כששרית, צרכנית עם מודעות סביבתית, התלבטה השבוע אילו כלים חד-פעמיים לקנות למסיבת יום ההולדת של בתה בת החמש, הכלים החד-פעמיים המתכלים, שהמגוון שלהם על המדפים גדל, נראו לה כאופציה מוצלחת.
כתבות נוספות למנויי +ynet:
"הם מגניבים בנראות, ומול ההתייקרות של הכלים החד-פעמיים מפלסטיק אחרי המיסוי החדש, הם נגישים יותר במחיר, וזו הרגשה טובה שאני עושה משהו למען איכות הסביבה, וגם מראה דוגמה לילדים", היא מספרת. אבל כששמעה ממני כי בתנאי מדינת ישראל של היום הכלים האלו לא רק שאינם תורמים לאיכות הסביבה, אלא אף מזיקים לה, היא נדהמה.
לא רוצים לפספס אף כתבה? הצטרפו לערוץ הטלגרם שלנו
מתברר שהמשרד לאיכות הסביבה הוא נגד הכלים האלו לא פחות משהוא נגד כלי הפלסטיק החד-פעמיים. הסיבה: רוב הכלים האלה אינם מועברים למכשירים ההופכים אותם לקומפוסט, אז הם אכן היו מתכלים ולא פוגעים בסביבה, אלא נזרקים לאשפה הרגילה ומובלים להטמנה, ושם, מאחר שהם עשויים מחומרים אורגניים, הם מפרישים כמויות גדולות של גז מתאן, שהוא בין הגרועים בגזי החממה – עד פי 23 בהשוואה לכלי פלסטיק, כפי שהעלתה בדיקה של כלים חד-פעמיים מתכלים שערכנו.
החומר הביולוגי שבכלים מתפרק בזמן ההטמנה בתהליך אנ-אירובי – ללא חמצן – והתוצר העיקרי של התהליך הזה הוא המתאן. כדי שהכלים באמת "יתכלו", הם צריכים לעבור תהליך פירוק עם חמצן - בקומפוסטר תעשייתי מבוקר טמפרטורה. על חמש מבין אריזות הכלים שבדקנו אכן מצוין במפורש, שיש להשליך אותם לפחים ייעודיים לאשפה רטובה (שנשלחים למיחזור) או לקומפוסטר, כדי שאכן יתכלו.
אבל כמה אנשים עם קומפוסטר ביתי יש בישראל? למשרד לאיכות הסביבה אין נתונים. במושבים רואים אותם פה ושם. במשרד שלחו אותי לבלוש בין הרשויות המקומיות. בדיזנגוף סנטר יש קומפוסטר תעשייתי המשרת את החנויות במקום. יפה, אבל הוא לא פתוח לקהל הרחב, ואם היה פתוח, האם מישהו רואה את כל תושבי תל-אביב, אפילו תושבי האזור הסמוך, רצים למקום עם שקיות האשפה והכלים המתכלים שלהם?
"כלים חד-פעמיים המכונים מתכלים, יש לאסוף ולהוביל בנפרד לכילוי באתר קומפוסטציה תעשייתי בלבד", אומרים במשרד להגנת הסביבה, "התשתית לכך אינה נפוצה בישראל, ולכן ברוב המקרים הם יגיעו לפח הירוק, ומשם דרך מתקני המיון להטמנה. כשהם מגיעים לשם אין להם יתרון סביבתי מהותי, והם אינם נחשבים אלטרנטיבה לכלים חד-פעמיים מפלסטיק. החלופה המומלצת היא שימוש בכלים רב-פעמיים".
עמיעד לפידות, ראש תחום פסולת וקיימות בארגון אדם טבע ודין, שסייע לנו בבדיקה, נשמע אפילו חמור יותר: "השימוש בכלים חד-פעמיים מתכלים גובר, אבל רובם מושלכים להטמנה ויוצרים נזק סביבתי גדול יותר מזה שיוצרים כלי הפלסטיק המושמצים".
