מאז מתקפת הטרור ב 7 באוקטובר מפרסמת הספרייה הלאומית סדרת כתבות היסטוריות על יחידות צה"ל בשם "שומר ישראל". הנה סיפורה של חטיבת הנח"ל.
בראשית שנות ה-40 היה היישוב היהודי בארץ ישראל במתח עצום. הם צפו בדאגה איך אירופה בוערת והנאצים כובשים מדינה אחרי מדינה, מתקדמים בצעדי ענק אל עבר מדינות המזרח התיכון. לבנון וסוריה הפכו לזירות פעילות של צרפת הכבושה תחת שלטון וישי, ולצידן היו מדינות נוספות באזור שלא היו צריכות שכנועים רבים להצטרף למדינה שהגתה את רעיון השמדת העם היהודי. ליושבי הארץ נותר רק לסמוך על בריטניה, שבעצמה שקועה עד צוואר בחזית האירופית והמתקפות הנאציות על האיים הבריטיים. תחת המציאות הזו הוקם הפלמ"ח.
11 צפייה בגלריה
חברי האחזות הנח"ל בנחל עוז, תחילת שנות ה-50
(צלם: בוריס כרמי. מתוך אוסף מיתר, האוסף הלאומי לתצלומים על שם משפחת פריצקר, הספרייה הלאומית)
הפלמ"ח, פלוגות המחץ של היישוב היהודי, נולד מתוך איחוד של ארגונים צבאיים עבריים שונים שפעלו בארץ ישראל באותן שנים, בידיעת ובעידוד המנדט הבריטי. המטרה הייתה להכשיר את לוחמי הפלמ"ח (מאוחר יותר גם את לוחמות הפלמ"ח), להילחם באויב הנאצי ועוזריו אם וכאשר ינסו לכבוש את הארץ.
שומר ישראל – סיפורן של יחידות צה"ל באתר הספרייה הלאומית:
גולני של כולנו: סוד המשיכה של הכומתה החומה
מי שחלם גבעתי: גלגוליה של החטיבה הסגולה
העיניים של המדינה: התצפיתניות שומרות הגבול
הפלמ"ח לא הספיק למלא את מטרתו המקורית. הנאצים בראשות פילדמרשל רומל, הגנרל שניהל את חזית המזרח התיכון, נבלמו על ידי צבא בריטניה בקרב אל עלמיין ולא הצליחו להגיע לארץ ישראל ולכבוש אותה. בעקבות כך האמינו הבריטים כי אין הפלמ"ח נחוץ עוד וביקשו לפרקו. בתגובה ירד הארגון למחתרת ופעל גם נגד השלטון הבריטי עצמו, עד לעצמאותה של ישראל.
11 צפייה בגלריה
עוזי נרקיס (משמאל) וחבריו במסע פלוגה א' של הפלמ"ח למצדה, 1944
(צילום: מתוך אוסף עוזי נרקיס. רשומה זו היא חלק מפרויקט רשת ארכיוני ישראל (רא"י) וזמינה במסגרת שיתוף פעולה בין יד יצחק בן צבי, משרד המורשת והספרייה הלאומית של ישראל)
עם הירידה למחתרת והקמת הבריגדה היהודית בצבא הבריטי, אשר משכה חיילים רבים לשורותיה, פרץ בארגון משבר כוח אדם. כדי להתגבר עליו, יזם יצחק טבנקין את החיבור בין פלוגות הפלמ"ח לקיבוצים ברחבי הארץ: הפלמ"חניקים יעבדו בקיבוצים במשך שבועיים בכל חודש ובתמורה יקבלו מהקיבוץ מגורים, מזון ונשק, ביתר הזמן יתאמנו ויקחו חלק בפעולות מבצעיות שונות.
