חתולים, כידוע לכל מי שבילה יותר מכמה שעות באינטרנט, הם סוג של נוזל. לנוזל אין צורה קבועה, והוא מקבל את הצורה של כל מכל שבו הוא נמצא - וכפי שהבחין האתר Bored Panda כבר ב-2013, כך גם חתולים. מחקר על נוזליותם של החתולים אפילו זכה בפרס איג נובל ב-2017. התכונה שמעניקה לחתולים את היכולת "לנזול" היא, כמובן, הגמישות הרבה שלהם. האנטומיה החתולית כוללת כמה מאפיינים ייחודיים: בין השאר יש להם עמוד שדרה גמיש, שבין חוליותיו נמצאים דיסקים אלסטיים מאוד, ועצם בריח קטנה ומנוונת, שמאפשרת להם להידחס במעברים צרים.
אבל האם חתולים יודעים שהם נוזלים? או במילים אחרות, עד כמה הם סומכים על הגמישות הטבעית שלהם? כשהם ניצבים בפני פתח קטן, האם הם פשוט יגיעו אליו וינסו לנזול דרכו, או שהם מודעים לגודל שלהם, ולכן יהססו מראש? זה מה שבחן החוקר ההונגרי פיטר פונגרץ (Pongrácz), במחקר שפורסם לאחרונה. התשובה, הוא גילה, היא גם וגם: חתולים מתקרבים במהירות למעברים צרים, אפילו כשרוחבם הוא כמחצית מרוחב החתול, וסומכים על יכולתם להתגמש ולעבור; לעומת זאת, הם כן מהססים כשהמעבר נמוך מדי.
חתול מול כלב
פונגרץ בחן בצורה דומה גם כלבים, במאמר שהתפרסם ב-2020. הוא מצא שהכלבים היו מודעים היטב לגודל גופם: כשהם התבקשו לעבור דרך פתחים שהיו גדולים מספיק עבורם הם הלכו או רצו לעברם ללא היסוס, אך כשהפתח היה נמוך מדי או צר מדי הם התעכבו עוד לפני שהגיעו אליו. נראה שהם השוו במוחם את ממדי הפתח עם הגודל שלהם עצמם, ופעלו לפי התוצאה. כשהגיעו לפתחים הקטנים מדי הם לא ניסו לעבור דרכם, כי ידעו שלא יצליחו.
עוד כתבות באתר מכון דוידסון לחינוך מדעי:
להתחיל מחדש
שני מוקדים נפרדים להתמכרות במוח
(לא) נולדנו עייפים
התוצאות של החתולים היו שונות. אבל עוד לפני כן, גם הניסוי עצמו התנהל בצורה שונה. החתולים נבחנו בביתם, והחוקר חסם את אחד הפתחים בין החדרים בקרטון שבו נחתך חור מרובע. אחד מבני המשפחה שיחרר את החתול מצד אחד של הקרטון, ובן משפחה אחר קרא לו מהצד השני, ופיתה אותו במזון או בצעצוע.
אלא שחתולים אינם כלבים, ומפורסמים בכך שהם אינם תמיד עושים מה שאומרים להם. מתוך 38 חתולים, שמונה לא השתתפו בסופו של דבר במחקר, מפני שהם לא הראו שום רצון לעבור לצד השני של המחסום, או פשוט עזבו את החדר.
שלושים החתולים שהסכימו לשתף פעולה התייחסו באופן שונה לפתחים נמוכים או צרים. כשהפתח היה נמוך מגובה הכתפיים שלהם, הם התעכבו בהליכה אליו ממש כפי שעשו הכלבים, ואף חיפשו אם יש דרך אחרת לעבור את הקרטון. אבל בניגוד לכלבים, כשהגיעו לפתח הם התעקשו לעבור דרכו, והגמישות המפורסמת שלהם איפשרה להם לרוב לעשות זאת - גם כאשר גובהו של הפתח היה מחצית מגובהם. "שלא כמו כלבים", אמר פונגרץ בריאיון לכתב העת המדעי Science, "חתולים לעולם לא מפסיקים לנסות לעבור".
כשהחתולים התקרבו לפתחים הצרים, לעומת זאת, הם לא היססו כלל. לא נראה שהם תפסו שעשויה להיות בעיה כלשהי לעבור אפילו בפתח צר פי שניים מרוחב כתפיהם. "לא הייתה שום האטה, הם פשוט נדחקו ועברו", אמר פונגרץ. "הם לא השתמשו במודעות לגוף שלהם במקרה הזה – בעיקרון, הם התנהגו כמו נוזל".
לא רלוונטי
ממצאי המחקר הראו שחתולים מודעים לגופם ולגודל שלהם – לפחות בממד אחד - אבל נראה שהמודעות הזאת פחות רלוונטית עבורם בהשוואה לכלבים. חתולים התפתחו במהלך האבולוציה לתנועה יעילה בסביבה מורכבת, והגוף הגמיש שלהם מאפשר להם להתמודד בהצלחה גם עם פתחים קטנים, שהיו גורמים לבעל חיים אחר להירתע. כשהם מתקרבים לפתח כזה, כתב פונגרץ במאמרו, המאפיינים האנטומיים שמעניקים להם את גמישותם "עשויים להוביל להעדפה של שיטת ניסוי-וטעייה, על פני החלטה מראש".
חתולים, סיכם פונגרץ, הם יונקים בעלי יכולת שכלית מפותחת ומורכבת, ולכן סביר שהם פיתחו מודעות למאפיינים שונים של הגוף שלהם – גובה, רוחב, צורה וגם משקל. הוא ועמיתיו מתכוונים בעתיד לבחון את המודעות הזו, וגם לשאול מתי החתולים מתחשבים בה ומתי לא, ועוד יותר מעניין, למה.
ד"ר יונת אשחר, העורכת הראשית של אתר מכון דוידסון לחינוך מדעי, הזרוע החינוכית של מכון ויצמן למדע
