מחזורים קודמים של שינויי אקלים, יחד עם ניצול אנושי, הובילו לכך שרק כמות קטנה ומבודדת של ניבתנים אטלנטיים הצליחו לשרוד. האוכלוסייה הנוכחית נמצאת כעת בסיכון גבוה להיכחדות, בין אם בשל שינויי האקלים ובין אם נוכח פעולותיהם המזיקות של בני האדם. כעת, בשילוב בין נתוני העבר ולבין אלו של ימינו, נעשה מאמץ לבלום את ההתדרדרות במספרם של היונקים הימיים הגדולים.
כיום, נותרו כ-20 אלף פרטים של הניבתנים האטלנטיים, שחיים במימי אוקיינוס הקוטב בקנדה ורוסיה, ובמימי גרינלנד. בעבר, הם היו מצויים במספרים גדולים בהרבה, אולם בשילוב ההתחממות הגלובלית בכלל והארקטית בפרט, כמו גם ההיסטוריה ארוכת השנים של ניצול אנושי הרסני, צנח מספרם באופן חד.
עליית הטמפרטורות העולמיות משפיעות באופן משמעותי על המערכות האקולוגיות הימיות הארקטיות - אזור שנחשב לאחד האזורים שחווים את השינויים הסביבתיים הקיצוניים ביותר בעולם. כעת, צוות מחקר (שממצאיו פורסמו בכתב העת Proceedings of the Royal Society B: Biological Sciences) בהובלת חוקרים מטעם אוניברסיטת לונד בשבדיה - בדק כיצד התמודדו הניבתנים הפגיעים עם מחזורי שינויי אקלים בעבר.
באמצעות פריצות דרך בגנומיקה עתיקה, הצליחו החוקרים לחלץ, לרצף ולפרש מידע גנטי עתיק מהשיניים והעצמות שהשתמרו באתרים הארכיאולוגיים הקפואים של האזור הארקטי. ניתוח הדנ"א הזה שולב עם דגימות גנטיות מודרניות, דבר שאיפשר לחוקרים לשחזר כיצד המגוון הגנטי של בעלי החיים השתנה במהלך מחזורים מוקדמים יותר של התחממות כדור הארץ.
"מצאנו שההתחממות הארקטית הובילה להפרדה גנטית גבוהה באופן מפתיע של אוכלוסייתם הנוכחית של הניבתנים. מכיוון שבית הגידול והמזון שאותו הם צורכים הינם ספציפיים מאוד, הדבר הוביל להתפשטות מהירה, בידוד ובמקרים רבים להתדרדרות חדה בקרב אוכלוסיית הניבתנים, בטח כשמדובר במין האטלנטי (המין הפסיפי מונה כ-200 אלף פרטים)", אמר ד"ר פיטר ג'ורדן, מהמחלקה לארכיאולוגיה והיסטוריה עתיקה באוניברסיטת לונד.
עידן הקרח האחרון הגיע לשיא לפני 27-19 אלף שנים. באותה תקופה האזור הארקטי נקבר מתחת לקילומטרים של יריעות קרח, כך שהיונקים הימיים נדחקו דרומה לאזורים של משטחי קרח ומים פתוחים יותר. הניבתן שרד באזורים מסוימים של האוקיינוס האטלנטי הממוקמים דרומה יותר, אולם ברגע שהאקלים התחמם שוב, שפת הקרח נסוגה ואוכלוסיות הניבתנים שבו במהירות צפונה.
השילוב הזה של התחממות ופיזור מונע על ידי אקלים הוביל לכך שאוכלוסיות הים המקומיות הפכו לבעלות שונות גנטית רבה יותר. בנוסף, במהלך אלף השנים האחרונות, ציד אנושי וניצול מסחרי הובילו לאירועי הכחדה מקומיים רבים. פעולות אלו כוללות בין היתר את התרחבותם של המתיישבים הנורדים לאיסלנד ולצפון האוקיינוס האטלנטי במרדף אחר שנהב המצוי בניביהם של הניבתנים, שבו נעשה שימוש ליצירת פסלונים או סכינים למשל. ילידי אלסקה, לדוגמה, צדים כ-3,000 ניבתנים מדי שנה, בעוד שבקנדה למשל יש חקיקה שמטרתה הגבלת הציד ואיסור ייצוא השנהב.
למרות זאת, הסכנות העיקריות על קהילת הניבתנים נותרו בעינן - ציד, תנועה מוגברת של ספינות וההתחממות הגלובלית - כך שהן פוגעות בתנאי מחייתם, באזורי המנוחה שלהם ומאלצות אותם להגיע בכמויות לאיים שבהם הצעירים עלולים להיפגע מבוגרים מסוכנים. התנאים הקשים גם יוצרים תנאי רעב ותשישות לבוגרים ולגורים, כך שמרבית תת-המינים של הניבתן האטלנטי נמצאים בסיכון גבוה.
"ככל שקרחוני הים הארקטי נסוגים, אוכלוסייתם המדוללת של הניבתנים האטלנטיים תפוזר עוד יותר ותחולק לקבוצות קטנות ומבודדות יותר. הקבוצות הקטנות הללו יגבירו את הבידוד הגנטי ויהפכו את המין שנתון בסכנה קיומית לפגיע יותר ויותר מפני גורמים נוספים שקשורים לגורם האנושי, דוגמת תיירות מוגברת ומיצוי משאבים בשטחי המחייה שלו", אמר ד"ר ג'ורדן.
דבריו עולים בקנה אחד עם העובדה שהניבתנים מזדווגים במים וממליטים על הקרקע או על קרחונים, כך שכלל ההשפעות המזיקות - בין אם הסביבתיות ובין אם האנושיות - עלולים להאיץ עוד יותר את הכחדתם. "ממצאי המחקר שלנו מדגישים את הדחיפות של חשיבה מחודשת על יעדי שימור של מינים בסביבות ימיות ארקטיות, אשר משתנות במהירות הגבוהה ביותר בעולם", סיכם ד"ר ג'ורדן.
