עוד לפני שפתחתי את הדו"ח עב הקרס, וירטואלית כמובן, של מבקר המדינה, בנוגע לפעילות של ממשלת ישראל נוכח משבר האקלים - דו"ח מקיף, מעמיק וחשוב מאין כמותו - ידעתי את השורה התחתונה, או אם תרצו את הציון שהיה נותן המבקר לממשלות ישראל לדורותיהן, אם היה מחלק ציונים: אפס, עגול וגדול. ובאותה הנשימה צריך לומר בבהירות: הדו"ח, שסוקר כ-20 שנים אחורה, ומתייחס לסוגיות של הפחתת פליטות-מיטגציה, היערכות לשינויי מזג האוויר-אדפטציה, סיכונים פיננסיים, בריאותיים ועוד וסוגיות אירגוניות, לא סוקר את פעילות הממשלה הנוכחית. אולם מה שבטוח הוא, שהממשלה הנוכחית תצטרך לפעול ביתר שאת בנושא, הן כיוון שהיא מתחילה כמעט מאפס והן מפני שעוצמת המשבר מפתיעה מרגע לרגע ויש דחיפות לפעול מיד כדי להוביל שינוי בעתיד הקרוב.
מבקר המדינה מדבר על דו"ח האקלים
(צילום: דוברות מבקר המדינה )
החשיבות הגדולה של הדו"ח, בשונה מדו"חות ביקורת רבים, היא שהוא עוסק בדרכים להצליח בעתיד ולא מתמקד בכישלונות העבר. זה חשוב תמיד, אחרת הביקורת הופכת לקרב של תירוצים והסברים, אבל כפל כפליים כאשר מדובר ב"אירוע מתגלגל" ומתהווה, כפי שמציין המבקר. לכן, ראוי שגם משרדי הממשלה והגופים הלאומיים יקראו אותו ככה, ובמקום לספר מה היה ומה קרה יפעלו כדי שמשהו כבר יקרה.
אם אין לכם זמן לקרוא את כל הדו"ח ואפילו לא את כל התקצירים - ואני ממליץ לראש הממשלה, לשרים ולפקידות הבכירה לקרוא את כול כולו, כי התמונה היא גדולה ורחבה והשלם גדול מסך כל חלקיו - אז תתחילו בסוף, בפרק האחרון: "היערכות ארגונית, תפקודית ומקצועית לטיפול במשבר האקלים". הפרק הזה, למעשה, שם אצבע על הנקודה העיקרית שהביאנו עד הלום, על "האתגר המערכתי אשר בפניו ניצבת ישראל", ועל שורש הבעיה: התרבות הארגונית הקלוקלת.
יש בו גם המלצות המצביעות על הצעדים המרכזיים שיש לבצע עכשיו, ומתבססות על הפערים והחוסרים שהתגלו וסומנו בפרקים הקודמים. למען האמת, המבקר עשה לממשלה כבר חצי מהעבודה, אם לא יותר, לא רק בסקירה מקומית ובינלאומית של נתונים, מידע ותהליכים שקרו או לא קרו בתחום, אלא גם באיגום וניתוח של כל אלה, ואפילו בסימון ממוקד של המהלכים הנדרשים: "לאמץ שינויים במערך התפקודי השגרתי המשמש לטיפול בסוגיות ממשלתיות של משבר האקלים, לפתרון נושא העבודה במקטעים (הסגמנטציה) ולצמצום הפער בין האחריות לסמכות; מומלץ שהממשלה תייעד את הטיפול בנושא זה וניהולו השוטף בידי גוף קבוע, בעל סמכויות ביצועיות ויכולת הכרעה, בעל ידע והבנה בתחום האקלים ובעל תקציב מובטח; לגבש תוכנית מסגרת לתקצוב ולמימון המעבר לכלכלה דלת פחמן וההיערכות לשינוי אקלים; מוצע כי משרד ראש הממשלה יגבש הצעה להחלטת ממשלה בנושא, אשר תנחה את כל אחד מהגורמים הרלוונטיים לשקול להכיר במשבר האקלים כאיום ביטחוני או אסטרטגי או מצב חירום אקלימי ולבחון דרכים לכלול את הטיפול באיום בכלים ובסמכויות העומדים לרשותם; לקדם את הצעת חוק האקלים שפרסם באפריל 2021 כדי להסתייע בו לקידום אתגרי משבר האקלים, וזאת בשים לב לחקיקת אקלים במדינות העולם.
אם אתם בכל זאת רוצים להתעמק במה שהיה או לא היה בעבר, הרי שהדו"ח מראה כי הכישלון מערכתי, ולא רק משום שכל משרד ומשרד שצריך לעסוק בתחום כשל - ואין משרד ממשלתי אחד שלא צריך לעסוק בו, במישרין או בעקיפין - אלא משום שלא היה שום גוף ממשלתי או לאומי שמוביל ומתכלל את התהליכים, הן ברמת מיפוי השטח והכנת תוכניות עבודה והן במעקב אחר היישום. אמנם בוצעו סקרי פליטות גזי חממה והוכנו תוכנית הפחתה, עוד לפני החתימה על הסכם פריז ב-2015, ואפילו נקבעו יעדי הפחתה בהחלטות ממשלה שונות, אך אלה היו מראש יעדים נמוכים שרובם לא מומשו. בנוסף, הוכן דו"ח מקיף ובין-משרדי להיערכות למשבר האקלים, דו"ח שכבר עכשיו אפשר ליישם עם העדכונים הנדרשים, והוקמה מנהלת להיערכות במסגרת המשרד להגנת הסביבה, אך גם זו לא ממש תוקצבה ופעלה עד עתה. אך מה שבעיקר עולה מהדו"ח הוא שאף אחד לא ממש סימן את משבר האקלים כאיום אסטרטגי ואפילו קיומי, לא רק על העולם אלא גם על מדינת ישראל. אבל, כאמור, פנינו קדימה.
הדו"ח המיוחד של מבקר המדינה בנושא "פעולות ממשלת ישראל והיערכותה למשבר האקלים", מתפרסם רגע לפני פסגת האקלים של האו"ם בגלזגו. זאת ועוד, הדו"ח על עבודת הביקורת שבו גם יוצגו במושב מיוחד בכנס בסקוטלנד, מושב שיזם משרד המבקר, במטרה לחלוק עם מדינות העולם כיצד ביקורת המדינה יכולה לסייע בהיערכות ובמוכנות למשבר האקלים. ואם הממשלה הנוכחית מחפשת הישג ומבקשת לקבל החלטה שוברת שוויון, רגע לפני שראש הממשלה נפתלי בנט, השרה להגנת הסביבה תמר זנדברג, ושרת האנרגיה קארין אלהרר - יטוסו לוועידה להציג את חלקה של ישראל במאבק הבינלאומי, כדאי שתכריז שהיא מאמצת את דו"ח המבקר ומתכוונת ליישם את כל המלצותיו לאלתר.
פרופ' עדי וולפסון הוא חוקר במרכז לתהליכים ירוקים במכללה האקדמית להנדסה ע"ש סמי שמעון ומחבר הספר "צריך לקיים - אדם, חברה וסביבה: לקחי העבר ואחריות לעתיד" (פרדס, 2016).
