לפני כמה שבועות הגיע הצלם יאן ארטוס־ברטראן למפגש עם ילדים בבית ספר בדרום צרפת. "מר ברטראן", שאל אותו אחד הילדים, "מתי יגיע סוף העולם?"
"בתגובה ביקשתי מכל מי שחושבים שסוף העולם יגיע בקרוב להרים יד", הוא מספר. "70 אחוז מהם הניפו אותה באוויר. הרגשתי צורך לבקש מהם סליחה. אין לנו זכות לבקש מהילדים לשאת את כדור הארץ על גבם ולעשות את מה שלנו לא התחשק. זו האחריות שלנו לשנות את ההתנהלות שלנו. איך אפשר להשאיר להם עולם במצב כזה?".
כתבות נוספות למנויים:
בגיל 75, ארטוס־ברטראן הוא אחד הצלמים המפורסמים בעולם וסמל בינלאומי למאבק למען כדור הארץ. ספרו "מבט לאדמה מן השמיים", שיצא לאור ב־1999, נמכר ב־4.2 מיליוני עותקים, תורגם ל־27 שפות והפך לספר הצילום המצליח ביותר בעולם. 300 מיליוני מבקרים כבר צפו בנופים המרהיבים, כפי שהנציח אותם ממעוף הציפור, בתערוכות חינם התלויות באוויר הפתוח ומוצגות בכל העולם. בסרטיו "בית", "כוכב הלכת אוקיינוס" ו"פני האנושות", הוא קורא לתושבי כדור הארץ להתעורר ולעצור את ההתחממות הגלובלית.
6 צפייה בגלריה
''אין לי פתרון לשאלה איך עוצרים את התהליך המטורף הזה ואני כבר לא משוכנע שזה אפשרי''. יאן ארטוס-ברטראן
(צילום: AP)
ביום רביעי שעבר המריא ארטוס־ברטראן לוועידה הבינלאומית למען האקלים בגלזגו. שם, בנוכחות הנסיך צ'ארלס, הוא יקרין את סרטו האחרון "ירושה", העוסק בעולם שנשאיר לילדינו. הסרט, שסטינג הקליט לו בהתנדבות את הקריינות, לא מספק תחזית אופטימית. "אין לי פתרון לשאלה איך עוצרים את התהליך המטורף הזה ואני כבר לא משוכנע שזה אפשרי. אנחנו חיים כיום בדיקטטורה של צמיחה כלכלית שהורגת אותנו, תלויים בדלק שמחירו רק הולך ומאמיר. למרות זאת, אנחנו מסרבים להאמין שזו המציאות. כולם מפחדים שהאטה בצמיחה תביא לאבטלה, אבל בסופו של דבר נהיה מוכרחים ללמוד לחיות בעולם עם פחות משאבים ופחות משרות. מצד שני, אין לי גם תשובה לשאלה מה יעשו כל המובטלים הללו ואיך יממנו אותם. בינתיים, איש אינו יודע איפה נמצא המתג שיעצור את התהליך".
לא רוצים לפספס אף כתבה? הירשמו לערוץ הטלגרם שלנו
הוא מהרהר רגע ומוסיף: "בסופו של דבר גרטה טונברג הצעירה צודקת לגמרי. היא מרגשת ואמיצה. כשהייתי צעיר לא פחדתי מהחיים. היום כל הצעירים תוהים מה יהיה כשיגדלו".
יאן ארטוס־ברטראן נולד ב־1946 למשפחת צורפים ידועה בפריז. בנעוריו עבד כעוזר במאי וכשחקן, אבל מהר מאוד עזב את תעשיית הקולנוע לטובת עבודה בספארי באזור אלייה שבמרכז צרפת. בגיל 30 עבר להתגורר עם אשתו אן בשמורת מסאי־מארה בדרום־מערב קניה, כדי לכתוב דוקטורט על אריות. "זו הייתה אחת התקופות המאושרות בחיי", סיפר בראיון לקראת צאת סרטו "ירושה", "אבל לא ידעתי להעריך אותה מספיק. חייתי את החלום של כל הרפתקן: ג'יפ לנדרובר ששועט בשמורה, צילומי טבע מסעירים, משפחה צעירה שאהבתי. גרנו בבית שבנינו במו ידינו, מהחלונות אפשר היה לראות את הפילים באים לשתות מים, רק כמה מטרים משם. מי היה מאמין ש־45 שנים מאוחר יותר, החיות שצילמתי יהיו, כמעט כולן, בסכנת הכחדה?".