הסידור הזה עבד מצוין והעלה רעיון חדש בראשם של ראשי הפלמ"ח. עד מהרה החלו בפלמ"ח ליצור מראש "גרעיני הכשרה", קבוצות בני נוער שהתאמנו ביחד ולצד זאת עסקו גם בהקמת קיבוצים או בתמיכה בקיבוצים צעירים. היה זה שילוב מושלם בין רוח החלוציות שפיעמה בדור תש"ח והצורך הברור והבלתי נמנע להגן על היישוב העברי. בין הקיבוצים שהוקמו על ידי גרעיני הפלמ"ח באותן שנים נמנים קיבוץ ארז, משאבי שדה, יראון, כמובן קיבוץ פלמחים ועוד רבים וטובים.
11 צפייה בגלריה
פלמ"חניק בתקופת ההכשרה עובד על מחרטה במסגרייה, קיבוץ גבעת חיים, 1942
(צילום: מאוסף יהושע לבנון. רשומה זו היא חלק מפרויקט רשת ארכיוני ישראל (רא"י) וזמינה במסגרת שיתוף פעולה בין יד יצחק בן צבי, משרד המורשת והספרייה הלאומית של ישראל)
בימי מלחמת העצמאות, היה הפלמ"ח ארגון צבאי מסודר שמנה מעל 2,000 חיילים ומוכשרים ללחימה. למעשה, הפלמ"ח היה הארגון הראשון שהכשיר מערך של כוחות עתודה מלוחמי הארגון הוותיקים, לקרב במידת הצורך, מה שהפך לימים לפלוגות המילואים של צה"ל. עם סיום המלחמה ופירוק המחתרות, נטמעו לוחמי הפלמ"ח בשדרת הפיקוד של צה"ל, ביניהם יצחק רבין, עוזי נרקיס, יגאל אלון ועוד רבים ואמיצים.
אבל מה יעלה בגורלו של המפעל החלוצי-צבאי שהגו ראשי הפלמ"ח, כעת כשהארגון התפרק ונטמע בצבא? על רקע דאגתם של חברי הקיבוצים ותנועות הנוער נשלח לבן גוריון מכתב שבו ביקשו להבטיח כי גיוסם של בני הנוער המצויים בגרעיני ההכשרה ישאר תחת המתווה הקיים שבו ההגנה על הארץ משולבת יד ביד עם ההתיישבות ועבודת האדמה, וזו לא תינטש.
ימים אחדים לאחר מכן השיב בן גוריון "אני מאשר קבלתם מכתבכם מיום ה-10.8.48 בדבר גרעיני ההתיישבות ילידי 1931", כתב בן גוריון בסגנונו האישי והישיר. "מגמתכם לשמור על גרעיני ההתיישבות… היא ביסודה נכונה ומשרד הביטחון יתן למטה הצבאי הוראות בנידון זה…".
11 צפייה בגלריה
המכתב שנשלח לראשי תנועות הנוער וקיבוצי גרעיני ההכשרה: "אין לתת לפורר גרעיני התישבות"
(צילום: מתוך ארכיון מורשת בן-גוריון, מכון בן-גוריון לחקר ישראל)
וכך היה. גרעיני ההכשרה שנקלטו והוכשרו ללחימה בפלמ"ח הפכו להיות גרעיני הנח"ל – נוער חלוצי לוחם. כך נקשרו יד ביד שני העורקים הראשיים של החטיבה הירוקה - התיישבות והגנה, שילוב שעד היום נחשב בעיני רבים כדמות הצבר האידיאלי - לוחם אמיץ ועובד אדמה.
את "תקופת ההכשרה" החליפה "היאחזות הנח"ל" - גרעין החיילות והחיילים עולים לקרקע, בדרך כלל באזורי ספר או בעלי חשיבות אסטרטגית סמוך לקווי הגבול. בני הגרעין מקימים את התשתית האזרחית וכמובן משמשים גם ככוח צבאי המגן על היישוב עד להפיכתו לקיבוץ או מושב קולט אזרחים.
