מחקר גנטי חשף את קיומה של קבוצת ציידים-לקטים, שלא הייתה ידועה בעבר. אותה קבוצה חיה בסיביר לפני למעלה מ-10,000 שנה ועד לפני אלפי שנים. הקבוצה זוהתה בעקבות חקירה גנטית של שרידי אדם בצפון אסיה. רבים מהפרטים שנחקרו נמצאו באזור אלטאי, צומת דרכים להגירות בין צפון סיביר, מרכז אסיה ומזרח אסיה במשך אלפי שנים, הממוקם בסמוך למקום שבו מתאחדות רוסיה, סין, מונגוליה וקזחסטן של ימינו.
תנועת אנשים מעבר לים ברינג מצפון אסיה לצפון אמריקה היא תופעה ידועה בהיסטוריה האנושית המוקדמת, שהתרחשה לפני כ-16 אלף שנים. אף על פי כן, המבנה הגנטי של האנשים שחיו בצפון אסיה בתקופה זו נותר מסתורי בשל מספר מוגבל של גנומים עתיקים, שנותחו מאזור זה. כעת, מחקר שפורסם בכתב העת Current Biology מתאר גנומים מ-10 אנשים שחיו לפני 7,500 שנים.
הניתוח הגנטי חושף קבוצה של ציידים-לקטים שלא תוארה קודם לכן, שהיו צאצאיהם של אנשים פליאו-סיביריים ושל אלה מצפון אירואסיה. "זוהי אוכלוסיית ציידים-לקטים שלא הייתה ידועה בעבר באלטאי, שמתוארכת ל-7,500 שנים ומהווה תערובת בין שתי קבוצות נפרדות שחיו בסיביר במהלך עידן הקרח האחרון", אמר ד"ר קוזימו פוסת' מאוניברסיטת טיבינגן שבגרמניה, שנמנה על מחברי המחקר. "קבוצת הציידים-לקטים של אלטאי תרמה לאוכלוסיות מאוחרות רבות ברחבי צפון אסיה, מתקופת הברונזה (בערך 3000 לפנה"ס עד 1000 לפנה"ס) ועד היום, מה שמראה כמה גדולה הייתה הניידות של אותן קהילות מחפשות מזון".
ד"ר פוסת' ציין שאזור אלטאי ידוע יותר מכל כמקום שבו התגלו בשנת 2010 שרידי האדם הדניסובי, שנמנה על אוכלוסייה פרהיסטורית נכחדת, שחיה לפני כ-190 אלף עד 40 אלף שנים, באמצעות מיפוי רצף הגנום משני שברי מאובנים (עצם של אצבע ושן טוחנת) שנמצאו במערת דניסובה (האדם הדניסובי והאדם הניאנדרטלי נחשבים לקרובי משפחתם הנכחדים הקרובים ביותר של בני האדם המודרניים). עם זאת, לאזור ישנה חשיבות רבה בהיסטוריה האנושית כצומת דרכים לתנועות אוכלוסין בין צפון סיביר, מרכז אסיה ומזרח אסיה במשך אלפי שנים.
