ועדת השרים לענייני חקיקה תדון מחר (יום ג') סוף כל סוף ב"חוק האקלים". הצעת החוק מגיעה אחרי משא ומתן ארוך בין המשרד להגנת הסביבה למשרד אוצר. מבחינת ראש הממשלה מדובר בתזמון מושלם, שכן ב-20 בספטמבר מתקיימת ועידת אקלים באו"ם. אבל בפועל, נראה כי "חוק האקלים" בעצם מוכפף למשרד האוצר והחוק רודד. בעצם, לממשלה יש המון נקודות יציאה מעמידה ביעדים. זאת, כיוון שבפועל ישראל בין כה וכה לא עומדת ביעדי הפחתת הפליטות שלה, כפי שעלה מדו"ח המפל"ס האחרון.
בניסוח הנוכחי של הצעת החוק, הממשלה בעצם "ממגנת" את עצמה מפני עתירות לבג"ץ שעלולות לחייב אותה לעמוד ביעדים. "התחושה היא שהחוק בהחלט מנסה לבסס טיעון נגד לקראת עתירות לבג"ץ, ובעצם לאפשר לממשלה לפעול איך שבא לה. זה לא אומר שהוא בסוף אכן יקבל את הגיבוי, אבל זה בטח לא האמירות החותכות שנדרשות", אומרת עו"ד תמי גנות-רוזנשטרייך מארגון "אדם טבע ודין".
החוק מעגן יעד לאומי להפחתת פליטות גזי חממה לשנת 2030 שלפיו הכמות השנתית של פליטות גזי חממה תעמוד על 70% בלבד מכמות פליטות גזי החממה שנמדדה בשנת 2015 (שנת הבסיס) – הפחתה של 30% - ובנוסף איפוס פליטות נטו עד לשנת 2050. אלא שהממשלה רשאית לשנות בצו את היעדים ואת השנים הקבועים, וכן רשאית לשנות בצו את שנת הבסיס. יחד עם זאת גם בהצעת החוק של השרה הקודמת, תמר זנדברג, הסעיף הזה היה קיים.
ב"חוק האקלים"הנוכחי הממשלה נדרשת להכין תוכניות לאומיות לנקיטת פעולות היערכות, אבל רק בכפוף לשמירת והבטחת אינטרסים חיוניים של מדינת ישראל, ובכלל זה הבטחת אספקת תשתיות ושירותים באופן סדיר לטובת הציבור, שימור כושר התחרות במשק הישראלי, וכן אינטרסים חיוניים אחרים שהממשלה תקבע.
בהצעת החוק מודגש שהממשלה גם תיקח בחשבון עלויות מול תועלת, בדגש על תועלות כלכליות. כל זה טוב ויפה, והממשלה אכן צריכה לקחת בחשבון תועלות כלכליות, אבל החשש הוא שהן יהיו צרות מדי. כך, לדוגמה, הכלכלן הראשי באוצר ייתן את חוות דעתו, שתכלול גם התייחסות להשפעות הכלכליות, לרבות עלויות חיצוניות, ולממונה על התקציבים
תוכנית היערכות של המשרדים הממשלתיים אמורה להיות מוכנת תוך שנתיים. אבל ועדת שרים יכולה לפטור את המשרד הממשלתי מהכנת תוכנית היערכות.
בארגונים הירוקים מתחו ביקורת על ההצעה הבלתי מספיקה. עו"ד תמי גנות אמרה: "התסכול מהצעת החוק גדול. היא הולכת צעד אחד רחוק מדי לכיוון האוצר והאנרגיה. לכאורה יש שינויים עדינים מדי, אבל יש יותר מדי מנגנונים בהם משרד האוצר והאנרגיה - שאנחנו יודעים שלא רוצים בחוק אקלים - יוכלו לרוקן את החוק מתוכן. אחד הסעיפים שהיו בחוק הקודם והנוכחי הוא האפשרות לשנות בצו את יעדי ההפחתה. אבל בו בזמן הם מוסיפים את המילה 'אינטרסים חיוניים'. כלומר, אל מול סוגיית האקלים הם שמים אינטרסים חיוניים. ניכר שהם רואים בזה דבר סותר". עו"ד גנות הוסיפה: "הטיפול במשבר האקלים הוא אינטרס חיוני! ובאמצעות 'האינטרסים החיוניים' ניתן להצדיק כל דבר".
