כחובבת ספרות וכמי שהתוודעה למשפט במשך עשרות שנים של חיי המקצועיים, בעיקר בתחום של דיני חוזים, נוכחתי לדעת שהתרבויות של המשפט והספרות כה מוטבעות זו בזו, עד כי כמעט שאין יצירה ספרותית שאין בה יסודות משפטיים. פסקי דין לא מעטים גם עושים שימוש ביצירות ספרותיות כדי לתמוך בתוצאה שאליה מגיע בית המשפט. שימוש תכוף כזה נעשה ביצירה המשפטית הנודעת מכול, היא "הסוחר מוונציה" של ויליאם שייקספיר, המתאר התמודדות בין הכלל המשפטי הפורמלי לעקרון הצדק והרחמים. ובכלל - החיים המשותפים של משפט וספרות נובעים מכך ששניהם משוקעים בחיים עצמם ונחשפים לעינינו בראש ובראשונה באופן מילולי. הספרות והמשפט מבטאים את הדרמה האנושית ואת הפקעת המסובכת שהחיים מזמנים לנו וכמו במשפט, כך בספרות, כך בחיים, כולנו אחוזים במתח עצום הנובע מהשאלה האם ניתן יהיה להתיר את הפקעת.
חוקרים פרטיים - לטורים הקודמים
הקשר בין משפט לספרות הפך לתחום לימודים מקובל באקדמיה והוא בוחן הן את ייצוגי המשפט בספרות והן את כוחה הרטורי של כתיבה משפטית. במשך השנים האחרונות אני חוקרת את התחום בעניין ובהנאה ואף עורכת סדרה בשם "מועדון משפט וספר" בפקולטה למשפטים באוניברסיטת תל-אביב. בסדרה מוצגות סוגיות שונות כגון זהות, טקסים ואהבה, בהיבטים משפטיים וספרותיים.
2 צפייה בגלריה
"ספר נילי כהן – משפט, תרבות וספר" שפורסם לפני שנים אחדות, כולל חלק מן ההרצאות שניתנו בסדרת ההרצאות ״"מועדון משפט וספר". בין הכותבים בו אפשר למצוא את עמוס עוז, אמיר גוטפרוינד, דן לאור ואבנר הולצמן.
מן הבחינה האטימולוגית יש קשר ברור בין סֵפֶר, סָפַר, סִפֵּר, כמו גם זיקה ברורה בין המילים שמוצאן מהשורש ס.פ.ר לבין המילים ששורשן ש.פ.ט. משפט הוא מקטע דיבור. מספר, תספורת - מסמנים חיתוך, גזירה, והקשר הזה בא לביטוי מובהק במונח "גזר דין". הסיפור גוזר ועורך את המציאות ופסק דין, כמו סיפור, לא רק גוזר את המציאות לנתחים ומחבר ביניהם, אלא גם גוזר דין וחותך את גורל המתדיינים.
הטקסט משחק תפקיד מרכזי במשפט ובספרות. אך ההבדל בין הטקסט המשפטי לספרותי רב. הספרות מגוללת סיפור שהקוראים ניזונים ממנו ברגעי פנאי בלא הכרח. הספרות ניזונה מהחיים ומזינה אותם, אך אין היא כבולה לא למציאות ולא לנורמות המחייבות. היא בונה מציאות משל עצמה, כמו גם כללים משלה, שמכוחם ניתן לגלות הבנה ולעיתים אף יותר מכך, לפעילות עבריינית.
כוחה של הספרות להשפיע ולכוון נובע מסגולותיה האסתטיות והמוסריות. דוגמה יפה להשפעת הספרות על המציאות היא זו של הספר ״אוהל הדוד תום״ של הארייט ביצ'ר סטואו. הוצאתו לאור חוללה תנופה שצברה התנועה לביטול העבדות. אנקדוטה מפורסמת מספרת כי כשנפגשו הנשיא אברהם לינקולן וסטואו, בירך אותה הנשיא במילים: "אז את האישה הקטנה שחיברה את הספר שהתחיל את המלחמה הגדולה". מעניין לציין שעם חלוף העיתים חל שינוי בהערכת הספר. דמות הגיבור נתפסת בביקורתיות, כמי שנכנע לאדוניו הגזעניים באופן שאינו הולם. והרי לנו מאפיין זהה לספרות ולמשפט: הטקסט נהנה מקביעות – הפרשנות יכולה להתהפך.
דרכו המובהקת של המשפט לספר סיפור היא בפסקי דין. פסק הדין ניזון מסיפור שהתרחש במציאות, אך בניגוד לספרות, הוא אינו פנאי. שלא כמו בספרות, חירותה של השופטת מוגבלת ביותר, שהרי היא כותבת סיפור שכבר סופר במציאות. שלא כמו סופרת, אין השופטת יכולה להפעיל את דמיונה, לחדור לנפשם של הגיבורים ולהעלות זרמי תודעה. הכרעתה ממושטרת מכוחם של כללים, הנמקה, היגיון וזמן. למילה הכתובה המשפטית יש משמעות נחרצת בעולם המציאות. די בפסקה קצרה אחת בפסק דין כדי להעביר ממון רב מאדם אחד למשנהו ואף לגזור עונש מוות. אכן, בעוד שכוחה של הספרות הוא במילים, זה של המשפט הוא בכוח המלווה את המילים. לבחירות המילוליות במשפט יכולה להיות משמעות לטובה ולרעה, כנאמר במשלי "מוות וחיים ביד לשון".
פרופ׳ נילי כהן - פרופסור אמריטה, הפקולטה למשפטים, אוניברסיטת תל אביב. חברת האקדמיה הלאומית למדעים והנשיאה לשעבר של האקדמיה הלאומית למדעים.
עוד על אודות פרופ׳ כהן, קראו באתר האישי שלה: https://en-law.tau.ac.il/profile/nilico
"חוקרים פרטיים" הוא מדור דו-שבועי ב-ynet, שבו מסבירים חוקרים מדוע החליטו לעסוק בתחום המחקר שלהם. המדור נערך בסיוע פרופ' עדו קמינר ופרופ' יעל אלואיל מהאקדמיה הצעירה הישראלית