בשנות ה־80 שב לצרפת והפך לצלם ולכתב מוערך במגזינים כמו "נשיונל ג'יאוגרפיק", "לה פיגארו" ו"פארי מאץ'". בארגוני האקולוגים הרדיקליים זוכרים לו עדיין כיצד תיעד אז במשך עשור גם את המכוניות והאופנועים המותירים אחריהם שובלי עשן במרוץ פריז־דקאר היוקרתי. הם לא שכחו לו גם את זיהום האוויר הכרוך בצילומים באמצעות כלי תעופה ואת העובדה שהוא חבר במועצת המנהלים של תאגיד LVMH, האחראי למותגי יוקרה בתעשיית המזון והאופנה. האקטיביסטים מצביעים גם על כך שבין המממנים של סרטיו השאפתניים נמנים גם קטאר ותאגיד האופנה "קרינג". עם זאת, את ההכנסות מהפעילות בדירקטוריון הוא תורם לעמותת "גוד פלאנט" שהקים, העוסקת בחינוך לאקולוגיה ולתרבות.
לנקודת המבט העילית התוודע לראשונה כשעבד כטייס כדורים פורחים בשמורה בקניה, כדי לממן את לימודיו. אז גם נחשף לנופים עוצרי הנשימה של אפריקה. הוא לא שיער שבעתיד היא תביא לו תהילה ותוביל אותו לכל רחבי כדור הארץ, לתעד את יופיו ואת גסיסתו האיטית.
מתי התחלת לצלם את כדור הארץ ממעוף הציפור?
"זה קרה אחרי ועידת ריו לאקלים ב־1992. הכותרות בישרו אז על 'ההכחדה השישית' של בעלי החיים בכדור הארץ (בחמישית, שהתרחשה לפני 65 מיליון שנים, נכחדו הדינוזאורים ת.ש.). כמו כל צלם, בדיוק חיפשתי פרויקט ארוך טווח, וחשבתי שזה יהיה רעיון טוב להנגיש את נושא האקולוגיה לקראת שנת 2000. הקדשתי שמונה שנים לנסיעות בכל רחבי העולם עד לפרסום התמונות. אלו היו חיי במשך 20 שנה".
ומתי החלטת להפסיק?
"לפני ארבע־חמש שנים, כשהרחפנים הפכו לכלי שכל ילד יכול להפעיל. אבל הרגע המכונן מבחינתי היה הופעתו של גוגל ארת'. המבט האווירי נמצא כיום בכיסו של כל אחד. מה שעשיתי לפני 20 שנה כבר לא רלוונטי יותר".
את רוב צילומי האוויר ביצע בשעתו ממסוקים. "זהו כלי תעופה יוצא דופן", הוא אומר. "אפשר לטוס בו גבוה מאוד וגם נמוך ביותר. להתקרב לנושא הצילום, לחוג מעליו. את זה אי־אפשר לעשות ממטוס. אבל המסוקים יקרים ולא תמיד זמינים, אז לפעמים השתמשתי גם במטוסים קלים. מה שחשוב הוא התוצאה הסופית, לחשוף באמצעותם עד כמה כדור הארץ נראה כיצירת אמנות".
עם אוסף התמונות המפעימות, שהידועה ביניהן, שהתנוססה גם על עטיפת ספרו ‑ שיחי מנגרובים היוצרים צורת לב במרכז ביצת ענק בקלדוניה החדשה ‑ יצא ארטוס־ברטראן לחפש מוזיאון להציג בו. למרבה ההפתעה, הוא נענה בשלילה. "בשום מקום לא הסכימו לערוך לי תערוכה ולכן המצאתי את תערוכות החוצות. הראשונה נתלתה על גדרות גני לוקסמבורג בפריז. מאז כבר ערכנו 250 כאלו ברחבי העולם. תערוכת ענק כזו מוצגת עכשיו בעיר ניס שבדרום צרפת. בעצם, זה היה מזל גדול שאמרו לי לא".
