הקריסה של יריעת הקרח במערב יבשת אנטארקטיקה אינה בלתי נמנעת, מכיוון שקצב איבוד הקרח משתנה בהתאם להבדלים האזוריים באטמוספרה ובזרמי האוקיינוסים. כך עולה ממחקר חדש.
צוות בינלאומי של חוקרים שילב צילומי לוויין ורישומי אקלים ואוקיינוסים על מנת לקבל את המידע המפורט ביותר עד כה לגבי האופן שבו מעטה הקרח של מערב אנטארקטיקה - המכיל מספיק קרח כדי להעלות את פני הים העולמי ב-3.3 מטרים - מגיב לשינויי האקלים. החוקרים, מאוניברסיטת קיימברידג', אוניברסיטת אדינבורו ואוניברסיטת וושינגטון, מצאו כי הקצב וההיקף של ערעור היציבות של הקרח לאורך חופי מערב אנטארקטיקה משתנים בהתאם להבדלים באקלים האזורי. ממצאי מחקרם, שפורסמו בכתב העת Nature Communications, מראים כי בעוד שכבת הקרח של מערב אנטארקטיקה ממשיכה לסגת, קצב הנסיגה הואט על פני האזור הפגיע על קו החוף בין 2003 ל-2015. האטה זו נבעה משינויים בטמפרטורת מי האוקיינוס באזור זה, שנגרמו על ידי שינויים בתנאי הרוח שנשבה בים.
מעטה הקרח האנטארקטי המערבי מסווג ככזה המבוסס על השטח הימי, וכולל את קרחון פיין איילנד (Pine Island) שמכיל כ-180 טריליון טונות של קרח ונאמד בגודל משוער ששווה לזה של אנגליה (אך גם נמס בקצב מואץ בשנים האחרונות) וקרחון הענק ת'ווייטס (Thwaites glacier) שקיבל את הכינוי "קרחון יום הדין" בשל גודלו הענק וההרס שיזרע במידה ויימס לגמרי.
מאז תחילת שנות ה-90, מדענים צפו בהאצה פתאומית בהמסה, נסיגה ומהירות התנועה של הקרח באזור זה, המיוחסות בחלקן לשינויי האקלים שנגרמו על ידי בני האדם. מדענים אחרים ציינו בעבר שסוג זה של תגובה על פני שטח יבשתי נמוך עלולה להיות תחילתה של קריסה בלתי הפיכה ורחבה של יריעת הקרח, הנקראת אי יציבות של יריעת קרח ימית, שתתפתח ללא תלות בכל השפעה אקלימית נוספת. "הרעיון שברגע שמעטפת קרח על בסיס ימי תעבור נקודת מפנה מסוימת היא תגרום לתגובה הרסנית ובלתי הפיכה של המסה ונסיגה מואצת של מעטה", אמר המחבר הראשי של המחקר, ד"ר פרייזר כריסטי ממכון סקוט לחקר הקוטב - תת-מחלקה של המחלקה לגאוגרפיה באוניברסיטת קיימברידג'. "למרות זאת, נותרו מספר שאלות לגבי המידה שבה שינויים מתמשכים באקלים מווסתים את אובדן הקרח לאורך כל קו החוף של מערב אנטארקטיקה".
קרחון יום הדין
5 צפייה בגלריה
מדף הקרח גץ בים אמונדסן, בתמונה בה ניתן לראות את כמות הקרח שהתפרקה אל תוך המים
(צילום: NASA/USGS, Dr Frazer Christie, Scott Polar Research Institute, University of Cambridge)
באמצעות תצפיות שנאספו על ידי מערך של לוויינים, כריסטי ועמיתיו מצאו שינויים אזוריים מובהקים באופן ההתפתחות של מעטפת הקרח של מערב אנטארקטיקה מאז 2003 עקב שינויי האקלים, כאשר קצב הנסיגה באזור ים אמונדסן (Amundsen Sea) הואט באופן משמעותי בהשוואה לאזור השכן של ים בלינגסהאוזן (Bellingshausen Sea) שם נרשם קצב נסיגה מואץ מאוד.