3 צפייה בגלריה
גולגולת של אחד הפרטים שנותחו במחקר החדש, שחשף את קיומה של קבוצה לא ידועה עד כה של ציידים-לקטים שחיו בסיביר לפני יותר מ-10,000 שנים
(צילום: Sergey V. Semenov)
מאגר הגנים הייחודי שחשפו ד"ר פוסת' ועמיתיו למחקר, עשוי לייצג מקור לאוכלוסייה הקשורה לצפון אירואסיה העתיקה שתרמה לקבוצות מתקופת הברונזה מצפון ומרכז אסיה, כגון ציידים-לקטים בימת באיקל (Lake Baikal), פסטורליסטים מתרבות אוקונב (Okunev) ומומיות שאותרו בחפירות אגן טארים (Tarim Basin). הם חשפו גם מוצא קדום מצפון-מזרח אסיה - שתואר בתחילה בקרב ציידים-לקטים נאוליתיים מהמזרח הרחוק הרוסי - באדם נאוליתי אחר מאזור אלטאי-סייאן, הקשור למאפיינים תרבותיים מובהקים. למעשה, הממצאים הצביעו על כך שמדובר בשרידי שמאן קדום, שאותרו במערת Nizhnetytkesken באלטאי, שחי לפני כ-6,500 שנים במערב סיביר, 1,500 ק"מ רחוק יותר מערבה מהאזור שבו חיה הקבוצה שאיתה היו לו קשרים גנטיים. "מדובר על אדם המתוארך לתקופה דומה לזו של הציידים-לקטים האחרים של אלטאי, אך עם פרופיל גנטי שונה לחלוטין, המראה זיקה גנטית לאוכלוסיות הממוקמות במזרח הרחוק הרוסי", אמרה ד"ר קי וואנג מאוניברסיטת פודן הסינית, שנמנתה על צוות המחקר. "שרידיו של הפרט נמצאו במערה שהכילה סחורות קבורה עשירות עם תלבושת דתית וחפצים שהתפרשו כייצוג אפשרי של שמאניזם".
לדברי ד"ר וואנג, הממצא מרמז שאנשים עם פרופיל ורקע שונים מאוד חיו באותו אזור בערך באותו זמן. "לא ברור אם אדם זה הגיע מרחוק או שהאוכלוסייה אליה השתייך התיישבה בקרבת מקום. עם זאת, סחורת הקבר שלו נראית שונה מהקשרים ארכיאולוגיים מקומיים אחרים, מה שמרמז על ניידות של פרטים מגוונים תרבותית וגנטית לאזור אלטאי", הוסיפה ד"ר וואנג.
בנוסף, זיהו החוקרים במזרח הרחוק הרוסי, כמה פרטים בני 7,000 שנים עם מוצא הקשור לתרבות ג'ומון (Jomon) - שבטי ציידים-לקטים שאכלסו את יפן בתקופה שבין המאה ה-14 לפנה"ס לבין המאה ה-4 לפנה"ס - מה שמצביע על קשרים עם קבוצות ציידים-לקטים מהארכיפלג היפני. הנתונים גם עולים בקנה אחד עם שלבים מרובים של זרימת גנים מצפון אמריקה לצפון-מזרח אסיה במהלך 5,000 השנים האחרונות, כאשר גנים מהעולם החדש הגיעו לחצי האי קמצ'טקה ולמרכז סיביר.
צפון אסיה, במיוחד האזור המשתרע ממערב לצפון-מזרח סיביר, היה מכריע במסע האנושות על פני הגלובוס. על כן, יש לגשר היבשתי של ברינגיה חשיבות גדולה למחקר האבולוציה של האדם, זאת לאור ההשערה לפיה בני האדם הראשונים שיישבו את יבשת אמריקה, אוכלוסייה אנושית קטנה של כמה אלפים לכל היותר, נדדו אליה ממזרח סיביר דרך ברינגיה בשלהי התקופה הפלאוליתית, מיד לאחר שיא תקופת הקרח האחרונה (Last Glacial Maximum), לפני 16 אלף שנים עד לפני 11 אלף שנים. חלון הזמן לנדידה היה כאשר הקרחונים באמריקה הצפונית, שחסמו את הדרך דרומה, התמוססו, לפני שהגשר הוצף במי הים לפני כ-11 אלף שנים.
ממצאי המחקר מהווים עדות לכך שקבוצות פרה-היסטוריות היו מחוברות יותר ממה שהאמינו בעבר, שכן הנתונים הגנטיים מאזור אלטאי מראים כי בצפון אסיה היו קבוצות מקושרות מאוד כבר לפני 10,000 שנים, על פני מרחקים גיאוגרפיים ארוכים. "זה מצביע על כך שהגירות ותערובות אנושיות היו הנורמה ולא היוצא מן הכלל גם עבור חברות ציידים-לקטים עתיקות", סיכם פוסת'.
