ריצוף גנטי של מרבית אוכלוסיית תוכי הקאקאפו (kākāpō) בניו זילנד, מסייע בהתמודדות עם שלל בעיות, חלקן בריאותיות, של המין שנמצא בסכנת הכחדה חמורה.
קאקאפו הוא תוכי לילי אנדמי לניו זילנד. לצד העובדה שמדובר בתוכי בעל מספר תכונות ייחודיות כגון שיטת חיזור מיוחדת, היעדר יכולת תעופה, ממדי גוף גדולים במיוחד (פרטים זכרים בוגרים מגיעים לאורך של יותר מ-60 ס"מ ולמשקל של בין 3 ל-4 ק"ג) ותוחלת חיים ארוכה, מדובר על תוכי ממנו נותרו בסך הכל 247 פרטים בלבד, כאשר הם נמצאים תחת מעקב תמידי.
האב הקדמון של הקאקאפו נפרד ממיני התוכיים האחרים כשניו זילנד הפכה לאי, לפני כ-70 מיליון שנה. שם, בהיעדר טורפים, איבד "תוכי הלילה" את יכולת התעופה שלו. עם התיישבות הפולינזים בניו זילנד, ולאחריהם האירופים, הגיעו עמם טורפים שהיו עבורו מינים פולשים, כגון חתולים, חולדות וסמוריים, עד שאוכלוסיית הקאקאפו הוכחדה כמעט כליל.
כעת, נראה כי הריצוף הגנטי שהושלם לרוב המכריע (169 פרטים) של הקאקאפו לא רק עושה את ההבדל בין הכחדת המין לבין הישרדותו, אלא גם הבסיס למחקרים פורצי דרך בנוגע לחיות בר שנתונות בסכנת הכחדה ברחבי העולם בכלל ובניו זילנד בפרט.
ד"ר ג'וזף גוהלין מאוניברסיטת אוטגו בניו זילנד ועמיתיו למחקר (שממצאיו פורסמו בכתב העת Nature Ecology and Evolution), הרכיבו צוות בינלאומי לחקר הקאקאפו, פיתחו שיטות חדישות וחשפו היבטים חשובים בכל הנוגע לביולוגיה של התוכי שמאמצי השימור שלו החלו כבר בשנות ה-90 של המאה ה-19.
למחקר של ד"ר גוהלין היו שתי תוצאות משמעותיות מאוד. ראשית, ממצאי מחקרם אפשרו הבנה מעמיקה של הביולוגיה של הקאקאפו, אשר לא התאפשרה ללא ריצוף גנטי. שנית, המחקר מספק נתונים איכותיים שניתנים לשימוש חוזר, מה שמאפשר לחוקרים אחרים לשלב במחקרם את השיטות שבהם השתמשו ד"ר גוהלין ועמיתיו, לא רק בניו זילנד אלא גם מחוצה לה, שכן מדובר בכלים הדרושים לזיהוי מאפיינים גנטיים ספציפיים שהם חיוניים להישרדות.
"הצלחנו להשיג את מערך הנתונים האיכותיים ביותר עבור כל מין בסכנת הכחדה בעולם. מערך נתונים זה זמין עבור חוקרים נוספים שיחרו את הקאקאפו ובכלל מינים אחרים שנתונים כמוהו בסכנת הכחדה", אמר ד"ר גוהלין.
"תוכי הקאקאפו סובלים ממחלות ומרבייה נמוכה, אז על ידי הבנת הסיבות הגנטיות לבעיות הללו, אנו יכולים כעת לעזור בהפחתתן. זה נותן לנו את היכולת לחזות את אופן גדילת הגוזלים ואת הרגישות של הקאקאפו למחלות, מה שעשוי לשנות לטובה את שיעורי ההישרדות של בעלי הכנף האנדמיים הללו בניו זילנד", הוסיף ד"ר אנדרו דיגבי, ממחלקת השימור של Kākāpō Recovery Programme, הפועלת להגנה על הקאקאפו, תוך ניסיון לתרום עד כמה שרק ניתן להתאוששות אוכלוסייתו הפגיעה.
כל הפרטים ששרדו מרוכזים בארבעה איים זעירים ונטולי טורפים בקרבת ניו זילנד, שם הם נמצאים תחת השגחה קפדנית. ממשלת ניו זילנד מסייעת ביצירת בית גידול ראוי לטובת המשך מאמצי השימור של הקאקאפו, שהפך מוכר באמצעות ספרים וכן סרטים תיעודיים, המתארים בפירוט את התלאות שעובר הקאקאפו. בהנחה שהמאמצים לשימור בעלי הכנף הללו יצליחו, הרי שלכלים הגנטיים שפותחו במחקר זה יהיה משקל רב ערך בתהליך, בדרך להצלתו של הקאקאפו ובתקווה גם לתרומה לשגשוגו.
