לפני כשמונה שנים אימצה אמנדה את החתול ג'אנגו. כעת, היא ניצבת בפני צומת דרכים שקורעת אותה - בין הרצון לטפל באמה החולה ששוהה באנגליה, לבין הרצון לקחת את החתול לו היא מהווה דמות אם. היא האמא היחידה שהוא מכיר, קשור אליה מאוד, ולא יסתדר בלעדיה - אבל קשה לה מאוד לעמוד במחיר ההטסה שלו, מה שהוביל אותה לפתוח בקמפיין מימון כדי לכסות את העלויות.
גילבי (55) ילידת לונדון אימצה לפני כשמונה שנים את ג'אנגו, חתול שננטש על ידי אימו ונמצא על ידי אחייניתה בסמטאותיה של ירושלים. את ג'אנגו אימצה אמנדה כשהיה בן שבועיים בערך. מאז היא לקחה אותו לכל מקום שאליו הלכה, והתייחסה אליו כמו שמתייחסים לתינוק שזה עתה נולד, מה שחיזק את הקשר ביניהם מאוד.
"ג'אנגו לא מסכים שאף אחד ייגע בו. הוא איתי כל הזמן, יש לו כסא משלו בחדר העבודה, אבל הוא מעדיף להיות על השולחן ולהחזיק לי את היד. גם במקלחת ובסלון הוא תמיד איתי, ובכל רגע רק מחפש אותי", מספרת גילבי, שעלתה עם משפחתה ארצה כשהייתה בת 7. היא גדלה והתחנכה בישראל, התחתנה והתגרשה, ולאחר 21 שנים החליטה לחזור לאנגליה, מכיוון שהוריה ואחותה החליטו לחזור חזרה לארץ מולדתם. בחלוף 18 שנים הגעגוע למשפחה שנשארה בארץ - אחיה, אשתו ובנותיהם - ובכלל לישראל, הובילו אותה לעשות שוב את הקו לישראל.
כעת, לאחר שמונה שנים בארץ, היא נאלצת לעשות את הדרך לאנגליה שוב, כדי לטפל באמה החולה, כפי שנהגה לעשות בשנים האחרונות. "תמיד אמרתי שאחזור אם היא תהיה זקוקה לי - ואני מרגישה שהיא זקוקה לי כעת. כמובן שאני רוצה לקחת איתי את ג'אנגו, אבל לא אוכל לעשות זאת מבחינה כלכלית מכיוון שהעלויות מגיעות בסיכומו של דבר למספרים שאין ביכולתי לעמוד בהם", אומרת גילבי בכאב.
ההוצאות כדי לקחת את החתול האהוב שלה לאנגליה יקרות מאוד. עד כמה יקרות? עליה לשלם קצת יותר מ-2,000 שקל על חיסון כלבת, שבב ובדיקת נוגדנים, עלותו של סוכן בארץ היא 1,500 שקל, לדבריה אל על מבקשים כרגע כ-5,700 שקל כדי לקחת את ג'אנגו בתא המטען, זאת בנוסף לתשלום 1,000 שקל בשדה תעופה על המכס.
אם לא די בכך, קיים צורך בכלוב מיוחד שעלותו כ-500 שקל (כי הבריטים מאוד קפדנים), ולבסוף צריך לשלם לסוכן באנגליה 600 פאונד (כ-3,000 שקל) ולדאוג לחול ולמזון באנגליה עצמה.
"אם לא אצליח לגייס את הכספים, לא אוכל לקחת אותו איתי. כשהוא נולד, הוא ננטש על ידי אמא שלו ונמצא בסמטה מאחורי פח אשפה. הוא התחיל את החיים מפוחד וחסר יכולת להבין מה קורה סביבו. אני האמא היחידה שהוא מכיר. הוא כל עולמי, ולפי ההתנהגות שלו, אני כל עולמו", מסבירה גילבי. "ג'אנגו עבר הרבה בחיים, ולא יודע איך להסתדר עם אנשים אחרים, חתולים אחרים או חיות אחרות. כשאני אומרת שאני הבית שלו, אני מתכוונת לזה בכל מובן. עברנו דירה ביחד ארבע פעמים, ובכל פעם הוא מבקש לצאת להכיר את השכונה (כשאני איתו), וכך מכיר את ביתו החדש. אני לא רוצה ולא יכולה למצוא לו בית אחר, ובנוסף גם לא יכולה לדמיין אותו חי את יתרת חייו בלי היחס החם שאני מעניקה לו".
מכורח הנסיבות, פתחה גילבי בפרויקט מימון שיסייע לה, כך היא מקווה, להטיס יחד איתה את חתולה האהוב. "זה לא נעים כי אני מרגישה כמו מקבצת נדבות. אם בסופו של דבר לא אצליח להשיג את הסכום שנדרש לטובת הטסתו של ג'אנגו לאנגליה, אבטל את הטיסה ואמצא דרכים חלופיות להגיע לשם, שלא דרך אל על (טיסות למדינות אחרות ומשם המשך ברכבות ואוטובוסים שהיא אחת הדרכים שנשקלות). אמא שלי חולה ואני חייבת להגיע אליה ולראותה לפני שחלילה זה יהיה מאוחר מדי", אומרת גילבי בעצב רב, כשהיא לא מצליחה לעצור את הדמעות.
"חשוב לי להעביר מסר: בשביל הרבה מאיתנו חיות המחמד הן כמו ילדים. לשם השוואה, המחיר למחלקת עסקים היה זול יותר מאז כל הפרוצדורה שאני נאלצת לעבור. אמנם חלק מהעלויות נובעות בגלל דברים שקשורים בבריטים, אבל בשורה התחתונה אין שום היגיון בכך שהרצון שלי לקחת את ג'אנגו, לו יש מקום מיוחד בלב שלי, יהיה כרוך בקשיים כה גדולים".