"כשטסתי מעל ירושלים וצילמתי את המסגדים, הכנסיות והכותל המערבי אמרתי לעצמי: המקום הזה, שצריך להיות סמל השלום, הוא מרכזן של כל כך הרבה מלחמות. האם זה ייפסק אי פעם? המצב מאוד מורכב, אבל אני מאמין גדול באוטופיה"
במסגרת סיבוביו בעולם הוא חג ב־2007 גם בשמי ישראל, מעל ירושלים, חיפה, נהלל, עמק יזרעאל, מצדה וקו פרשת המים בערבה. אבל עם כל הכבוד לנופי ארצנו, הוא אומר, מה שהרשים אותו יותר מכל היו האנשים שפגש. "ידידי ומלחין סרטיי ארמנד עמר, שנולד בירושלים, אירח אותי בעיר. אבא שלו הוא רב ואחותו עובדת בכנסת. מהאח שלו שמעתי ביקורת על הנעשה בגדה המערבית ואילו לאחותו היו דעות ימניות יותר. אני זוכר שהופתעתי עד כמה האוכלוסייה חלוקה בנושאים הללו, אבל גם התרשמתי מכך שזו מדינה דמוקרטית ופלורליסטית. שוחחתי עם הרבה ישראלים. אני זוכר במיוחד שצילמנו חקלאים, שכמה עשרות מטרים מהם היה מחנה של צופים ושני חיילים עם נשק ששמרו עליהם".
ומה היו תחושותיך כשהתבוננת על ישראל מלמעלה?
"כשטסתי מעל ירושלים וצילמתי את המסגדים, הכנסיות והכותל המערבי אמרתי לעצמי: המקום הזה, שצריך להיות סמל השלום, הוא מרכזן של כל כך הרבה מלחמות. האם זה ייפסק אי פעם? המצב מאוד מורכב, אבל אני מאמין גדול באוטופיה. זה בא לידי ביטוי גם בסרטים שאני עושה. בכלל, אני משלים ביתר קלות היום עם הנעשה בעולם. בל נשכח שארצי, צרפת, היא יצואנית הנשק השלישית בגודלה בעולם והלקוחה העיקרית שלה היא סעודיה, מופת וסמל לדמוקרטיה ולזכויות האישה", הוא מוסיף בציניות.
6 צפייה בגלריה
''התרשמתי מכך שישראל זו מדינה דמוקרטית ופלורליסטית''. שטחים חקלאיים באזור כפר רופין, ישראל
(צילום: יאן ארטוס-ברטראן)
בניגוד למראה ההרפתקן הרומנטי שמקנה לו שפמו המאפיר והמטופח, את התשובות יורה ארטוס־ברטראן בקדחתנות. כאילו שעון החול של כדור הארץ ההולך ומתכלה מאיים על עשרות הפרויקטים שהוא שוקד עליהם כרגע. גם הדעות שלו על תושבי כדור הארץ סותרות לעיתים, רגע אחד הוא נשמע כמו נביא זעם פסימי שנואש מהאנושות כפוית הטובה, ובשני מלא חמלה לבני האדם, שעומדים כיום במרכז עבודותיו.
באיזה שלב החלטת לתעד גם בני אדם?
"לפני כמה שנים ההליקופטר שלי התקלקל במאלי ובמשך שלושה ימים ישבתי שם אצל משפחה מקומית שסיפרה לי על חייה. הבנתי שאי־אפשר להבין את עולמנו בלי הסיפורים האנושיים. כך יצרתי את הפרויקט 'שבעת מיליארד האחרים' שבו הצוות שלנו ראיין 6,000 אנשים מכל רחבי העולם שסיפרו על חייהם, החלומות שלהם והקשיים שחוו. ב־2015 בחרתי מתוכם את העדויות שהפכו לסרט 'פני האנושות' ושילבתי בו גם נופים מהארצות שמהן באו הדוברים. עכשיו אני מכין סרט המשך, שבו אנחנו מראיינים פליטים.
