שקיק תה או תיון מלווה אותנו בימי החורף כשאנחנו חולים או סתם כשקר בחוץ, עם מגוון של טעמים, צורות וצבעים. אבל האם אי פעם עצרתם לחשוב ממה הוא עשוי? מחקר שפורסם לאחרונה ושבחן את מידת ההתכלות של שקיקי תה חשף בעייתיות באחד מהתחליפים הנחשבים ביותר של הפלסטיק המזהם, ה-PLA.
פלסטיק הוא חומר גלם מעולה ולא סתם השימוש בו נפוץ כל כך. עם זאת, פסולת פלסטיק היא אחת מהבעיות הסביבתיות הגדולות ביותר שהאנושות מתמודדת איתן, וההשלכות הבריאותיות של התוספים הרבים שמוספים לפלסטיק רחוק מלהיות מובן.
לכן, תחום תחליפי הפלסטיק מלא בחידושים חשובים, אבל כנראה שיש לחזור ולבדוק את יעילותם ובעיקר את מה שקורה בסיום השימוש בהם. ה-PLA (חומצה פולילקטית) הוא סוג של פלסטיק שמיוצר מחומרים טבעיים כמו תירס וסוכר - עובדה שיצרה לו תדמית "ירוקה". בעוד שפלסטיק רגיל מבוסס על תוצרי נפט, התפיסה הרווחת של ה-PLA היא של פלסטיק שידידותי לסביבה.
"אף על פי שהמקור של PLA הוא צמחי, תהליכי הייצור שלו כוללים שימוש בכימיקלים, מה שהופך אותו לעוד סוג של פלסטיק [רגיל]", אומרת ד"ר חגית אולנובסקי, מומחית לניהול סיכוני בריאות וסביבה, בוגרת תוכנית ממשק ומרצה בתוכנית לתואר שני בקיימות במרחב העירוני והכפרי במכללה האקדמית אחווה. "העובדה שהחומר מוצג כטבעי אינה אומרת דבר על ההשפעות האמיתיות שלו על הסביבה".
נוסף על כך, אולנובסקי מדגישה את הבעייתיות בשימוש בקרקעות לגידול תירס או סוכר לצורך ייצור PLA. "יש לנו מחסור קרקעות חמור בעולם," היא אומרת. "ולייצר פלסטיק מתירס על חשבון שטחים חקלאיים זה כמעט אבסורד, במיוחד במציאות שבה גידולים חקלאיים מיועדים להאכיל אוכלוסיות רעבות".
הניסוי בשקיקי התה: לא מה שחשבתם
רוב שקיקי התה הנפוצים עשויים מסיבים טבעיים כמו נייר או כותנה, ולעיתים קרובות מחוזקים בתאית ובחומרים סינתטיים כמו PLA כדי לשפר את עמידותם במים רותחים. במבט ראשון, מחקר על שקיקי תה עשוי להיראות זניח, אך המחקר שנערך באוניברסיטת פלימות' שבבריטניה, הצליח לעורר דיון רחב על מה באמת ידידותי לסביבה. החוקרים ביקשו לבדוק את משך ההתכלות של שקיקי תה עשויי PLA בתנאי סביבה טבעיים, והתוצאות מאירות עיניים: PLA, שמוצג כחומר "ירוק" ומתכלה, אינו עומד בציפיות.
כדי לבדוק את התכלות השקיקים טמנו החוקרים באדמה שקיקי תה של מגוון חברות ייצור, לתקופה של 7 חודשים. כל שקיקי התה הכילו תאית ו-PLA ברמות שונות. תוצאות המחקר הראו שלאחר 7 חודשים התפרקה התאית כמעט לגמרי ואילו ה-PLA לא התפרק אלא התפורר באופן חלקי לחלקיקי פלסטיק קטנטנים הנקראים מיקרו-פלסטיק.
נוסף על כך, הניסוי כלל בדיקות עם תולעי אדמה – שלשולים – שקריטיים למערכת האקולוגית. השלשולים, שנחשפו לחתיכות שקיקים, הציגו שינויים במטבוליזם שלהם – עדות מדאיגה להשפעות סביבתיות. שינויים במטבוליזם של תולעים כמו שלשולים כוללים שינוי בתהליכי עיכול, בשימוש באנרגיה, ואפילו בשיבושים בגדילה או ברבייה. במקרים שבהם תולעים אינן מסוגלות לפרק מזון כראוי או נפגעות בתהליכים הביולוגיים שלהן, הדבר עשוי להעיד על רעילות החומר בסביבה או על הצטברות מזהמים שמפריעים לפעילות הביולוגית. מאחר שתולעים הן חלק מרכזי במערכת האקולוגית של הקרקע, פגיעה בהן עלולה לגרום לשיבושים נרחבים בתפקוד הקרקע ובשרשרת המזון.
