העושר הסמלי והתרבותי של עורבים הולך שנים אחורה: ממיתולוגיות קדומות, דרך עולמות המיסטיקה והלא-נודע ועד לתרבות הפופולרית – העורב הוא יצור שמסמל אופל, מסתורין, סכנה ואפילו מוות. הייצוג הזה שירת היטב את הקריירה של אדגר אלן פו ואת מוטיב הנקמה ב"הציפורים" של היצ'קוק, וגם הפך את "העורב" לפולחן קולנועי כשהכוכב, ברנדון לי, נהרג (ממש כמו אבא שלו) על סט הצילום של הסרט שבו גילם אדם-עורב שחוזר מהמתים. פלא שאנחנו נרתעים מהציפורים השחורות?
פגשנו את החוקר שמבקש שתיתנו כבוד לעורבים
(צילום: ירון שרון, עריכה: אמיר ג'ורג'י)
כתבות נוספות למנויי +ynet:
לא רוצים לפספס אף כתבה? הצטרפו לערוץ הטלגרם שלנו
"ברוב התרבויות עורבים מסמלים רוע", מסכים ד"ר חיים מויאל, מרצה לזואולוגיה במכללת לווינסקי וחוקר באוניברסיטת תל אביב. "נוצר להם דימוי שלילי כי הקולות שלהם יכולים להרתיע בני אדם ולעורר פחד, וגם הצבע שלהם כמובן מוסיף. גם בהקשר של תקיפות – למרות שמדובר במקרים נדירים, ההד התקשורתי הגדול מייצר להם מוניטין רעים".
נפץ לנו סטיגמה. מה אנחנו לא יודעים על עורבים?
"העורבים חכמים יותר כמעט מכל היונקים. יחד עם כמה סוגים של תוכים, הם נחשבים לציפורים החכמות בעולם. הם גם מאוד מניפולטיביים ואופורטוניסטיים. האינטליגנציה החברתית שלהם מאוד מפותחת – שוות ערך לזו של ילדים בני חמש".
מה זה אומר?
"למשל, הם יודעים לעבור במעברי חצייה. הם יודעים להניח צבים קטנים או פקאנים על הכביש – כדי שמכוניות ידרסו אותם והם יוכלו לאכול את התוכן מבלי להתאמץ. יודעים לשבור ביצים כדי לאכול. מתכננים קדימה כדי להשיג טרף ומזון, ויש כאלה שגם יודעים לחקות קולות של ציפורים או של בני אדם במטרה לבלבל את האויבים".
ומה לגבי היכולות החברתיות?
"עורבים משוחחים ביניהם בין היתר בעזרת קול אינפרה-סוני (בתדרים נמוכים - ג"י), שלנו בני האדם קשה מאוד לשמוע. הם מתקשרים ומוסרים מידע חשוב על אתרי מזון למשל. אתרי הלינה שלהם הופכים להיות מעין מרכזי מידע, וכך עורבים שלא מכירים את אזור האכילה יודעים להגיע לשם".
אז יש גם אינטריגות?
"יצא לי לצפות בהרבה מקרים שבהם עורבים נלחמים ביניהם על טריטוריה – כמעט עד זוב דם. בגלל המורכבות החברתית והנסיבות המשתנות, תמיד מגלים עליהם משהו חדש".
כבר יותר מ-30 שנה שד"ר מויאל מתצפת, מצלם, מאייר ומתעד את התנהגותם של העורבים – בכל חלקי הארץ ובכל ימות השנה. אם תיתקלו בו במקרה בפארק הירקון, תמצאו אותו מצויד במצלמה בעלת עדשה טלסקופית, במשקפת ובכלי כתיבה – שבאמצעותם הוא מנהל רישום מוקפד של התנהגויות העורבים, וגם מאייר אותם. "אין להם מימיקה בפנים כמו שיש ליונקים, אבל יש להם תצוגות מאוד מעניינות שמלמדות על מצב הרוח שלהם ועל מה שהם מתכננים לעשות, ולכן מאוד מעניין לאייר אותם".
כ-46 מינים שונים של עורבים ידועים לנו בעולם, ועשרה מתוכם מצויים גם בישראל. בחודשי החורף מבקר כאן גם עורב המזרע, והמינים הנפוצים ביותר באזור הם העורב האפור והעורבני. העורב השחור פחות נפוץ, והכי כדאי להתרגש אם נתקלים בזג צהוב-מקור או אדום-מקור – שנחשבים למינים הנדירים מכולם.
"כתצפיתנים שרואים הכול מלמעלה, העורבים הם יצורים חזקים ומוצלחים מאוד, ונמצאים בפסגת מארג המזון", אומר ד"ר מויאל. "הם מהמשפיעים הגדולים ביותר על הסביבה". לדבריו, בשנות ה-50 וה-60 של המאה הקודמת הורעלו בעלי חיים ברחבי הארץ, ובהיותם אוכלי נבלות נכחדו כמעט לגמרי מינים מסוימים של עורבים. ואולם כיום, עם הצמיחה של האוכלוסייה וריבוי מקורות המזון והמזבלות, יש הרבה יותר עורבים בנמצא.
מה אתה מחפש בתצפיות שלך?
"אני מנסה להיות ער להתנהגויות שלהם. לאמוד את המספרים, להבין את התנועה שלהם במרחב, להתחקות אחר הקריאות שלהם - שיכולות להעיד שיש אויב בסביבה. למדתי שהטבע הרבה יותר מורכב ממה שאנחנו חושבים".
כדי לבחון את הלכידות החברתית של העורבים, ד"ר מויאל נוהג לבצע ניסוי מעניין במיוחד: הוא מציב איום פוטנציאלי באזור המחיה, פוחלץ של תנשמת או אוח למשל, מתרחק ובוחן איך הם מגיבים. הוא מצפה לראות "מובינג" (Mobbing) – תגובה מיידית והתגודדות של העורבים סביב האיום. כשהצטרפנו אליו לתרגיל דומה במהלך תצפית בפארק הירקון, כ-25 עורבים התקהלו מיד על צמרות העצים, קראו בקול צורמני והחלו להתעופף במעגלים סביב הפוחלצים.
"הרעיון הוא להעביר מסר, גם לחברי הקבוצה וגם כמובן לאויבים המושבעים שלהם, להסתלק מהאזור", מסביר ד"ר מויאל. "אפשר לראות איך העורבים מתריעים מפני הסכנה ומבהירים לאויבים שהם לא רצויים פה". לפעמים הניסוי מצליח אפילו יותר – והעורבים הופכים אגרסיביים במיוחד.
פעם הותקפת על ידי עורב?
"לא באופן אישי, אבל אני מכיר מקרוב בחורה שהותקפה לאחר שיצאה עם כמה סלים שחורים. שני עורבים תקפו אותה והיא הגיעה לבית החולים. לעורבים יש קוגניציה מופלאה וזיכרון טוב, והם יכולים לחזור ולתקוף את אותה מטרה שוב ושוב. למרות זאת, המקרים של תקיפות בני אדם הם נדירים מאוד. אם זה קורה צריך להקפיד לא לחשוף את הראש ואת הפנים, ואז הם בדרך כלל פשוט בורחים".
מה לגבי התנהגות נקמנית כמו ב"הציפורים" של היצ'קוק?
"בהקשר של עורבים זה סרט מרתק. זה נראה כל כך אמיתי, שעורבים ולהקות שונות באות ופוגעות באנשים - אבל זו תזה בלתי מבוססת. הסרט אומנם מעניין מבחינה קולנועית, אבל הוא גם מחזק סטריאוטיפים של רוע ואכזריות ועושה לעורבים עוול".