היאחזות הנח"ל הראשונה הייתה נחל עוז שהוקמה מול העיר עזה בשנת 1951 וכעבור שנתיים הפכה לקיבוץ שאת סיפורו המטלטל מהשבעה באוקטובר כולנו מכירים.
וכך מפעל ההיאחזויות, ה"ירושה" של חטיבת הנח"ל מאחיה ואחיותיה בפלמ"ח, הפך לאחד מסמלי הנח"ל לאורך עשרות שנים ובמסגרתו הוקמו מאות יישובים. מי שיהפכו לימים להיות מתנחלים וקיבוצניקים, המייצגים לעיתים את הקצוות המנוגדים של החברה הישראלית, חלקו אז חזון ואידיאולוגיה דומה, במשך שנים ארוכות.
נח"ל מוצנח ומור"ק המיתלה
לצד המפעל ההתיישבותי החשוב, הייתה הנח"ל יחידה צבאית לכל דבר, שחייליה תרמו מכוחם לכל מערכות ישראל מאז ועד היום. בשנות ה-50 סונף גדוד הנח"ל המוצנח (שחייליו היו לרוב מבני המושבים והקיבוצים או בחורי ישיבות ההסדר) לחטיבת הצנחנים. כך קיבלו הנחלאים את הנעליים האדומות המלוות אותם עד היום. יחד עם לוחמי הצנחנים הם לקחו חלק בפעולות התגמול שהיו התשובה למתקפות "הפדאיון".
במבצע קדש היו הנחלאים, אז כגדוד 88 שסופח לצנחנים, חלק מלוחמי קרב המיתלה, אחד הקרבות המפורסמים בהיסטוריה של צה"ל. כשהוצנח הכוח סמוך לאזור הקרבות, נתקל במארבים מצריים חמושים בארטילריה כבדה שצולפת על כמה עשרות לוחמי צה"ל התקועים במעבר צר, שבו אין כניסה לכלים כבדים. מעל ליממה חיכו הכוחות במקום לחילוץ, תוך שניסו להשיב אש.
11 צפייה בגלריה
מח"ט צנחנים אריק שרון נפרד לשלום מחייליו רגע לפני כניסתם לתוך מעבר המיתלה במבצע קדש, 1956
(צילום: מתוך אוסף מרדכי בר און. רשומה זו היא חלק מפרויקט רשת ארכיוני ישראל (רא"י) וזמינה במסגרת שיתוף פעולה בין ארכיון יצחק בן צבי, משרד המורשת והספרייה הלאומית של ישראל)
גם היום מסמל המיתלה את נחישות הצבא, רוח הקרב והעמידה במשימה המאפיינת את צה"ל, אולם כבר בזמן מבצע קדש היו שסברו כי הקרב לא היה נחוץ וכי עלה לנו באבידות רבות מדי: 38 חיילי צנחנים ונח"ל, נעדר אחד, מעל 100 פצועים. לאחר הקרב אמר עליו אריק שרון, מח"ט צנחנים דאז: "עשרים איש נלכדים במלכודת מוות, זועקים לעזרה ומפקדם חש קדימה לחלצם… יש מעשים הנבחנים לא רק בפריים המיידי… אלא מטביעים חותמם על אופי הצבא ועל העליונות המוסרית שלו במשך שנים ודורות עתידים לבוא. חילוץ פצועים בשדה הקרב הוא מעשה שכזה".
יצא הנח"ל לשדות
מה משותף לאריק איינשטיין, יוסי בנאי וחיים טופול, ללהקת כוורת, ירדנה ארזי ואפילו דפנה דקל וחני נחמיאס (באמת שהרשימה הזאת יכולה להימשך עד בלי די)? התשובה כמובן היא להקת הנח"ל.
