אצת האולווה (Ulva), שנקראת גם "חסת-ים", טומנת בחובה את אחת ההבטחות הגדולות לעתיד האנושות, הן כדלק לאנרגיה ירוקה בצורת ביומסה והן למאכל כסופרפוד. במקביל, לפריחת האצות השלכות סביבתיות הרסניות, שכן הן חונקות למעשה את המגוון הימי. כעת, חוקרים מאוניברסיטת תל אביב הצליחו לפתח מודל שבעתיד יאפשר לחזות את פריחת האצות כפונקציה של גיל האוכלוסייה.
את המודל פיתחו ובחנו צוות מומחים מאוניברסיטת תל אביב: פרופ' אלכסנדר ליברזון, ד"ר אורי אובולסקי ופרופ' אלכסנדר גולברג, בשיתוף עם ד"ר ישראל אלוורו מהמכון לחקר ימים ואגמים לישראל ופרופ' תומס וייכרד מאוניברסיטת פרידריך שילר בינה, גרמניה. המחקר התפרסם בכתב העת Biogeosciences.
"בשנים האחרונות אנחנו רואים פריחות בלתי נשלטות של מקרו-אצות כמו האולווה וסרגסום, מפלורידה ועד סין", מסביר פרופ' גולברג מביה"ס פורטר לסביבה ומדעי כדור הארץ באוניברסיטת תל אביב. "לאורך חופי ישראל גם כן אפשר לראות את האצה, אבל במספרים הרבה יותר קטנים, בעיקר בחורף והאביב. במדינות אחרות, כמו סין, מדובר בקטסטרופה סביבתית, כי האצות מכסות למעשה את הים וחונקות את המגוון מתחת - וכמובן גורמות לנזק כלכלי אדיר, כי כל החופים נצבעים בירוק או באדום, תלוי בסוג האצה. בד בבד, במדינות רבות, לרבות בישראל, רוצים לגדל האצות למאכל - ושם נתקלים בבעיה ההפוכה: איך לגרום לאוכלוסייה לצמוח ולא להתפרק?"
החוקרים פיתחו מודל מתמטי מבוסס ניסויים לחיזוי הפריחה של האצה כפונקציה של גילאי האוכלוסייה. למנגנון העומד מאחורי התופעה הם קוראים common good, או "טובת הכלל".
"לכל אצה יש מחזור חיים", אומר פרופ' גולברג. "כשהיא מזדקנת, היא עוברת תהליך של הנבגה, מתפרקת ונולדת מחדש. אך כשהאצה הצעירה היא מפרישה שתי מולקולות שמעכבות את תהליך ההנבגה. ובכן, בדומה לקרנות פנסיה, כשאצות צעירות נמצאות ליד אצות זקנות, הן מפרישות מספיק חומרים למים כדי לשמור על הזקנות באוכלוסייה מפירוק - וכך אנחנו מקבלים פריחה משמעותית. באוכלוסייה שכולה צעירה אין בעיה, כי כולן מזדקנות יחד ומתפרקות. הבעיה היא באוכלוסיות צפופות בעלות עירוב גילים – מצב שמוביל לפיצוץ אוכלוסין".
את מודל "טובת הכלל" בדקו החוקרים גם בסימולציות ממוחשבות באוניברסיטת תל אביב וגם בניסויים במעבדה בגרמניה, אך לדברי פרופ' גולברג – בישראל אין פריחות מסוכנות של מקרו אצות, אלא פוטנציאל לחקלאות ימית של האצות. "בישראל המודל רלוונטי לחקלאות ימים, שבה הבעיה היא התפרקות לא מבוקרת של אצות בשל המחסור בשתי המולקולות שמפרישים הצעירים", הוא אמר. "בשורה התחתונה, המודל שלנו מאפשר לדעת כמה אצות צעירות צריך להוסיף לאוכלוסייה כדי למנוע התפרקות לא מבוקרת בחקלאות ימית, ומהצד השני כמה צריך להפריד בין אוכלוסיות צעירים לזקנים בים כדי למנוע פריחה לא מבוקרת".
