כרבע מהרשויות בנגב, שבתחומן מתגוררים יותר מ-200 אלף תושבים, מטמינות את האשפה הביתית שלהן באדמה במקום למיין אותה ולהעבירה למחזור. הסיבה - המחיר לפינוי למתקן מחזור גבוה ב-80 שקלים לטון מאשר המחיר להטמנה.
באתר דודאים בנגב הוקם, בהשקעה של כ-100 מיליון שקלים, מפעל מיון לטיפול בפסולת ביתית שהחל לפעול השנה. המפעל יכול לטפל בכ-1,500 טונות פסולת ביום, אלא שהרשויות המקומיות שולחות רק 900 טון למפעל ובוחרות להטמין את היתר.
במדינת ישראל יש משבר פסולת ושטחי ההטמנה נגמרים. אבל הרשויות לא מחויבות למחזר את הפסולת הביתית שלהן וחלק מעדיפות להעביר לאתר ההטמנה אפעה שבשטחי המועצה האזורית תמר. בתחומים אחרים, כמו מחזור אריזות, חלה חובה על יצרנים וגופים ציבוריים להתקשר עם תאגיד תמיר. בתחום הפסולת הביתית, המשרד להגנת הסביבה לא מחייב רשויות להעביר את הפסולת למיון ומחזור.
העברה למפעל יכולה להפחית את שיעורי ההטמנה של הרשות המקומית ביותר מ-50%. למחזור יכולות להיות השפעות חיוביות מרחיקות לכת על הסביבה והכלכלה. במשרד להגנת הסביבה מודעים לנושא, אך ניכר שסוגיית הטיפול בפסולת היא אחת מנקודות החולשה שלהם. הטמנת הפסולת ללא טיפול מוקדם גורמת להתפרקות החומר האורגני ולפליטת מתאן, שהוא גז חממה. פליטות מתאן ממטמנות מהוות 10% מפליטות גזי החממה בישראל, ולא ניתן לעמוד ביעדי הפחתת הפליטות שעליהם התחייבה ממשלת ישראל ללא טיפול נאות בפסולת. מחיר הטמנת הפסולת, שהיא עדיין שיטת הטיפול הנפוצה כיום, לא מגלם את העלות האמיתית של הטמנת הפסולת ולא את הנזקים שטיפול לא ראוי בה גורם, כמו תפיסת שטחים פתוחים, זיהום אוויר, זיהום קרקע ועוד.
בשיחה עם מספר ראשי רשויות על הסוגיה התברר כי הנושא הכלכלי הוא המחסום העיקרי, אפילו שהם היו רוצים, לכאורה, לנהל רשות ירוקה יותר. ראש מועצת להבים, יוסי ניסן, הסביר כי הסיבה להטמנת הפסולת היא כלכלית. ברשות התקשרו עם קבלן פינוי אשפה שמפנה את הפסולת הביתית להטמנה. "אין לנו כסף מיותר", אמר. "אנחנו יישוב שנסמך על ארנונה למגורים". יחד עם זאת אמר ראש המועצה כי לאחרונה שכרו את שירותיו של יועץ אשפה וייתכן שכעת הגיע הזמן לטפל בנושא המחזור.
ראש העיר דימונה, בני ביטון, שהפסולת הביתית מהעיר מגיעה לאתר ההטמנה אפעה, אמר כי רק לאחרונה הוקם המפעל בדודאים. "נבחן את הנושא".
"זה לא שהרשויות לא רוצות למחזר", אומר מנכ"ל דודאים, ניר בר דוד. "זה מורכב. זה לא שהרשויות כיום לא רוצות למחזר אלא שזה עולה עולה כסף. להטמין אשפה זה הכי זול שיש. מגיעה משאית זבל, אוספת את האשפה ושופכת אותה באתר הטמנה. עוברים על האשפה עם שופל, דוחסים וכולם שמחים. אין מיון. אין מחזור. אבל אי אפשר להמשיך ככה. בדודאים בנינו מפעל למיון, מפעל ענק שיודע לקבל כ-1,500 טונות פסולת ביתית. אנחנו יודעים למיין אותו לסוגים שונים, לחומר אורגני, פלסטיק, קרטון, נייר, שקיות ניילון, עץ וזכוכית ברזל ועוד. המשרד להגנת הסביבה תמך בכ-40% מעלות המתקן. המפעל עובד, אבל הוא לא מצליח להביא את כל הלקוחות".
