שותפה למחקר. "עם זאת, התוצאות מראות בבירור שכל דרגת טמפרטורה גלובלית חשובה על מנת לשמור על כמה שיותר קרח כלוא בקרחונים", אמרה החוקר מאוניברסיטת אלסקה פיירבקס ומאוניברסיטת אוסלו.
החוקרים הוסיפו כי אובדן הקרח החזוי עד שנת 2100 נע בין 38.7 טריליון טונות (במצב הטוב ביותר) ל-64.4 טריליון טונות (במצב החמור ביותר), תלוי כמה כדור הארץ יתחמם וכמה פחם, נפט וגז יישרפו. כל הקרח הזה, כך על פי המחקר, יגרום לעלייה של בין 9 ס"מ (במקרה הטוב) ל-16.6 ס"מ (במקרה הגרוע) במפלס פני הים.
החוקרים הזהירו גם מההשלכות של המסת הקרחונים ברחבי העולם. המשמעות, לדבריהם, היא צמצום אסקפת המים לנתח גדול מאוכלוסיית העולם, סיכון גדול יותר לאירועים של שיטפונות ואובדן מקומות שהיו מכוסים בקרח זמן רב מאוד - כמו אזורים באלסקה והרי האלפים. "עבור מקומות כמו האלפים או איסלנד קרחונים הם חלק ממה שהופך את הנופים האלה לכל כך מיוחדים", אמר מנהל מרכז הנתונים הלאומי לשלג וקרח, מארק סרזה, שלא היה מעורב במחקר. "כשמאבדים את הקרח, במובן מסוים הם מאבדים את הנשמה שלהם".
