במהלך חג הפסח ובחול המועד שלאחריו צפוי לנו שרב כבד, עם טמפרטורות שיא של מעל ל-40 מעלות צלזיוס בחלקים נרחבים של המדינה. שרבים שכאלו, המוגדרים כמזג אוויר חם מהרגיל במידה ניכרת המלווה ביובש - טמפרטורת המקסימום גבוהה מהממוצע הרב שנתי ב-5 מעלות ומעלה, והלחות היחסית נמוכה מ-30% במישור החוף ומ-20% באזורים הפנימיים, וכאשר הטמפרטורה עולה על הממוצע ביותר מ-10 מעלות מוגדר השרב ככבד - אופייניים באזורנו לעונות המעבר. אולם הפעם נדמה שהשרב הקדים מעט ואף צפוי להיות ממושך יותר וקיצוני יותר.
השרב הזה מצטרף לגלי החום הארוכים שליוו אותנו בקיץ האחרון, ולאלו שהכו בנו בחורף שזה עתה נגמר, כאשר חודשים דצמבר עד מרץ היו חמים מהממוצע. לצד אלו, פקדו אותנו גם מערכות גשם קיצוניות, שהביאו לכמויות משקעים כפולות מהממוצע השנתי באזור השרון, וחלקן נתכו בזמן קצר ובאופן נקודתי וגרמו לשיטפונות, ולגשמים רבים בצפון, בעוד שבדרום כמויות המשקעים היו נמוכות מהממוצע.
מנהל השירות המטאורולוגי לקראת השרב בפסח (צילום: ליאור שרון)
התנודות הללו במזג האוויר והתהפכות מקצה לקצה, מלוות אותנו חורף אחר קיץ, שנה ועוד שנה, כשהטמפרטורה הממוצעת בישראל - יום ולילה, חורף וקיץ, צפון ודרום - עלתה ב-70 השנים האחרונות בכ-1.4 מעלות, בעוד הטמפרטורה העולמית עלתה בממוצע ב-1.2 מעלות ב-150 השנים האחרונות.
זאת ועוד, קצב ההתחממות הממוצע בישראל בשלושת העשורים האחרונים גדול כמעט פי 3 ביחס לקצב הממוצע המחושב על פני כל שבעת העשורים מ-1950 ועד היום
מזג האוויר "משתגע" גם בעולם כולו. באירופה, חודש אפריל התאפיין בחום כבד והיסטורי, עם מאות שיאי טמפרטורות חודשיים, שהתנפצו על פני חלקים נרחבים של היבשת. אבל בימים אלו גל החום הגיע לקיצו, עם כניסה של חזית קרה ועם שינוי טמפרטורה דרמטי וירידה מלמעלה מ-30 מ"צ לטמפרטורה חד ספרתית לצד צפי לשלגים ולכפור. באיחוד האמירויות שטפה זה מכבר סופה כמעט תנכית, ששתקה את כל התשתיות.
כל השינויים הללו לאורך השנים וביתר שאת בעשור האחרון, המקומיים והעולמיים, והתכיפות של אירועי קיצון של מזג אוויר בכל רחבי הגלובוס, מתכנסים יחד לשינויי אקלים, הכוללים גם שרפות, הפשרת קרחונים ושינויי במהירות ובעוצמת הזרמים התת ימיים. ואלו מייצרים משבר אקלים, ומאיימים על הבריאות שלנו, על תשתיות חיוניות ועל ביטחון באספקה של שירותים בסיסיים, כגון מזון או חשמל. הם מאיימים גם על הביטחון הלאומי ועל החוסן האישי והחברתי.
האיום האקלימי מסוכן לא פחות מהאיום האיראני או מהאיום מפנדמיה עולמית, רק שבמקרה זה אין כיפת ברזל ומערכת חץ או חיסון. הוא צפוי לפגוע בכלכלה המקומית, באורח החיים ובחיים עצמם, וכבר עתה גובה קורבנות רבים ומאיים על רכוש.
פרופ' עדי וולפסוןצילום: דודו גרינשפןמשבר האקלים כבר כאן ועכשיו, ועלינו להיערך לסיכונים ולאיומים ברמה האישית, המקומית והלאומית. אתמול (יום ב'), ב-22 באפריל, בזמן שחגגנו בלב כבד את ליל הסדר ושאלנו מה נשתנה, צוין בעולם כולו יום כדור הארץ, במטרה להעלות את המודעות והמחויבות של כל אחת ואחד לפעול למיתון משבר האקלים ולהיערך לשינויי האקלים.
השרב הכבד הצפוי במחזותינו הוא עוד נורת אזהרה, והוא מחייב את כולנו להתחיל לשנות הרגלים ולפעול אחרת, ובעיקר להפסיק לעצום עיניים. אם לא נתכונן עכשיו, משבר האקלים עלול להביא עלינו תרחישי עלטה, ירידה בדירוג האשראי, פגיעה בביטחון התזונתי ואפילו מלחמות. לכן, דווקא עכשיו יותר מתמיד אנחנו חייבים לבנות גם חוסן אקלימי.
פרופ' עדי וולפסון הוא חוקר במרכז לתהליכים ירוקים במכללה האקדמית להנדסה ע"ש סמי שמעון ומחבר הספרים "המשבר הגדול – עידן האדם: בין מבט מקרוסקופי למבט מיקרוסקופי" (פרדס, 2023) ו"צריך לקיים – אדם, חברה וסביבה: לקחי העבר ואחריות לעתיד" (פרדס, 2016)