על ידי ניתוח רישומי האקלים והאוקיינוס, החוקרים קשרו את ההבדלים האזוריים הללו לשינויים בחוזק ובכיוון של הרוחות שמנשבות בים מכיוון החוף. בחלק זה של אנטארקטיקה, הרוחות מגיעות ממערב. כאשר הרוחות המערביות הללו מתחזקות, הן מעלות מים חמים ומלוחים יותר מעומק האוקיינוס, המגיעים לקו החוף האנטארקטי ומגבירים את קצב הפשרת הקרח. "עוצמת הרוחות המערביות מול החוף של ים אמונדסן, פחתה בין השנים 2003 ל-2015", אמר כריסטי. "משמעות הדבר היא שהמים החמים והמלוחים לא הגיעו לים זה, כך שחלה ירידה בקצב ההמסה ואובדן מסת הקרח שבשטחו".
5 צפייה בגלריה
תמונה שצולמה על ידי הלווין סנטינל 1 (Sentinel-1) בה רואים קרחון יבשתי במערב אנטארקטיקה ואת לשון הקרח שלו, המוקפת בקרח ים
(צילום: Copernicus EU/ESA, Dr Frazer Christie, Scott Polar Research Institute, University of Cambridge)
5 צפייה בגלריה
תמונה שצולמה על ידי הלווין סנטינל 1 (Sentinel-1) בתאריך 10 בינואר 2023, המציגה את אזור ים אמונדסן במערב אנטארקטיקה
(צילום: Copernicus EU/ESA, Dr Frazer Christie, Scott Polar Research Institute, University of Cambridge)
החוקרים מצאו שהסיבה העיקרית לכך שעוצמת הרוחות פחתה, מה שהביא גם להפחתת המסת הקרחונים בים אמונדסן, הייתה העמקה חריגה של שקע ברומטרי (מערכת לחץ נמוך) של ים זה, אזור שבו הלחץ האטמוספרי הוא נמוך יחסית לאזור שסביבו, מה שהוביל לחדירה פחותה של מים חמים לשטחו. על כן, החוקרים הסבירו כי ההמסה המואצת של הקרחונים בים בלינגסהאוזן על ידי רוחות רבות יותר שמנשבות בו ללא שינוי בעוצמתן, מה שגורם להמסה מתמשכת יותר של מעטה הקרח. בסופו של דבר, המחקר ממחיש את המורכבות של האינטראקציות המתחרות בקרח, באוקיינוס ובאטמוספירה, המניעות שינויים קצרי טווח ברחבי מערב אנטארקטיקה, ומעלה שאלות חשובות לגבי המהירות שבה תתפתח היבשת הקפואה בעולם מתחמם. "פירוש הדבר הוא שקריסת יריעת הקרח במערב אנטארקטיקה אינה בלתי נמנעת. זה תלוי בשינויי האקלים בעשורים הקרובים, שעליהם החברה האנושית תוכל להשפיע בצורה חיובית על ידי הפחתת פליטת גזי חממה", הסביר פרופ' אריק סטייג, מאוניברסיטת וושינגטון בסיאטל, שנמנה גם הוא על צוות המחקר.
החוקרים עומלים כעת על מחקר המשך, נוכח הגברת חוסר היציבות של מעטפת הקרח הימית. פרופ' רוברט בינגהאם מאוניברסיטת אדינבורו, שלקח חלק בהכנת המחקר הנוכחי, מתמקד כעת בקרחון ת'ווייטס כדי להבין כיצד הוא מושפע משינויי האקלים. "מחקר זה מחזק את הצורך להעלות את המודעות למהירות שבה ייסוגו האזורים הפגיעים ביותר של מעטפת הקרח האנטארקטית המערבית, לרבות קרחון ת'ווייטס, בשל ההשלכות הגלובליות שיש לזה על עליית פני הים", אמר בינגהאם.