גם את ההישג הזה יכולה חטיבת הנח"ל לזקוף לארגון שבדמותו עוצבה - הפלמ"ח, שהיה הארגון הצבאי היהודי הראשון להקים צוות הווי הידוע בשמו "הצ'יזבטרון", שחבריו הפכו לכוכבי ענק בהם שייקה אופיר, אריק לביא ונעמי פולני. את מורשת הזמר הפלמ"חניקי המשיכו גם לאחר קום המדינה והחטיבה הצעירה הצליחה לשמור על להקת הזמר הפופולרית גם בגרסה הצבאית, כשהצ'יזבטרון הפכה ללהקת הנח"ל.
11 צפייה בגלריה
להקת הפלמ"ח, הצ'יזבטרון, מגיעה להופיע בערבה, משמאל שייקה אופיר ושנייה מימין נעמי פולני, מאי 1949
(צלם: בוריס כרמי. מתוך אוסף מיתר, האוסף הלאומי לתצלומים על שם משפחת פריצקר, הספרייה הלאומית)
היא הייתה "כוכב נולד", לזמרות וזמרים ישראלים ששירתו בה, ורובם הפכו לנכסי תרבות שהשפיעו על הזמר העברי עד ימינו אנו. ליחידות רבות ושונות בצה"ל היו להקות צבאיות, אך אין ספק כי להקת הנח"ל בלטה מעל כולן. איך היא עשתה זאת?
גם כאן אפשר לזקוף זאת לזכות רוח היצירתיות והנחישות של הנח"ל. טובי המשוררים, המעבדים והפזמונאים עבדו עם הלהקה לאורך השנים וביניהם נעמי שמר, חיים חפר ודובי זלצר. בתור הזהב של להקת הנח"ל, בין השנים 1973-1967, הובילה להקת הנח"ל שינוי מהותי בשירים ובמערכוני הלהקה, שינוי שהשפיע על שאר הלהקות הצבאיות, ועל המוזיקה הישראלית בכללותה. וכפי הנראה הדרישה הזאת הגיעה מלמטה.
הסיפור מתחיל עת עבדה נעמי פולני, השחקנית והבמאית בוגרת הצ'יזבטרון, על תוכנית הבידור החדשה של הלהקה, "הפרוטה והירח". הצגת הבכורה התקיימה בכנס חיילי הנח"ל. אבל גם הפלמ"חניקית הקשוחה פולני לא יכולה הייתה לדמיין שהתכנית תתקבל בזעם ודחיה על ידי קהל החיילים שכבר לא הסתפק בנגינת אקורדיון ואווירת הקומזיץ.
11 צפייה בגלריה
להקת הנח"ל בהופעה, 1952. מי מזהה את גברי בנאי?
(צלם: אפרים ארדה. ארכיון נעמי פולני זמין דיגיטלית, באדיבות בעלת הארכיון ובמסגרת שיתוף הפעולה בין משרד המורשת, הספרייה הלאומית של ישראל, להקת מחול בת-שבע ומחלקת היודאיקה בספריית אוניברסיטת הרווארד)
כך מצאו את עצמם המנהל האומנותי החדש של הלהקה, יאיר רוזנבלום, הבמאי והפזמונאי דני ליטאי ויהורם גאון על תקן במאי הלהקה, מתכננים במהירות שיא תוכנית חדשה לגמרי – "קרנבל בנח"ל". רוזנבלום החליף את האקורדיון באורגן ובגיטרה חשמלית עליה ניגן חייל מוכשר שהגיע ללהקה הישר מרחובות ניו יורק, דני סנדרסון.
הוא הכניס לתוך שירי הלהקה אווירת פופ מערבית ומשמחת שהקהל אימץ בחום והתוכנית החדשה הפכה לשלאגר. ורבים משיריה הפכו להמנונים של ממש מלווים אותנו עד היום - קרנבל בנח"ל, בשמלה אדומה, ישנן בנות ועוד רבים אחרים. והיה גם השיר "בהיאחזות הנחל בסיני" שסימל באופן מושלם את החלק האופורי של ישראל של אחרי מלחמת ששת הימים, ושיקף, דרך עיניה של נעמי שמר, את חזונו של הנח"ל.