לפידות מסביר, על סמך נתוני הבדיקה שלנו: הפריטים המתכלים הם הרבה יותר כבדים מפריטי הפלסטיק. למשל, צלחת פלסטיק חד-פעמית גדולה שוקלת 5 גרם, בעוד שצלחת גדולה מעלי דקל שוקלת כ-65 גרם. מכך נובעות שתי תוצאות: עלויות השינוע שלהם לפני השימוש (שינוע ימי ויבשתי) גבוהות יותר. בנוסף, כאמור, כשהן בהטמנה הן פולטות מתאן: צלחת פלסטיק של 5 גרם כמו זו שבדקנו אחראית לפליטת כ־0.025 גרם גז, בעוד שצלחת מעלי דקל תגרום לפליטת 0.454 גרם - פי 18 יותר. כלי במבוק במשקל של קילו מייצר 7 ק"ג גז חממה, בהשוואה לק"ג גז אחד בלבד שמייצר קילו כלי פלסטיק. בצלחות העשויות מקנה סוכר המצב טוב יותר, אבל עדיין מדובר בכמויות של פי 3 בהשוואה לפלסטיק.
זאת ועוד: היות שהכלים החד-פעמיים כבדים יותר, הם מכבידים הרבה יותר על מערכות פינוי הפסולת המוניציפליות, וכך, עלות פינוי צלחת מעלי דקל היא כ-4.4 אגורות, לעומת כשליש האגורה לפינוי צלחת פלסטיק חד-פעמית מקבילה.
"לדבר על הכלים המתכלים כטובים לסביבה נראה בעיניי הונאה", אומרת ד"ר חגית אולנובסקי, מומחית לניהול סיכוני בריאות וסביבה. "גז החממה שהם מייצרים גרוע פי כמה מפחמן דו-חמצני. בארץ אין גידול של חומרים שמתאימים לייצור כלים בקטגוריה הזאת, ועל כן הם מיובאים. אם הם ייוצרו בארץ, יהיה צורך לייבא את חומרי הגלם. הנזק הסביבתי של השינוע באוניות ידוע. על כך יש להוסיף את בעיית ההטמנה. אין בארץ קומפוסטר תעשייתי לשימוש הציבור.
"בעיני מדובר במוצר ירוק כביכול לניקוי המצפון. אני מעדיפה כמובן את השימוש בכלים רב-פעמיים, אבל אם מוכרחים חד-פעמי, שיהיה זה כלי פלסטיק פשוט, קל, לא מתוחכם, מתוצרת הארץ".
כל זה לא אומר שצריך מעכשיו לדבוק בכלי הפלסטיק החד-פעמיים. הפלסטיק לסוגיו, ולא רק חד-פעמי, מייצר שורה ארוכה של בעיות, שכבר נדונו, כמו חלקיקי הפלסטיק שנישאים באוויר ובמים וחודרים לגופנו עם המזון, ויוצרים בעיות שונות בגוף ולא רק לסביבה, כולל הורמונליות; או כלי הפלסטיק החד-פעמיים שחונקים את הנהרות והימים. אלא שבתנאים שבהם הרוב המכריע של האשפה לא ממוחזר, להבדיל ממדינות כמו שוויץ או גרמניה, שהמיחזור הוא לחם חוקם, המתכלים יוצרים נזק סביבתי.
"הדבר החשוב הוא להוריד את הצריכה של החד-פעמי מכל הסוגים", אומרת ירדן שני-רוכמן, מנהלת תחום מיחזור במשרד לאיכות הסביבה.
ההבטחות הרשומות על הכלים המתכלים שרכשנו מרשימות: "100% טבעי", "הירוק ביותר", "עלי דקל שנשרו לקרקע", "במבוק אקולוגי", "מיוצר בעבודת יד", "ללא כימיקלים ותוספים זרים" ועוד. והמכירות עולות. בשופרסל מדווחים על עלייה משמעותית, ברשת מקס סטוק יש אפילו מחסור בגלל הביקוש הרב. עלייה גדולה חווים גם ברשת פעמית סטור.
"אם לפני חמש שנים היינו מביאים מכולה אחת לרבעון, היום אנחנו מביאים ארבע מכולות בחודש", אומר רמי שר שלום, המנכ"ל והבעלים. במקביל, מכירות הכלים החד-פעמיים מפלסטיק יורדות ב־30%־35%, כפי שמדווחת רוחמה בורד, מנכ"לית רשת "יד-פעמית".
מעבר למודעות הגוברת לצורך להגן על הסביבה, גם למחיר יש משמעות. "המיסוי על כלים חד-פעמיים מפלסטיק גרם לכך שחבילה של 25 צלחות קשיחות, שעלתה לפני כן 8־9 שקלים בממוצע, עולה היום 14־15 שקלים לפני מבצעים. חבילה של מתכלים תעלה 17־19 שקלים. המרחק כבר לא גדול", אומר שר שלום.
