"והפרה אומרת מו, את החלב שלי בואו תטעמו, והפרה אומרת מו, את החלב שלי בואו תטעמו"... ילדה מתוקה עם שמלה צהובה עברה לידי בגן השעשועים, ושרה שוב ושוב את המשפט הזה, בלחן קליט, כזה שנדבק לראש. היא ניגשה לאמא שלה שישבה לידי בספסל ולקחה ממנה תפוח חתוך. "איפה למדת את השיר היפה הזה?" האם שאלה. "היום בגן, לכבוד שבועות", ענתה הילדה הגאה.
ישבתי עם התינוק שלי (בן 15 חודשים), שבדיוק סיים הרגע לינוק ושיחק בדשא ליד, וקלטתי שאני מזמזמת בראש את השיר. חיפוש קצר בגוגל העלה שמדובר בשיר מתוך קלטת ילדים קלאסית, ומתברר שבתוכנית שבועות בחלק מהגנים מציגים שיר מתוכה שמספר על תפקיד הרפתן. צפיתי בסרטון המלא ונתקפתי בחילה.
כך בדיוק מהנדסים תודעה ומנרמלים מצב שאינו טבעי, אך יש אינטרסים רבים שימשיך להתקיים. בסרטון מוצג רפתן חמוד עם קבוצת ילדים מתוקים, ומסופר כיצד הוא מאכיל ומטפל בפרה, בכזאת מסירות ואהבה, כך שלפרה אסירת התודה על היחס האבהי, לא נותר אלא לבקש מהילדים שיבואו לטעום מהחלב שלה. אותו חלב שהיא מייצרת עבור העגל שלה, אחרי היריון של תשעה חודשים. בדיוק כמוני.
מאז שהפכתי לאמא, הרגישות שלי לסבל וכאב של אמהות ותינוקות אחרים בארץ ובעולם גדל והתעצם. כשבני רחוק ממני לכמה שעות, אני מרגישה פיזית את החסר, וכשאני שואבת חלב עבורו - אני מנסה שלא לחשוב על מכונות השאיבה שברפת שגוזלות (ממש כך) מהאם את החלב שנועד עבור התינוק שלה, רק בשביל שלאנשים יהיה טעים בפה.
אני אוהבת לשתות קפה עם חלב. במשרד שלנו באנימלס, עמותה הפועלת לקידום זכויות בעלי חיים, יש מגוון רחב של חלב בטעמים שונים, שמגיע כולו על טהרת הצומח. ללא סבל של אף יצור בתהליך הייצור. לשמנת לבישול יש תחליף מושלם, וגם לחלק גדול מהגבינות. חלקן עשויות טוב כל כך שקשה לדעת שהן מהצומח. אחת מהן אף זכתה לאחרונה כ"גבינה הטעימה ביותר" בתחרות בינלאומית לגבינה, אך לאחר הזכייה נלקח ממנה הפרס בטענה שהיא "לא גבינה".
ובחזרה לקלטת הילדים. כשהרפתן האכפתי והדואג מתחיל לקחת מהפרה פיזית חלב, האכפתיות הופכת לאגואיסטיות אך ממשיכה להיות מולבנת עם מנגינת הרקע - הרי זה מה שהפרה רוצה, ממש מזמינה לבוא לקחת. החליבה הידנית שמתועדת כאן, שונה שנות אור מהנעשה במציאות. בפועל מכונות מחוברות לעטינים הדואבים, והמודלקים לעיתים של הפרה, שניצבת שכם אל שכם כשרגליה שקועות בצואה, ליד אימהות כמוה שאיבדו, שוב ושוב, את ילדיהן לטובת תעשיית החלב עבור בני האדם.
בגן הילדים גם מלמדים שחתול מלקק חלב, בפועל זה יגרום לו לשלשולים ולכאבי בטן. בני האדם הם היונקים היחידים שגם כבוגרים ממשיכים לצרוך חלב, למרות שרבים מהם לא מסוגלים לעכלו כמו שצריך, כי זה חלק מהנורמה שהושרשה להם, עם לחן קליט כבר בגיל הגן. מדוע? אם נעמיק לחקור את השפעת מוצרי החלב על בני האדם נגלה מחקרים רבים שיעידו שהוא אינו בריא לנו, אז כמו כל סוגיה שלא ברורה עד הסוף, גם כאן מציעה לבדוק מי מרוויח מהתהליך הזה ועל חשבון מי.
רעות הורן, מנכ"לית עמותת אנימלסצילום: עמותת אנימלסכחלק מנירמול החליבה רואים בקלטת את העגלה הקטנה מואכלת בבקבוק על ידי החלבן. מדוע בעצם? הרי העטינים של אמא שלה גדושים בחלב טעים שהאמא מזמינה לטעום? האמת הכואבת היא שכדי שבני האדם יוכלו ליהנות מהחלב, העגלה ניזונה מתערובת שמכינים לה. ולמה מבקבוק? כי היא מופרדת דקות אחדות אחרי הלידה מאמא שלה, שאותה לא תפגוש לנצח, רק כדי שלא תינוק את חלב האם שלה, כי אנו בני האדם חושקים בו כל כך. היא עוברת מהרחם החם לכלוב קטן ומבודד שבו היא שוהה ללא מגע, חום או אהבה.
פסטיבל החלב שחג הביכורים הפך להיות, הוא הזדמנות להתבונן פנימה ולבחון את הדרך שבה אנחנו מציגים את חיות המשק בפני ילדינו. זו החלטה שלנו כמה מהאמת לחשוף בפניהם, אבל חשוב שלא נשקר לעצמנו. מאי שלי קוטף תותים בהנאה מהעץ ואוכל. בחודש שעבר זה היה שסק. אם ניקח את ילדינו לראות מאיפה מגיע החלב באמת, הם יחשפו לזוועה ולשקר - לצערי זעקות הכאב של האם כשנלקח ממנה פרי בטנה, יהדהדו בראשם הקטן חזק ועמוק יותר אפילו מהשיר המתוק שבקלטת.
רעות הורן היא מנכ"לית עמותת אנימלס, הפועלת לזכויות בעלי החיים, ואמא לתינוק.