11 צפייה בגלריה
חברי להקת הנח"ל עם ראש הממשלה דאז, גולדה מאיר
(צילום: מתוך ארכיון דן הדני, אוסף התצלומים הלאומי ע"ש משפחת פריצקר, הספרייה הלאומית)
להקת הנח"ל נהנתה מפופולריות והצלחה גם בשנים שאחרי, אולם עם הזמן השפעתה התרבותית המשמעותית פחתה במקביל לדעיכה כוללת של מפעל הלהקות הצבאיות. בשנת 1993 נסגרה. למרות שהוקמה מחדש עשור מאוחר יותר, לא הצליחה לשחזר את ההצלחה של שנות הזוהר שלה.
הנחלא"ים בירוק
שנות ה-80 הביאו איתן חזית חדשה. לבנון. ולאחר המלחמה שבעקבותיה אמר בגין "איני יכול עוד", שוב הפך צה"ל את פניו ויחידות חדשות הוקמו, או שפניהן שונו ללא היכר. גדודי הנח"ל התאגדו לחטיבה שהפכה לאחת מחטיבות החי"ר שאורגנו מחדש לאחר המלחמה. בסוף שנות ה-80 קיבלה החטיבה את הכומתה המזוהה איתה עד היום - ירוק בהיר בהשראת המורשת העמוקה של חיבור לעבודת האדמה והחקלאות.
חטיבה פורצת דרך
לוחמיה של חטיבת הנח"ל היו תמיד בקווי ההגנה של מדינת ישראל, והמשיכו לאייש את מוצבי צה"ל בלבנון וביהודה ושומרון, כחלק מכוחות החי"ר שאומנו למטרות אלה בארבעת גדודי החטיבה 931, 932, גדוד 50 וגדוד הסיור. בשנות ה-90, במקום להקים היאחזויות, פנו רבים מבני הגרעינים להתנדב ברחבי הארץ ב"פרק משימה", תקופה בתוך השירות הצבאי שבה עסקו בחינוך וקידום נוער בערים ואזורי ספר.
זה לא היה החידוש היחיד שהביאה עימה החטיבה. כתמיד, חטיבת הנח"ל התאפיינה באיכות פורצת דרך ומגמה זו לא השתנה בשנות ה-90. בשנת 1999 הוקם בנח"ל גדוד "נצ"ח יהודה, או "הנח"ל החרדי". גדוד ראשון מסוגו וייעודי רק לבחורי ישיבות וחרדים. בנצ"ח יהודה, ראשי התיבות של "נוער צבאי חרדי", יכלו החיילים לקיים אורח חיים חרדי לצד שירות צבאי משמעותי כלוחמים. כיום שייך נצ"ח יהודה לחטיבת כפיר, אולם אין ספק שלחטיבת הנח"ל חלק משמעותי בסיפור ההצלחה של הגדוד.
וזה לא החידוש היחיד שיצא מתוך החטיבה בעשורים האחרונים.
קרקל, חתול המדבר, יכול לזנק לגובה של עד שלושה מטרים ולא יהסס להילחם מול טורפים הגדולים ממנו בהרבה כמו צבועים. הוא חמקן ושקט אבל נחוש וקטלני. על כן קל להבין מדוע נבחר שמו כשהוחלט בתחילת שנות ה-2000 לנסות, רק כפיילוט, להקים תחת חטיבת הנח"ל פלוגה מעורבת של לוחמות ולוחמים. הניסוי, כפי שאנחנו יודעים ויודעות היום, הצליח.
פלוגות קרקל נוספות הוקמו בשנים ההן, מתבססות על בנות ובני גרעיני הנח"ל. ב-2004 אוחדו הפלוגות לגדוד אחד שחולש על גזרה שאורכה מעל 130 קילומטר, והגדוד התרחב משמעותית. מספר הגדוד, 33 מציין את שלושים ושלוש לוחמות הפלמ"ח שנפלו במלחמת העצמאות.