בר דוד הוסיף כי מדובר ברשויות הנמצאות מאשדוד ועד מצפה רמון. "יותר מרבע מהרשויות לא מגיעות אלינו בגלל המחיר", הוא אמר. "כל עוד יש מטמנות פעילות הרשויות מעדיפות להגיע אליהן". אבל יש כמובן רשויות שמעדיפות למחזר: "בבאר שבע השכילו לעשות את המהלך הזה. הם משלמים יותר, אבל הם יסתדרו. זה אפשרי".
מנכ"ל האתר הוסיף כי במשרד משתתפים בעלויות הרשות ושוקלים להגדיל את ההחזר שמקבלות הרשויות. "היום ראש העיר והתושבים מצהירים שהם ירוקים, אבל כשאתה מגיע לגזבר או מנכ"ל הרשות אתה נתקל בקיר".
במכתב ששלח בר דוד למנכ"לית מנהל התכנון ולמנכ"לית המשרד להגנת הסביבה הוא כתב בין היתר כי "הפתרון הוא פשוט". לדבריו, "ראשית, מתבקש ואף נדרש למצות את יכולת מיון הפסולת וכך לצמצם את הנפחים והשטחים הנדרשים להטמנה. לשם כך, יש לדאוג תחילה, כי כלל מפעלי המיון יעבדו בשיא התפוקות, שאם לא כן עלול להיווצר מצב שבו מפעלים אלו יעמדו שוממים כל עוד קיימת האלטרנטיבה הזולה יותר, הטמנה! אלטרנטיבה שמדיניות משרד הגנת הסביבה מבקש להעביר מן העולם ככל האפשר. שנית יש להגדיל משמעותית את התמיכה ברשויות שממיינות או רוצות למיין במפעלים מסוג זה, אך ידם אינה משגת בשל חוסר תקציבי. פתרון שכזה יגרום לצמצום מהותי של כמויות הפסולת להטמנה".
במשרד להגנת הסביבה מסבירים כי בדרום הארץ הקרבה לאתרי ההטמנה יוצרת תחרות בין מחירי ההטמנה הישירה למחירי הטיפול המתקדם. "צעדי הרגולציה והתמיכות הכספיות שמפעיל המשרד עתידים לצמצם את התופעה ומכוונים לכך שכל הפסולת תועבר לטיפול מתקדם", אמרו במשרד. "הכלי העיקרי לצמצום ההטמנה וקידום מיון הפסולת ומחזורה הוא רגולציה, שתגדיר את אופן הטיפול הנכון בפסולת".
קיימים שני צעדי רגולציה משמעותיים אשר תומכים ביישום מדיניות הטיפול בפסולת של המשרד להגנת הסביבה: טרם העברה להטמנה יש למיין את הפסולת במקור או במפעל מיון. הצעד השני, שנמצא בהתהוות, הוא חיוב הטיפול במרכיבים האורגניים שנמצאים בפסולת על מנת לצמצם את פליטת גזי החממה, צמצום המפגעים הסביבתיים והורדת נפח הפסולת המוטמנת.
צעד משלים לרגולציה הוא התמיכה הכלכלית. המשרד להגנת הסביבה הקצה כמיליארד שקל למימון 40% מעלות הקמת מתקני המיון לפסולת וסיוע בתפעול מתקנים אלו ב-40 שקלים לטון, כדי שמחיר הכניסה יוכל "להתחרות" במחירי ההטמנה הלא ידידותית לסביבה - ומתקן הטיפול בדודאים נהנה ממענקים אלו של המשרד. בנוסף, המשרד פרסם תמיכה להקמת מתקני טיפול לפסולת אורגנית בסכום של 600 מיליון שקל – כל זאת, לשם עידוד המיחזור ועליית השיעורים שלו. באמצעות התמיכות הכספיות של המשרד, תשעה מפעלים למיון פסולת הוקמו או נמצאים בשלבי תכנון והקמה ברחבי הארץ.
