"יש עדיין תקווה – אבל היא נעלמת במהירות". כך אפשר לסכם את נאומי הפתיחה של מנהיגי העולם בוועידת האקלים COP27, שנפתחה השבוע בשארם א-שייח. מזכ"ל האו"ם, אנטוניו גוטרש (Guterres), אמר שאנחנו "על הכביש המהיר לכאוס אקלימי, ועדיין לוחצים על הגז", אך הוסיף: "החדשות הטובות הן שאנחנו יודעים מה לעשות, ויש לנו את המשאבים הכספיים והטכנולוגיים להשיג את זה".
השאלה הגדולה היא כמובן, אם אכן נשיג את זה, או ש-COP27 תיזכר כעוד ועידת אקלים שבה הושמעו הרבה מילים יפות, עם הרבה פחות כיסוי. רבות מההבטחות של הוועידות הקודמות נשארו על הנייר, ומשום כך, כנראה, המוטו של הוועידה הנוכחית הוא "ביחד ליישום", together for implementation. עם זאת, בתום הימים הראשונים של הדיונים נראה שהנושא העיקרי על סדר היום אינו יישום התוכניות מוועידות קודמות, אלא נושא אחר, שעד כה זכה להתייחסות מועטה בלבד: הנזקים שמשבר האקלים גורם כבר היום, ובעיקר - השאלה מי ישלם עליהם.
פיצויים או בלימה
את הנושאים שנידונים בוועידות האקלים אפשר לחלק באופן גס לשני תחומים עיקריים: בלימת ההתחממות של כדור הארץ (Mitigation) והתמודדות עם השלכות משבר האקלים שמורגשות כבר היום (Adaptation), כמו שטפונות, בצורת, גלי חום ועוד . צעדי הבלימה, שהעיקרי בהם הוא צמצום הפליטות של גזי חממה, נועדו להאט את עליית הטמפרטורה העולמית וכך להגביל את היקף המשבר. ההתמודדות כוללת טיפול בפליטים שעזבו את ביתם בגלל תופעות הקשורות לשינויי האקלים, שיקום אזורים שנפגעו, מציאת דרכים להפחית את הנזק לפני שהוא קורה, ושיטות יעילות לחיזוי של אירועי מזג אוויר חריגים.
עוד כתבות באתר מכון דוידסון לחינוך מדעי:
מים לא רותחים (רק) ב-100 מעלות!
החוק שמבקש לגנוז את האגזוז
הכימיקלים ש(כבר לא) יחיו לנצח
בוועידות עבר הדגש העיקרי היה על בלימת ההתחממות: הסכם פריז, למשל, התמקד במאמץ להגביל את עליית הטמפרטורות ל-1.5 מעלות צלזיוס עד סוף המאה, ולא הקדיש תשומת לב רבה להתמודדות עם המשבר. כל זה השתנה בוועידה הנוכחית. בנאום שפתח את הוועידה, נשיא מצרים, עבד אל-פתח א-סיסי (al-Sisi), דיבר על הפגיעות שמשבר האקלים כבר גרם להן, ומאז המשיכה המשלחת המצרית להבהיר שבשבילה זהו הנושא החשוב ביותר. סלע המחלוקת הוא, כרגיל, כסף: המדינות המתפתחות דורשות את הקמתה של קרן מיוחדת שתעביר כספים לנפגעי האקלים, כמו אנשים שאיבדו את ביתם או מקור פרנסתם וזקוקים לעזרה מיידית. המדינות העשירות, שמן הסתם יישאו ברוב ההוצאות, חוששות להתחייב לכך.
"נושאי המימון והנזקים בולטים מאוד ולא יורדים מסדר היום", אמר גדעון בכר, שליח מיוחד לשינויי אקלים וקיימות במשרד החוץ, בתדרוך למשלחת הישראלית לוועידה. "הם נהיו דומיננטיים והם ימשיכו להיות, כי הנזקים של משבר האקלים הולכים ומחמירים, ומדינות לא מסוגלות להתמודד איתם לבדן". הדוגמה הבולטת ביותר היא פקיסטן, שבה עשרות מיליונים נאלצו לעזוב את בתיהם בעקבות שטפונות, לאחר שגם שדותיהם נהרסו. "מה שקורה בפקיסטן לא יישאר בפקיסטן", טוענת-מאיימת הכתובת על הביתן הפקיסטני בוועידה, וקשה להתווכח איתה.
