באזור המועצה האזורית אשכול נערכו לא מעט ניסויים בתחום החקלאות, אבל אחרי יותר מחודשיים של לחימה וירי רקטות בלתי פוסק, חוששים החוקרים כי כל העבודה תרד לטמיון.
"אין מה לעשות, מת. אין מה לעשות עם הדבר הזה יותר. זה מת", אומר בכאב ליאור קטרי (52), מנהל מו"פ (מחקר ופיתוח) דרום (השייך למועצות האזוריות אשכול , מרחבים ושדות נגב) בביקור באתר הניסויים בחוות בשור. רוב הפירות והירקות מרקיבים או תלויים יבשים ללא מים בחממות ובתי הרשת.
מרכז המחקר משתרע על שטח של כ-900 דונם ובו נערכים כ-30 ניסויים חקלאים מדי שנה. שטח המו"פ, השוכן סמוך למוצב מגן אשכול, שספג פגיעות קשות, מוגדר כעת כשטח צבאי סגור. השבוע הם הורשו אנשי המו"פ להיכנס לשטח רק בפעם השנייה בחודשיים האחרונים.
והמראות קשים. פלפלים רקובים, תותים יבשים ומלפפונים שצמחו על האדמה והפכו לעיסה בלתי מזוהה. קטרי מקווה שאת המטעים יוכלו להציל. את מטע האשכוליות מול הבסיס הטנקים יישרו. לפחות נותרו הבננות, שאמנם הפכו שחורות, אבל עדיין בחיים. במטע אחר יש 11 זנים חדשים של מנגו, שפותחו במכון וולקני.
"המקום הזה הוא הבית השני שלי, יש כאלה שיגידו הראשון", אומר קטרי. "כואב הלב לראות את חלקות הניסויים ככה. אמנם אי אפשר באמת להתבכיין אחרי שנרצחו לך עשרות חברים, חברים קרובים. אבל כשאתה נכנס לחממות ורואה אותן מתות, זה מוסיף עוד דרגה של אבל, בנוסף לכל האבל הקיים. זה לא בא במקום הכאב על החברים, אלא בנוסף. אני נכנס לחממה כזו לא יכול לראות את זה. ביומיום כאשר היה קורה משהו לחממה היינו ביום אבל. ועכשיו? לראות את הכל ככה?"
זו הפעם הראשונה שגם התקשורת יכולה להיכנס פנימה למקום שעד 7 באוקטובר היה פורח. בסיור בחממת פלפלים, שאמורים היו להיות היום בגובה של 2.5 מטרים, קטרי אומד את הנזקים. "לא היה פה חשמל. השתילים על הרצפה. הלך. הניסוי הזה. לא יהיו לא תוצאות. ההשקעה הראשונית היא יקרה. הכנת השטח, השתילים והשתילות. רק באוקטובר 2024 יהיה אפשר לערוך את הניסוי הזה שוב".
ב-7 באוקטובר החוקרים לא היו במקום. "אם הם היו מגיעים - הם היו נטבחים. הייתה חוליה שנכנסה עם אופנועים, ומהר מאוד הם ראו שאין כאן אף אחד. אז הם נכנסו למקור אחר. התאילנדים שלנו והעובדים שגרים כאן ברחו באותה שבת. ומאז הם לא פה. אני נכנסתי עם כוח צבאי כשעוד היו פה מחבלים. חודש אחרי זה נכנסנו אני והמנהל הלוגיסטי. ראינו שכל הניסויים מתים. כואב הלב".
שלוש משתלמות מזמביה היו נצורות משך שלושה ימים בשטחי המו"פ. הן הגיעו לישראל רק שבועיים לפני המלחמה. כוחות מיוחדים הגיעו אליהן, כשעדיין היו מחבלים בשטח, ופינו אותן למוצב הצבאי הסמוך, לאחר שנכבש חזרה על ידי צה"ל. כיום הן נמצאות בקיבוץ רביבים, ודווקא חושבות להישאר בישראל.
ומה לגבי העתיד? "אם עד ספטמבר 2024 לא אוכל לעבוד פה אתאכזב, ואכעס מאוד. לא נראה לי הגיוני שזה לא יקרה. עבדנו פה תחת הסלמות בעבר. העובדים התאילנדים מעולם לא ברחו. זו מלחמה יומיומית גם בשגרה", אמר קטרי. "זה מקום שוקק חיים, אף יום אתה לא מגיע והוא יקרה לפי התכנון. תמיד יש משהו שצריך לאלתר או לפתור או תקלה בניסוי. לא היו חסרים לנו בעיות. אבל לראות את המקום הזה חודשיים וחצי שאין בו - כלום זה לא נתפס".
אז האם יש להם תוכנית חזרה? "יש לנו תוכנית לחזור לפה. זו כבר התחלה. אני מניח שלא לכולם יש את התוכנית הזו. אני יודע על עובד אחד שלא מתכוון לחזור לפה, לא משנה איך המערכה תסתיים ומה יבטיחו לו", אמר קטרי. "צריך לחזור לעבודה מאיפה שהפסקנו. להקים את הניסויים. יש תוכנית עבודה לעוד שנתיים שמאושרת".
הוא עוצר וממשיך: "עם איזה כוח אדם? זו שאלה טובה. לא משנה איך ולמה. ברגע שאומרים לנו תחזרו - נהפוך את העולם ונעשה. כל העובדים שלי מפוזרים ברחבי הארץ, מפונים. ולא כולם יחזרו יחד. אני ממושב אוהד, יש לי כאלה מגבולות ומחולית ומישע. צריך להגדיל את המו"פ כי הוא תמיד צריך ללכת קדימה. אם אתה נעצר - אתה לא קיים ואין דבר כזה שמו"פ יילך אחורה. אבל יש משבר. רודי סקריסבסקי, איש המחשבים החיצוני שלנו נרצח. אנחנו עובדים עם אנשים שבני המשפחה שלהם נחטפו. אני אבין אם מישהו מהעובדים יאמר 'אני לא רוצה לחזור לעבוד. לא יכול, לא מסוגל, לא רוצה'".