"בכלל, ככל שאני מתבגר, כך אני אוהב יותר בני אדם, למרות שהם אלו שאחראים לשינויי האקלים. אנחנו חיים בעולם ציני, מפקפק, איש לא מאמין יותר לכלום ולאף אחד. נחמדות ותשומת לב כלפי אנשים אחרים נחשבות למטופשות. אני מאמין שלמרות זאת, אסור לפחד וחייבים לומר לאנשים סביבך שאתה אוהב אותם, אולי גם לאור האסונות שצפויים בעתיד".
כשחזרת לצלם מקומות שתיעדת לפני שנים, הנצחת גם את השינויים בעקבות משבר האקלים?
"את השפעת ההתחממות הגלובלית אפשר לראות רק בתמונות לוויין. המסוק קרוב מדי. אם טסים מעל גרינלנד רואים אמנם את הקרחונים שנמסים, אבל אותם צילמתי כבר לפני הרבה מאוד שנים. אני עוקב אחרי הרבה פרסומים מדעיים. לתמונות שלי יש הקשר סביבתי רק אם קוראים את ההסברים שלצידן".
אתה חושב שוועידת האקלים בגלזגו תצליח לעצור את ההידרדרות במצב בכדור?
"אני חושב שהוועידות האלה חסרות תועלת. כל דוחות האקלים האחרונים מצביעים על כך שאנחנו דוהרים לעבר התהום ועדיין לא מסוגלים לפעול כדי לעצור את הנפילה. ואת זה אומר מזכיר האו"ם, לא איזו עמותה ירוקה. ובכל זאת כל הממשלות ממשיכות במדיניות ההרסנית. כש'אמת מטרידה', הסרט של אל גור על התחממות הכדור, יצא לאקרנים הייתי בטוח שהוא יחולל מהפכה. שנתחיל לטפל במאזן הפחמן, שנפסיק לטוס כל כך הרבה, שהעולם ישתנה. אבל כלום לא קרה.
"כשיצרתי את הסרט 'הבית' ב־2009 האנושות צרכה כ־90 מיליון חביות דלק ביום. היום אנחנו צורכים כ־100 מיליון. גם האנרגיות הנקיות לא החליפו את הדלק, הן רק התווספו אליו. זה מטורף! הפוליטיקאים הם מוגי לב. הם בבואת הבוחרים. בצרפת, 40 אלף איש מגיעים להפגנות למען האקלים, לעומת 200 אלף שמוחים נגד הדרכון הירוק ושני מיליון שממלאים את הרחובות כשמדובר בגביע העולם בכדורגל. כששני מיליון איש ייצאו מהבית כדי לתמוך במדיניות למען האקלים אז נראה שינוי".
להרגלים האישיים שלנו יש בכלל השפעה על מצב הכדור?
"בוודאי. אם למשל נפסיק כולנו, יחד, לאכול בשר שמעובד באופן תעשייתי, ניצור קהילה עם מסה קריטית. זו תהיה מחווה חזקה. זו גם שאלה של מוסר ואתיקה. אנחנו צריכים להיות יותר ויותר מודעים למעשינו בחיי היומיום. אני מוכרח לציין גם שלהיות צמחוני זה די נעים".
טסת בכל רחבי העולם, היו פעמים שנקלעת לסכנת חיים?
"בגילי הסכנה אורבת בעיקר בעתיד", הוא מחייך. "אני לא מפחד מהמוות, חיי היו מלאים ועשיתי בהם כל כך הרבה דברים מרתקים. אני עדיין עובד המון ויש לי עוד כמה סרטים בתהליכי הפקה".
מה התמונה החשובה ביותר שצילמת?
"אני חושב שצריך להתייחס לעבודה שלי באופן גלובלי. התמונה הכי חשובה עבורי היא של נכדי, אצלי בנייד".
פורסם לראשונה: 07:49, 05.11.21
