מחקר חדש, שפורסם בכתב העת Scientific Reports, העוסק בתזונתם של דובי פנדה ענקית (המין היחיד ששרד מסוג פנדה ושוכן במרכז סין) ודובים שפתניים (מין יחיד בסוגו של יונק גדול ממשפחת הדוביים, המצוי בתת-היבשת ההודית), מוסיף ראיות חדשות על כך שדובים הם אוכלי כל כמו בני אדם וזקוקים להרבה פחות חלבון מהכמות אותה הם צורכים בדרך כלל בגני החיות.
"דובים אינם טורפים שניזונים ממזון עתיר חלבונים", הבהיר מחבר המחקר הראשי צ'ארלס רובינס, פרופ' לביולוגיה של חיות בר באוניברסיטת וושינגטון סטייט. "בגני חיות לנצח, בין אם מדובר בדובי קוטב, דובים חומים או דובים שפתניים, ההמלצה הייתה להאכיל אותם כאילו הם ניזונים ממאכלים עתירי חלבון. כשעושים את זה, אז פשוט הורגים אותם באיטיות".
בניסויים נפרדים, החוקרים בדקו פנדות ענק ודובים שפתניים, הנתונים בשבי בגני חיות שונים בארה"ב, שם הם ניזונים מכמות מזון בלתי מוגבלת מסוגים שונים, זאת במטרה להבין את העדפותיהם ולאחר מכן לפרט את התפריט התזונתי אותו הם בחרו. בשיתוף פעולה עם חוקרים מאוניברסיטת טקסס A&M וגן החיות של ממפיס, נערכו ניסויי האכלה עם זוג פנדות ענק כדי לבחון את אופן בחירת הבמבוק שלהם. הם גילו שפנדות ענק העדיפו את קני הבמבוק העשיר בפחמימות, על פני העלים העשירים יותר בחלבון. בנקודות זמן מסוימות, נמצא שהפנדות התבססו כמעט לגמרי על קני הבמבוק - למשל 98% מהזמן בחודש מרץ. החוקרים ניתחו גם נתונים מחמישה גני חיות סיניים שבהם חיו פנדות ענק שהתרבו בהצלחה והעדיפו תזונה עתירת פחמימות ודלת חלבון.
במסגרת ניסויי האכלה, ניתנו לשישה דובים שפתניים בגני החיות של קליבלנד, ליטל רוק וסן דייגו, אבוקדו ללא הגבלה, יאם אפוי (סוג של פקעת מאכל), מי גבינה ותפוחים. הדובים בחרו לאכול באופן גורף כמעט לגמרי את האבוקדו העשיר בשומן (אכלו בערך 88% אבוקדו) ובנוסף אכלו גם 12% משורש היאם האפוי (כל ששת הפנדות התעלמו לחלוטין ממי הגבינה ומהתפוחים). התוצאות של הניסוי הראו שדוב שפתני מעדיף ככל הנראה דיאטה עתירת שומן ודלת פחמימות, אשר עשויה להיות דומה לתזונה שלהם בטבע, המבוססת על טרמיטים ונמלים, כמו גם על הביצים והזחלים שלהם. זה גם שונה בהרבה מהתזונה עתירת הפחמימות שהם ניזונים בדרך כלל בשבי. דובים שפתניים, שמרבית אוכלוסייתם שוכנת בהודו ובסרי לנקה, אך גם בבנגלדש, נפאל ובהוטן, חיים בדרך כלל רק כ-17 שנים בגני חיות בארה"ב, כמעט 20 שנים פחות מתוחלת החיים המקסימלית שניתן להשיג בטיפול בני אדם, כשסיבת המוות השכיחה ביותר שלהם היא סרטן הכבד.
חוקרים ראו דפוס דומה במחקרים קודמים של דובי קוטב שהראו שדובי קוטב בשבי, הניזונים בדרך כלל מתזונה עתירת חלבון, יחקו את התזונה העשירה בשומן של דובי קוטב בטבע, אם ניתנת להם האפשרות. דובי קוטב בגני חיות בדרך כלל מתים כ-10 שנים מוקדם יותר מהזמן שבו חי בממוצע דוב קוטב בטבע, לרוב ממחלת כליות וכבד - שתי מחלות היכולות להתפתח מדלקת ארוכת טווח של אותם איברים, שעלולה להיגרם על ידי שנים רבות של תזונה לא מאוזנת.
המחקר הנוכחי, יחד עם מחקרים קודמים, מראה שכאשר דובים בשבי מקבלים אפשרויות תזונתיות שונות, הם עדיין יבחרו במאכלים שמחקים את תזונתם של דובי הבר. "כל הדובים האלה התחילו להתפתח לפני כ-50 מיליון שנים, ומבחינת ההיבט הזה של התזונה שלהם, הם בעלי ידע טוב יותר מאיתנו בני האדם. אנחנו מהראשונים שהיו מוכנים לשאול את הדובים מה הם רוצים לאכול ומה המזון שיגרום להם להרגיש טוב", אמר רובינס, שייסד את מרכז הדובים של אוניברסיטת וושינגטון סטייט, מוסד המחקר היחיד בארה"ב עם אוכלוסייה שבויה של דובי גריזלי, וחקר את תזונת הדובים במשך עשרות שנים.
הוא ותלמידיו לתארים מתקדמים התחילו לחקור לראשונה את התזונה הלא מאוזנת שלהם במהלך מחקר באלסקה, בעת שצפו בדובי הגריזלי אוכלים דגי סלמון. בזמנו, החוקרים העלו תיאוריה לפיה הדובים הרעבים יזללו את דגי הסלמון, ישנו, יקומו וימשיכו לאכול עוד מאותם דגים. במקום זאת, הם ראו שהדובים אכלו את הסלמון, אבל אז הסתובבו ובילו שעות בחיפוש ואכילה של פירות יער קטנים. לאחר שראו זאת, הצוות של רובינס החל לחקור את תזונתם של דובי הגריזלי השוכנים במרכז הדובים וגילה שהם עלו הכי הרבה במשקל כשהם ניזונו משילוב של חלבון, שומנים ופחמימות בשילוב של דגי סלמון ופירות יער.
לכל שמונת סוגי הדובים שנמנים על משפחת הדוביים היה אב קדמון טורף, אך מאז התפתחו ואכלו מגוון רחב של מזון, מה שנתן להם את היכולת להתפשט לאזורים נוספים על ידי אי תחרות ישירה עם טורפים אחרים שהתיישבו באותם מקומות. "זה מאפשר הרבה יותר משאבי מזון מאשר להיות טורף שמתבסס על תזונה עתירת חלבון", סיכם רובינס.