פרופ' עדי וולפסון, מומחה לקיימות במכללה האקדמית להנדסה סמי שמעון, מתוסכל מזה: "מטרת המס על הפלסטיק הייתה להפחית את השימוש בכל הכלים החד-פעמיים ולעבור לרב-פעמיים, אבל לוואקום שנוצר נכנסו מי שרוצים להפיק רווח. לא מחנכים את הציבור לנטוש את התרבות של לקנות ולזרוק, אלא משחקים על רצונו להרגיש טוב".
ברשות המסים מתעקשים שגם הכלים החד-פעמיים המתכלים חייבים במיסוי החדש של 11 שקלים לק"ג. שר שלום טוען שמדובר בקטגוריה הפטורה מהמס החדש, כי לטענתו אין בה פלסטיק, ושעל היבואן להצהיר שהכלים שהוא מביא אינם מכילים פלסטיק ואז הוא לא משלם עליהם מסים. גם רוחמה בורד מחד-פעמית מסכימה: "אין עליהם מיסוי".
אלא שבניגוד לדברי שר שלום, המומחים מגלים לי, לתדהמתי, שגם בכלים המתכלים העשויים מבמבוק, דקל או תירס – בין אם חד-פעמיים ובין אם רב-פעמיים – מסתתר פלסטיק, והוא אף עלול להיות בעייתי. "כשאת קונה מוצר שכתוב עליו שהוא עשוי מסיבי במבוק, חייבים להוסיף לתוכו פולימר של פלסטיק, בדרך כלל מלמין, וגם דבק כדי להחזיק את הסיבים יחד", מסבירה ד"ר אולנובסקי.
ליד הקופה בחנות סטימצקי בקניון רמת אביב אני מוצאת להיט חדש – Bamboo Ecologic Cup, כוס קפה רב-פעמית עם מכסה, יפהפיה, שעליה כתוב: "עשויה סיבי במבוק איכותי, חומר חדשני ידידותי לסביבה" (24.90 שקל, אגב). כשאני שואלת את סיגל נוף, מנכ"ל גרופי מתנות, היבואנית, איך מייצרים את הכוס הזאת, היא מודה שיש בה אחוזים מסוימים של פלסטיק.
"מדובר בכוס של יצרן אירופי ידוע, שעובד לפי תקנים מחמירים. ביצענו את הבדיקות הנדרשות של מכון התקנים לכוסות מסיבי במבוק ומלמין", היא אומרת.
בקיץ 2019 בדקה קבוצה של צרכנים בגרמניה 228 כוסות קפה מבמבוק כדי למצוא אם יש בהן מלמין, ו־180 כוסות מבמבוק כדי לבדוק את כמות הפורמלדהיד. יותר מ־35% מהכוסות הכילו את הרכיבים האלו, שפיעפעו לתוך משקאות חמים בטמפרטורה של 70 מעלות שנמזגו לכוסות. בחו"ל כבר התפרסמו אזהרות נגד כוסות הבמבוק הרב-פעמיות, שהפכו לפופולריות מאוד.
שר שלום: "במבוק כמעט שלא ניתן למצוא בעולם הכלים החד-פעמיים, אלא בכלים הרב־פעמיים. הכלים החד־פעמיים מבמבוק נבדקו על ידי היצרנים ונמצאו שאינם מכילים פלסטיק. גם כלים מקנה סוכר ומעלי דקל אינם מכילים פלסטיק. אי אפשר להתעלם מהמציאות, החד פעמיים הם חלק מחיינו, ותעשיית המתכלים מייצרת חלופות טובות יותר ויותר כל הזמן".
בין אם מדובר בסיבי במבוק ובין אם מדובר בתירס, הרשויות בישראל מסתמכות אך ורק על הצהרות היבואנים, קרי היצרנים. אין שום בדיקות על כלים חד־פעמיים מתכלים בכניסה לארץ, גם לא מדגמיות. ישנו תקן ישראלי המתייחס למוצרים ולכלים הבאים במגע עם מזון ושתייה – ת"י 5113, "פלסטיק הבא במגע עם מזון" – אבל הוא מתייחס למוצרי פלסטיק בלבד, כפי שמסביר יניב שמאי, מהנדס ראשי במעבדה לכימיה, בריאות וסביבה במכון התקנים.
לדבריו, כאשר היבואנים, ויש כאלו, מגדירים את הכלים ככאלו שאין בהם רכיבי פלסטיק, הם לא מגיעים למכון התקנים לבדיקה, וכך אין דרך לדעת אם הכלים עומדים בהצהרת היצרן ו/או היבואן ואם הם בטוחים לשימוש במזון ובמשקאות, בעיקר כשהם חמים.