אומנם PLA עשוי מחומרים טבעיים, אך זה לא אומר שהוא לא מזיק לסביבה או שהוא מתפרק באופן מלא. לכן, בין אם הוא מיוצר מנפט או מתירס, פלסטיק נותר חומר מזיק שמכיל תוספים כימיים העלולים להשפיע לרעה על הסביבה ועל הבריאות.
בדק בית
המחקר חשף בעיות נוספות בשוק ה-PLA. לדברי החוקרים, חלק מהשקיקים נראו מתכלים מהר יותר מאחרים – הבדלים הנובעים ככל הנראה מתוספים שונים שמוסיפים היצרנים לחומר הבסיסי. "תוספי התכלות הם המפתח, והם משתנים מיצרן ליצרן", אומרת אולנובסקי. "במקרה של PLA, אין רגולציה שמגדירה את סוגי התוספים או את התנאים שבהם החומר אמור להתכלות. בישראל, לדוגמה, פסולת כזו מגיעה להטמנה בתנאים לא מתאימים, מה שגורם לשחרור גזי חממה מזיקים כמו מתאן". אולנובסקי מדגישה גם את הבעייתיות בשיווק מוצרים כ"מתכלים" בלי לפרט את התנאים הנדרשים לכך. "בישראל אין כמעט תהליכי קומפוסט תעשייתיים שנעשים בתנאים מבוקרים, כך שמוצרים מתכלים לא מתפרקים בצורה נכונה. צרכנים שרוכשים מוצרים כאלה חושבים שהם עושים בחירה טובה לסביבה, אבל במציאות התוצאה הפוכה".
(סרטון המסביר על הניסוי - באנגלית)
אף על פי כן, לדבריה ישנה בעייתיות במחקר והיא היעדר השוואה ברורה בין PLA לפלסטיק רגיל. החוקרים בחנו רק שקיקי PLA ולא השוו אותם לשקיקי תה העשויים מפלסטיק מסורתי. שקיקי תה אלה עשויים מחומרים כמו ניילון או פוליאסטר והם נפוצים בעיקר במותגי פרימיום או בשקיקי תה יוקרתיים. פעמים רבות אלו יהיו שקיקים שמיועדים להחזיק צורה תלת-ממדית בתוך כוס התה ויהיו מכונים לעיתים "משי", אף על פי שאין קשר למשי אמיתי. קשה לקבוע אם PLA באמת טוב יותר, או שהוא רק יקר יותר. השוואה בין שקיקי PLA לשקיקי פלסטיק מסורתי יכולה להאיר בצורה ברורה יותר את היתרונות והחסרונות של ה-PLA מול האלטרנטיבות המסורתיות. עם זאת, המחקר על שקיקי התה מספק תובנות משמעותיות על חומרים מתכלים בכלל ועל PLA בפרט.
שקיקי תה אולי נראים כמו נושא שולי, אך הם מספקים הצצה לבעיות רחבות הרבה יותר בשוק החומרים ה"ירוקים". כדי להגיע לפתרונות אמיתיים דרושה לא רק חדשנות טכנולוגית אלא גם רגולציה מחמירה ושקיפות מצד היצרנים. "אנחנו לא יכולים לעצור את ייצור הפלסטיק, אבל אנחנו כן יכולים לדרוש מידע אמיתי ורלוונטי ולהעדיף פתרונות שמצמצמים את הצריכה מלכתחילה", אומרת אולנובסקי. בקרוב תגובש אמנת הפלסטיק הבינלאומית שאולי תוכל לתת מענה לחלק מהאתגרים האלו.
בינתיים, עלינו לחשוב מחדש על הבחירות שאנחנו עושים מדי יום, ולשאול את עצמנו: האם המוצרים שאנחנו רוכשים מזיקים פחות לסביבה ולבריאות, או רק מרגיעים את המצפון שלנו? "הדרך הכי טובה לשמור על הסביבה היא לא לצרוך מוצרים מיותרים, לא לקנות חדש, לא להשתמש ולזרוק, ולהעדיף שימוש רב פעמי", היא מסכמת.
הכתבה הוכנה על ידי זווית – סוכנות הידיעות של האגודה הישראלית לאקולוגיה ולמדעי הסביבה