עוד העירה כי גם חוות דעת כלכלית של משרד האוצר יהיה חלק בלתי נפרד מהעסק. "פה יש כל כך הרבה חורים שנראה שהחוק לא באמת יוכל לעשות שינוי", אמרה עו"ד גנות. "חשוב להבין שחשוב שהאוצר יהיה חלק במאבק במשבר האקלים ויוביל את זה. אבל תפיסת האוצר היא מיושנת והם מסתכלים רק על החור שבגרוש. הם לא מסתכלים קדימה. גם בהצעה הקודמת היו חורים, אבל פה מרחיבים את החורים".
מנכ"ל עמותת צלול, מור גלבוע, אמר בתגובה: "הצעת חוק האקלים המקוצצת צמצמה את יעדי ההפחתה של פליטות גזי החממה של מדינת ישראל באופן שאינו מסוגל להתמודד כראוי עם משבר האקלים. הצעת החוק אינה מחייבת את משרדי הממשלה הרלבנטיים להכין תוכניות אופרטיביות שיוכלו להוביל את ישראל לעמידה ביעדים ולכן מחלישה את החוק ופוגעת במאמצים הנדרשים לפעול כנדרש וכראוי במציאות בה משבר האקלים הולך ומחריף כאן ובכל העולם. כזכור ההפחתה במקור הייתה 50%".
מנגד, במשרד להגנת הסביבה בירכו על הדיון הקרוב בחוק. השרה להגנת הסביבה, עידית סילמן, אמרה: "עידן חדש בישראל. אנחנו מביאים חוק חשוב ומשמעותי שיסייע להיערך לאתגרי האקלים, ויציב אותנו בשורה אחת עם המדינות המפותחות בעולם".
גיא סמט, מנכ"ל המשרד להגנת הסביבה, הוסיף: "בחודשים האחרונים ניהלנו משא ומתן לשיפור הצעת החוק שעברה בקריאה ראשונה בממשלה הקודמת. הצעת החוק שתעלה מחר מיטיבה עם הסביבה, מגדילה את היעדים בצורה מידתית, ומקבעת אותם לראשונה בחקיקה. מנגד להישגים אלה בוצע איזון לאחר שיח עם משרד האוצר, המאפשר למדינת ישראל לשמור במקביל להפחתת הפליטות וההיערכות, על אינטרסים חיוניים. כמשרתי ציבור, אנחנו לא רואים פסול בשמירה על האינטרסים החיוניים של מדינת ישראל, ואני סבור שמדובר בהצעת חוק שיכולה להביא לשינוי של ממש בהיערכות של מדינת ישראל לשינוי אקלים ובהפחתת גזי החממה".
גורמים באוצר אמרו כי "בסופו של דבר צריך לתכנן לטווח הארוך וצריך לשכלל את העלויות החיצוניות באמצעות תעדוף של עלות תועלת. התוצאה תהיה טובה ויעילה יותר כך. מיטיגציה ואדפטציה שזורים בכל פעילות הממשלה. ומשרד האוצר, אם נרצה או לא, יהיה מעורב כי זה משתלב בכל משרד. אקלים פוגש אותנו בכל מקום. אין מנוס מהמעורבות של גורמים מסויימים. אבל המשרד להגנת הסביבה הוא הגורם המתכלל, והכל נעשה בהסכמות. יש ערך לכך שגם למשרד האוצר תהיה השפעה כי הוא מכיר את העבודה הכלכלית. לא נעשו שינויים משמעותיים בחוק בהיבט הזה - ולהיפך. הדבר רק מחזק את החוק, בכך שמשרדי המטה ומשרד ראש הממשלה מעורבים".