באופן לא מפתיע, לא כולם מרוצים מהכיוון החדש של הדיונים. ב"הארץ" דווח ביום שני שגורמים אמריקנים ואוסטרלים כועסים על ההתמקדות בכסף שיועבר לכיסוי הנזקים, שכן זו דוחקת לשוליים את הנושאים הקריטיים של הפחתת פליטות גזי החממה ומיתון עליית הטמפרטורות. "כמו שהדברים נראים כרגע – ראשי הוועידה אפילו לא מנסים להגיע ליעד המטרה של 1.5 מעלות, שנקבע בהסכם פריז. זה לא על השולחן", אמר אחד הנציגים השבוע. זאת למרות שגם בנאומי הפתיחה הוזכר שוב ושוב עד כמה קטן חלון ההזדמנויות שנותר לפעולה, לפני שלא נוכל למנוע עוד את ההשלכות ההרסניות ביותר של משבר האקלים, שיובילו לנזקים חמורים – ויקרים – עוד יותר.
ביתנים והפגנות
מתחם הוועידה בנוי מכמה אזורים. באחד מתקיימות הפגישות ונשיאים נאומי המנהיגים, ובאחר יש ביתנים שהקימו עשרות מדינות וארגונים, המציגים לבאי הוועידה יוזמות ופיתוחים מדעיים וטכנולוגיים הקשורים לתחום האקלים, ומארחים אירועים שונים. דיבורים בכל שפה וניב ממלאים את האוויר, כשאלפי האנשים הולכים בדרכם לפגישות או לאירועים, עומדים בתורים (הארוכים מאוד) לקפה ומשתדלים לא לעבור בין הכתבים הרבים לבין המצלמות שמצלמות אותם. באזור הפגישות הלבוש הרשמי שולט, וחליפות ועניבות נפוצות גם בין הביתנים, תוך התעלמות בוטה ממזג האוויר החם. אולי משום כך מיזוג האוויר בבניינים חזק כל כך. פה ושם נראה גם לבוש מסורתי, בעיקר אפריקני ומזרח תיכוני, לצד בני נוער במכנסיים קצרים ובנעלי התעמלות.
אחד המראות המוכרים מוועידות קודמות נעדר כמעט לחלוטין מ-COP27: הפגנות. בעוד בגלזגו בשנה שעברה הפגינו כמאה אלף איש בדרישה לפעולה מהירה ונחרצת יותר מצד הממשלות, בשארם א-שייח לא מתוכננת שום הפגנת ענק כזו. זה לא בגלל שמאז המצב השתפר פלאים. הוא לא. גם אין מחסור באנשים שרוצים להפגין ולמחות השנה. אלא שממשלת מצרים הגבילה מאוד את האפשרות הזו, ושלחה את המפגינים לאזור ריק במדבר, רחוק מהוועידה, מהתקשורת ומכל דבר אחר.
הרשויות איפשרו בכל זאת הפגנות קטנות מאוד בתוך מתחם הוועידה עצמה. המפגינים הגיעו ממדינות רבות, עם נציגות נכבדה לאסיה ולאפריקה. באחת ההפגנות קראו המשתתפים לצדק אקלימי, ודרשו להפסיק לממן פיתוח של דלקים ממקורות מאובנים. מדינות רבות אומרות שהן רוצות להפסיק להסתמך על פחם ונפט, אך הן ממשיכות לסבסד את התעשיות הללו, אמרה אחת המפגינות. אם יש להן כסף לסובסידיות, הן צריכות להיות מוקדשות לאנרגיה מתחדשת, לא לדלקי מאובנים. היא הוסיפה שמארגני הוועידה לא נתנו להם לקיים את ההפגנה ביום ראשון וביום שני, שבהם התקיימו פגישות הפסגה של המנהיגים, ושלחו אותם לאותו מקום מרוחק. "רצינו להשמיע את קולנו פה, מול הנציגים", אמרה.
בהפגנה אחרת, נציגים של מדינות אפריקניות העלו מחזה קצר, שבו אישה נפגעת מאוטובוס והאנשים סביבה דורשים שתקבל פיצוי על כך. ה"שופט" הרים שלט שעליו נכתב "אין פיצויים", והקהל הגיב בקריאות "לא נקבל את זה!". הנמשל ברור: המדינות המפותחות הן שפגעו בכדור הארץ, במיוחד באזורים העניים ביותר שלו, ועכשיו הן מסרבות לשאת באחריות ולשלם על מעשיהן. "לא עוד בלה בלה! פיצויים עכשיו!" צעקו המפגינים.
"אקלים של חדשנות"
"המסר שלנו הוא: הערך המוסף שלנו הוא ההיי טק והחדשנות", אמרה אורית פרקש הכהן, שרת החדשנות, המדע והטכנולוגיה, בפתח האירוע הראשון בביתן הישראלי. האירוע הוקדש לעשר חברות היי-טק ישראליות שעוסקות בתחומים הקשורים למשבר האקלים.
רוב הטכנולוגיות נועדו להפחית את פליטות גזי החממה, כל אחת בדרכה. חברת H2Pro, למשל, פיתחה תהליך לייצור זול ויעיל של מימן ממים, מימן שיוכל לשמש אחר כך כדלק. GenCell מתכננת להשתמש במימן כדי לבנות תחנות טעינה לרכבים חשמליים, שלא יקחו חשמל מרשת החשמל המרכזית. חברות אחרות מתמקדות במחזור: UBQ מייצרת מוצרים שונים, כמו מגשים של מקדונלד'ס, ממאה אחוז אשפה, ו-HomeBiogas הופכת זבל ביתי לגז בישול ודשן.
