"מיני דגל" הם מינים מרשימים, בדרך כלל גדולים, רצוי עם פרווה, רצוי חמודים למראה. הציבור מתחבר בקלות לרצון להגנה עליהם, ועל הדרך - הגנה עליהם משרתת גם המון מינים אחרים שנמצאים באותה סביבה. בעולם, הם לרוב טיגריסים, פנדות, קואלות ולווייתנים קטלנים, ואצלנו: צבאים, נשרים, ולאחרונה גם כלבת ים נזירית המכונה "יוליה".
כל תנועה של יוליה גורמת לרטט של התרגשות ציבורית ודאגה לשלומה, ויש גם מי שמציע לבנות עבורה אתרים מותאמים לצורך מחסה וגידול צאצאים. אבל, חשוב להבין שבעיות פותרים מהשורש, ואם רוצים שיוליה וחבריה יחזרו לכאן באמת, צריך לטפל בים שלנו מערכתית ולא בעזרת גימיקים. כלומר, לייצר מערכת אקולוגית בריאה באופן שלם, שבקצה הפירמידה שלו גם נמצאים טורפי העל ומיני הדגל כמו יוליה.
דוגמה כואבת לכך היא הנשרים ומרבית העופות הדורסים הדוגרים בישראל. כשהנזיר טריסטראם ביקר בארץ הקודש במאה ה-19 הוא דיווח על אלפי נשרים שקיננו ברחבי הארץ. מאז, למרות שרבים מאתרי הקינון של הנשרים הוכרזו כשמורות טבע, והנשר עצמו מוגדר מין מוגן, איבדנו את מרבית אוכלוסיית הנשרים.
הרשויות עשו ועושות מאמצי על לאושש את אוכלוסיית הנשרים. המאמצים כוללים, למשל, הקמת גרעיני רבייה, מיגון עמודי חשמל נגד התחשמלות ואפילו הבאת נשרים מספרד כדי לתגבר את האוכלוסייה המקומית. אולם, הבאת נשרים בריאים למיטה החולה של הטבע הישראלי, בלי לטפל בבעיות השורש, היא פתרון שאינו מספק.
כיום, גורמי שמירת הטבע מבצעים מאמצים אדירים לטפל במכת ההרעלות של נשרים על ידי פעולות תברואה, משדור נשרים ואיתור הרעלות באמצעות "פקחי נשרים" מיוחדים, אספקת מזון בריא בתחנות האכלה, מניעת התרסקות נשרים על קווי מתח באמצעות קידום סימון של כבלי חשמל נגד התנגשות עופות, תחנונים למשרדי הממשלה שיקדמו חקיקה שתרתיע מרעילים, ועוד. אך אלה עוד ועוד פלסטרים. דרוש מהלך מערכתי (שדורש עוד תקציבים שכרגע חסרים) לטיפול בבעיות השורש שמאיימות על מין הדגל הזה (ועל מינים אחרים).
אם נחזור ליוליה, איזה מציאות אנחנו מציעים לה כרגע בים התיכון?
מלכודות מוות: במשך 10 חודשים בשנה, הים שלנו מרושת (תרתי משמע) בציוד דיג. בשנים האחרונות, אפילו בחודשיים המוגדרים "עונת הרבייה" (שבה לפי תקנות הדיג אסור לדוג), מצא משרד החקלאות דרכים יצירתיות להתיר פריסת ציוד דיג בתקופה שאמורה להיות בטוחה לצבי הים, לדגים המתרבים וליוליה.
הסתבכות של כלב ים ברשת דיג היא כמובן מלכודת מוות לחיה שנושמת אוויר. ליוליה צריך להציע סביבה בטוחה, נטולת ציוד דיג לא סלקטיבי כמו רשתות זימים ודיג מכמורת, ותוך הקפדה על איסור דיג מוחלט למשך שלושה חודשים באביב בעונת הרבייה.
סביבה מדולדלת במזון: שנים של דיג דלדלו את אוכלוסיית הדגים הטורפים בשוניות שלנו, ודיג מכמורת חרש ופגע בקרקעית החולית. דגי דקר (לוקוס) ומוסר גדולי גוף הפכו להיות נדירים. בהיעדר טורפים אלה, הטרף שלהם, דגים פולשים כמו סיכן (אראס), מתרבים ללא בקרה, זוללים את האצות שהן בסיס המערכת האקולוגית של השוניות, והמערכת כולה עוברת תהליך של מדבור.
במדבר הזה, כמות הדגים והרכיכות, האוכל של יוליה, פוחתת. ליוליה צריך להציע סביבה עשירה במזון, ולצורך כך צריך להגן על מיני הדקר מפני דיג, ולהכריז עליהם כמינים מוגנים, וכך לשקם את מארג המזון הימי. כשיהיה בסיס איתן, יהיו גם הרבה דגים למאכל של כלבת ים רעבה...
זיהום: ממש עכשיו, משרד האנרגיה מקדם הרחבה משמעותית של קידוחי הגז בים התיכון (לצרכי יצוא). עם הקידוחים יבואו כנראה גם מתקני הנזלה ואולי גם צינור גז לאירופה. במקביל, הממשלה מבקשת להגדיל את שינוע הנפט בנמלי קצא"א באשקלון ובאילת. כדי שיוליה תרגיש טוב להגיע לכאן, צריך למנוע את מקורות הזיהום האלה, שדליפה באחד מהם יכולה לחרב את אזורי המחייה החופיים שלה (ושל אלפי מינים נוספים) לשנים רבות.
בית זה לא רק קופסה שגרים בה: עד לפני שנים ספורות רק 0.3% משטח המים הריבוניים בים התיכון הוגדרו כשמורות טבע. כיום, לאחר מאמץ מרוכז של השנים האחרונות, הגענו לכ-8% שמורות טבע מוכרזות ומאושרות. זה אומר ש-92% משטח הים – אינו מוגן.
בהתאם לאמנות בינלאומיות, מדינת ישראל צריכה להגן על 30% מהים עד שנת 2030 - שש שנים מהיום. בעלי חיים גדולים זקוקים למרחב מחייה גדול לצורך תנועה, חיפוש מזון ושוטטות. יוליה, ושאר בעלי החיים הימיים (כרישים, בטאים, דולפינים, צבי ים, דקרים ועוד) זקוקים לרשת נרחבת של שמורות ימיות גדולות, וכאן צריך להכפיל את המאמצים להרחיב את השמורות הימיות בישראל.
אנחנו מתרגשים, ובצדק, כשיוליה מגיעה לביקור. אנחנו מתרגשים גם אם רק ראו אותה בלבנון או בדרך לטורקיה. אבל אם אנחנו רוצים באמת שהיא תבקר וגם תישאר, אנחנו צריכים לערוך טיפול שורש מערכתי באופן שבו אנחנו מנהלים את הים שלנו. כשהמערכת הימית כולה תנוהל כראוי, ובסיס המערכת: האצות, הסרטנים, הפלנקטון והדגים כולם ישגשגו, כשנמנע מפגעים המאיימים על חיות הים הגדולות – אז כדאי לשלוח ליוליה הזמנה חגיגית לעשות עלייה.
לפרטים נוספים – באתר החצי הכחול https://mafish.org.il/
אלון רוטשילד, מנהל תחום המגוון הביולוגי ומנהל "החצי הכחול" - תכנית הים של החברה להגנת הטבע