הקמת הגדוד לא עברה בשקט וללא ביקורת. היו שהטילו ספק ביכולות המבצעיות של החיילות שמאז הקמתו ועד היום מהוות כ-70% מהגדוד, הסיפור הבא הוא התשובה האולטימטיבית לספקנים: ב-2014, הוקפצה לגדר הגבול סרן אור בן יהודה, אז קצינה בגדוד, על ידי חמ"ל התצפיתניות כמובן. שלושה ג'יפים דהרו לעבר גדר הגבול מהצד המצרי, ולאחר שהגיעו לגדר, ניסו לחדור לישראל כשהם מגובים בסולמות ונשקים. בצד הישראלי נצפו רכבים הממתינים למשלחת המצרית החשודה, וההשערה הראשונה הייתה שמדובר בניסיון הברחת סמים שאופייני מאוד לאזור הגבול המצרי.
לרוב ממהרים המבריחים להסתלק מיד כשהם מזהים שכוחות צה"ל מתקרבים. אלא שעד מהרה הבינו בן יהודה ושני החיילים שאיתה, הקשר והנהג, שמבריחים הפעם אינם ממהרים לברוח ואף פותחים לעברם באש. חוליית המבריחנים התגלתה כ-23 מחבלי אל קאעידה חמושים ברובים ובטילי RPG שהיו נחושים לבצע את ההברחה בהצלחה.
מהג'יפ הצבאי בו היו בן יהודה ופקודיה היא ביצעה נוהל מעצר חשוד, וכשנפתחה לעברם אש השיבו חיילי צה"ל אש בחזרה. בשלב זה הצוות המתין לתגבורת, אביב הקשר נורה ונפצע קשה, סרן בן יהודה חילצה אותו תחת אש ונפצעה בעצמה תוך כדי חילוצו.
למרות פציעתה סירבה בן יהודה להתפנות מהגזרה עד גמר האירוע. על סיכול ההברחה, נטרול המחבלים והחילוץ ההרואי תחת אש קיבלה אור בן יהודה את צל"ש אלוף הפיקוד. היום סא"ל בן יהודה היא מפקדת גדוד קרקל (שלאחרונה הועבר לפיקוד חיל הגנת הגבולות אך עדיין קולט בנות ובני גרעין נח"ל). בשבעה באוקטובר ניהלה קרב בן 14 שעות במוצב סופה וביישובי האזור, במהלכו ניטרלה ביחד עם לוחמיה עשרות מחבל חמאס והצילה את מוצב סופה ואת היישובים הסמוכים אליו. סגנה, רס״ן אברהם חובלאשוילי ז"ל, נפל בקרבות הללו.
מאז ימי תש"ח והפלמ"ח ועד ימינו היו חיילי הנח"ל לוחמים עשויים ללא חת וחקלאים אוהבי ועובדי אדמה. תרומתם לבנייה והגנת הארץ הזאת יכולים בוודאי למלא עוד עמודים רבים בספר דברי הימים של המדינה. את הנחישות, הדבקות במשימה, הרעות ואחוות הלוחמים הביאו הנחל"אים משדות הקרב אל שדות החיטה של קיבוצי ומושבי הארץ. תרומתם לעיצוב נופי המדינה שאנחנו אוהבים כל כך משמעותית ורחבת יריעה.
בימים אלה, כשנדמה ששום דבר אינו כמו שהיה עוד, יש שיר אחד, שיר הנחל"אים, שמילותיו נדמות כמו תפילה לעתיד טוב יותר:
"הנח"לאים חוזרים הנחלא"ים חוזרים
אל הפרדס והמטע אל הלולים והכרמים…
הנח"לאים חוזרים, הנח"לאים חוזרים
כמו כולם
והחיים חוזרים, והחיים חוזרים
למסלולם"
(מילים: יורם טהרלב)
שומר ישראל – סיפורן של יחידות צה"ל - לכל הכתבות