כמה מהחברות עוסקות בתחום המזון. הייצור והשינוע של מוצרי מזון אחראים, לפי ההערכות, לכשליש מפליטות גזי החממה, ולמוצרים מהחי יש טביעת פחמן גדולה במיוחד. כדי להפחית את צריכת המזון מן החי, חברת Aleph Farms מפתחת בשר מתורבת, מתאים של פרה, שמפחית ב-98 אחוז את פליטות הפחמן בהשוואה לבשר רגיל. הם מקווים להגיע למסעדות כבר בשנה הבאה, וגם לפתח מזון לאסטרונאוטים. חברת Remilk מייצרת חלב בהנדסה גנטית: שמרים חד תאיים מייצרים את חלבוני החלב, זהים לאלו שהפרה מייצרת, ולהם מוסיפים שומנים מהחי.
הכתובת על הביתן הישראלי מכריזה "אקלים של חדשנות" - Climate of innovation - וזהו אכן הנושא המרכזי שישראל מקדמת בוועידה. הטכנולוגיות המוצגות בביתן בהחלט מרשימות, אך כדאי גם לשאול אם חידושים מדעיים, פורצי דרך ככל שיהיו, באמת יובילו לשינוי משמעותי בפליטות גזי חממה בעתיד הקרוב. בינתיים, ישראל אינה עומדת ביעדים שהתחייבה אליהם, יעדים שהם מלכתחילה נמוכים עבור מדינה מפותחת. ראש הממשלה לשעבר, נפתלי בנט אמנם הודיע בוועידת האקלים הקודמת בגלזגו שישראל מתחייבת להגיע למאזן פליטות אפס עד 2050, אך במשך כמעט שנה האוצר התנגד לכך, ולכן לא התקבלה החלטת ממשלה שתאשר את ההתחייבות הזו. לפני כמה שבועות הגיעו משרדי הממשלה להסכם, אבל אז היועצת המשפטית לממשלה מנעה את ההחלטה בשל הסמיכות לבחירות. היעד הרשמי של ישראל, אם כך, נותר צמצום של 85 אחוזים מפליטות גזי החממה עד אמצע המאה, ולא מאה אחוזים כמו מדינות רבות אחרות. הטכנולוגיה המרשימה לא תוכל להחליף מחויבות אמיתית לנושא צמצום הפליטות.
נאומו של הנשיא יצחק הרצוג בוועידת האקלים בשארם א שייח
(צילום: ועידת האקלים של האו"ם)
בנוסף, הנציגים הבכירים ששלחה ישראל לוועידה הם הנשיא יצחק הרצוג, שאין לו את הסמכות לקדם יוזמות שדורשות החלטות ממשלה וחקיקה, ושרים של ממשלה שנמצאת בסוף דרכה, וכמעט בוודאות יפנו את כסאותיהם בקרוב. זוהי אמנם תוצאה בלתי נמנעת של המצב הפוליטי בישראל, אבל זה מציב את המשלחת בעמדה חלשה במיוחד.
איך הכל ייגמר?
דוברים בוועידה כבר החלו לקרוא לה "ה-COP של ההתמודדות" (The adaptation COP): בבירור, נושא הנזקים של משבר האקלים תופס כאן מקום רב יותר מבכל ועידה קודמת. אין ספק שזה ישפיע גם על התוצאות של הוועידה, ועל ההחלטות שיתקבלו בה. נותר עדיין לראות אילו התחייבויות יתנו המדינות המפותחות בתחום זה, ואם המדינות המתפתחות יצליחו להעביר החלטה על הקמת קרן מיוחדת שתוקדש לפיצוי נזקים.
הוועידה מסתיימת רשמית בסוף השבוע הבא, אך ייתכן שהדיונים יימשכו עוד כמה ימים לאחר מכן. בדרך כלל, המדינות המשתתפות בוועידה מגיעות להצהרת סיכום משותפת, וככל הנראה כך יהיה גם הפעם. כמו בדיונים עצמם, המדינות העניות מן הסתם ידחפו לדגש רב יותר על טיפול בנזקים. זהו בהחלט נושא חשוב, וקריטי למדינות הסובלות באופן קשה במיוחד ממשבר האקלים. אני מקווה, עם זאת, שההצהרה תכלול גם אמירות נחרצות, והתחייבויות, לגבי בלימת ההתחממות – שבלעדיה הנזקים יהיו חמורים בהרבה.
ד"ר יונת אשחר, מכון דוידסון לחינוך מדעי, הזרוע החינוכית של מכון ויצמן למדע