שמאי אומר כי בעולם, יצרנים מוסיפים לכלים רכיבים שונים שעלולים להיות מסוכנים, "לדוגמה תרכובות PFAS שמוסיפים לצורך עמידות הכלי לנוזלים - ואלה חומרים מסרטנים. או פיגמנטים של צבע, שעלולים לשחרר אמינים ארומטיים ומתכות כבדות. לכן חשוב לוודא שכלי אוכל יתאים לתקן בטיחות המזון. לא פעם מגיעים למכון יצרנים ישראלים שדורשים את הבדיקות האלו כדי שיוכלו לייצא כלים מתכלים לחו"ל. באירופה, לדוגמה, רשתות שמכבדות את עצמן, כמו קו־אופ השוויצרית, מעבירות את הכלים המתכלים בדיקות מעבדה לפני שהם נכנסים בשעריהן".
רשת שופרסל טוענת כי למרות שהחוק איננו דורש זאת, "אנחנו מקפידים מאוד בנושא של בקרת איכות ואין מוצר שמאושר רק עם הצהרת יצרן, אלא מבצעים בדיקות לאישור מגע במזון במעבדה מוסמכת בינלאומית, כמו לדוגמה intertek המוכרת".
אילו חומרי גלם בכל זאת עדיפים? לפידות: "במבוק הוא החומר העדיף, בתנאי שמדובר בבמבוק מקורי ולא בסיבים. עם כלים מקנה סוכר הייתי חי, בתנאי שהם מגיעים לקומפוסט. תירס הוא חומר בעייתי רעיונית, כי מורידים יערות גשם כדי לגדל אותו. עץ דקל בבסיסו הוא חומר טוב, אבל הייתי נמנע משימוש בו, כי ככל שמגדלים יותר עצי דקל, יש יותר חומר (עלים) להפקת שמן הדקל, שהוא גרוע".
לפי ד"ר אולנובסקי, בכל אחד מהחומרים עלולות להיות בעיות. "אנחנו לא יודעים איזה דקל ואיזה במבוק משמשים כחומר גלם, אפילו אם מדובר בעלים. גם שם יכולות להיות בעיות. קנה הסוכר והתירס הם צמחים שעוברים טיהור. אפילו עץ יכול לטמון בחובו בעיות, מאיזה יער הוא מגיע?"
אז אם אתם ממש רוצים איכות סביבה, עברו לרב-פעמי, לא חובה מחומר מתכלה. כוס קפה רב-פעמית מזכוכית עדיפה על במבוק, וגם זולה יותר. אפשר להשיג ב-2 שקלים.
איך בדקנו: רכשנו שתי חבילות של צלחות חד-פעמיות לבנות פשוטות מפלסטיק, גדולות וקטנות, ברשת דיסקאונט. במקביל רכשנו שמונה סוגי צלחות המשווקות כחד-פעמיות מתכלות, ברשתות שופרסל, אושר עד, מקס סטוק, פעמית סטור ו"חד פעמית". בכל אחד מסוגי הצלחות המתכלות - העשויות מעלי דקל, מקנה סוכר ומתירס - חישבנו את עלות היחידה הבודדת ואת משקלה, והשווינו לעלות ומשקל של צלחת פלסטיק חד-פעמית מקבילה בגודלה.
שלחנו את הנתונים לעמיעד לפידות, ראש תחום פסולת וקיימות בארגון אדם טבע ודין, בסימון "עיוור" כך שלא ידע מי היצרן או היבואן של כל צלחת. הוא העריך את כמות גזי החממה הנפלטים מכל צלחת מתכלה כשהיא בהטמנה וכשהיא במיחזור (קומפוסט), ופי כמה זה יותר מכמות הגזים הנפלטים בהובלת צלחת פלסטיק מקבילה בהגדרת הגודל.
בסופו של דבר, הוא הכריע האם הצלחת המתכלה עונה על הגדרת מוצר מתכלה משופר בהשוואה לצלחת פלסטיק חד-פעמית מקבילה. כולן אינן עומדות בהגדרה. את הצלחות המתכלות המרובעות השווינו לצלחות פלסטיק גדולות יותר, שכן בישראל לא משווקות צלחות פלסטיק חד-פעמיות פשוטות מרובעות. התוצאות בטבלה.
פורסם לראשונה: 07:17, 07.01.22