תפנית דרמטית במחקר על ההיסטוריה של התל בדרום חיפה: מחקר חדש של אוניברסיטת חיפה הופך לחלוטין את סיפורה של שקמונה המקראית, והופך אותה לאחת מהעדויות הבולטות והמרתקות לפריחתה של ממלכת ישראל וכיבושיה הנרחבים בצפון הארץ, בין אמצע המאה התשיעית לאמצע המאה השמינית לפני הספירה. על פי המחקר החדש, תל שקמונה, היה מפעל לייצור ארגמן תחת שליטה ישראלית, היחיד והגדול מסוגו בכל הלבנט שהתגלה עד כה, שסיפק את הצבע היוקרתי והנדיר לממלכות האזור. המאמר פורסם בכתב העת "תל אביב".
פרופ' איילת גלבוע וד"ר גולן שלוי מאוניברסיטת חיפה אמרו: "המפעל בתל שקמונה, תחת שליטה ישראלית, סיפק תוצרת ארגמן, כנראה בעיקר חוטים צבועי ארגמן, לקפריסין וללבנון וגם לאליטות חברתיות-פוליטיות ולמקדשים בערי פלשת, יהודה, וכמובן לשמנה ולסלתה של ממלכת ישראל. מכיוון שהוא היה מקום ייצור הארגמן הפעיל ביותר והקרוב ביותר לירושלים ולמעשה היחיד הידוע לנו מתקופות אלו - סביר ביותר להניח שהוא שימש כספק הצבע היוקרתי למקדש".
תל שקמונה, תל קטנטן בחוף המערבי של חיפה, הממוקם על לשון יבשה בין הכרמל לים, היה תמיד אתר מסתורי עבור הארכיאולוגים. התל עצמו, הכולל יישוב מתקופת הברזל שבין המאות ה-11 עד ה-6 לפני הספירה, תקופה המקבילה לתקופת השופטים, הממלכה המאוחדת, פילוג הממלכה ועד חורבן ממלכת ישראל ולאחר מכן יהודה. לאורך כל התקופה היה זה אתר קטן מאוד, בסך הכל כ-5 דונם (בהשוואה ליישוב מהתקופה הביזנטית הצמוד אליו, המשתרע על גודל של 100 דונם); הוא לא נמצא ליד אזורי חקלאות וחוף הים שלמרגלותיו מסולע ואינו מאפשר עגינה בטוחה או יציאה קלה לים, ולכן אינו מתאים למסחר ימי.
לפני כארבע שנים פרסמו פרופ' גלבוע וד"ר שלוי מחקר שהיווה פריצת דרך לגבי הבנת היישוב הקדום: בהתבסס על בחינה ראשונית של ממצאי החפירה משנות ה-60 וה-70 של ד"ר יוסף אלגביש, שכללו בין היתר אגני חרס שבהם מצאו החוקרים שאריות של צבע הארגמן, יחד עם קרמיקה פיניקית רבה, טענו השניים כי המקום היה מפעל פיניקי לייצור צבע הארגמן הנדיר והיוקרתי של התקופה. אמנם באתר נמצאו גם עדויות שניתן היה לשייך לתרבות ממלכת ישראל באותה התקופה – בעיקר חומת הסוגרים ובתי שלושת מרחבים שנמצא באתר, אולם ההערכה שסוד הארגמן היה שמור לתרבות הפיניקית ושרוב הממצאים אותם בחנו התאימו לתרבות הפיניקית הביאה אותם להציע כי האתר השתייך לספרה התרבותית הפניקית.
אלא לאחר מספר שנים של מחקר מעמיק בממצאיו של ד"ר אלגביש, ואף לאחר שסיימו בשבועות האחרונים חפירה חדשה שלהם באזור מצומצם בתל, מציגים כעת פרופ' גלבוע וד"ר שלוי את הסיפור ההיסטורי המלא של התל בתקופה זו. השחזור ההיסטורי מציע כי ממלכת ישראל השתלטה על אתר ההפקה הפיניקי והפכה אותו לאתר ההפקה הגדול והמשמעותי ביותר הידוע באגן הים התיכון - בימי שלטונם של שושלות בית עמרי ובית יהוא.
ד"ר שלוי אמר כי המכלול השלם של הממצאים מספר סיפור מורכב ממה שהבנו במבט ראשון. בראשית תקופת הברזל, במאה ה-11 לפני הספירה, מתיישבים פיניקים הקימו אתר קטן להפקת ארגמן. בתקופה זו התרבות החומרית הוגדרה כפניקית בלבד והיא הפיקה באתר ארגמן בהיקף מצומצם. בשלב כלשהו באמצע המאה ה-9 לפני הספירה, בערך במקביל לזמן עלייתו של אחאב לכס המלוכה בממלכת ישראל, המפעל ננטש ואולי נהרס.
מעל חורבות הכפר נבנה מתחם חדש, מבוצר בחומת סוגרים בסגנון המאפיין אתרים מבוצרים רבים בממלכת ישראל בתקופה זו. ממצאי הקרמיקה, כולל כלי יום יום רבים, וממצא אחר כגון חותמות, מתחילים לכלול מאפיינים ישראליים - לצד אלה הפיניקים - וישנן גם עדויות להגברת קצב ייצור הארגמן. התובנות החדשות מאפשרות להבין את הסיפור ההיסטורי הייחודי והמרתק של האתר: מכפר פניקי קטן המפיק ארגמן - למפעל מבוצר ומתוכנן, בשליטה ישראלית, כשהפיניקים נשארים בעלי המלאכה המומחים שאחראים על ייצור הארגמן.
ההצעה החדשה של פרופ' גלבוע וד"ר שלוי תואמת את השינויים הגיאו-פוליטיים באותה תקופה באזור: תקופת פריחה של ממלכת ישראל, שבה עמרי ואחריו בנו אחאב מרחיבים את ממלכת ישראל צפונה ומזרחה, בין היתר באמצעות כיבושים צבאיים. "הממצאים בתל שקמונה מראים כי גם, ואולי בעיקר, הפוטנציאל הכלכלי האדיר שבהפקת צבעי התכלת והארגמן הובילו את ממלכת ישראל לבצע מסעות כיבוש גם לכיוון הים במערב, ולהשתלט על מקור העושר האגדי של הפיניקים - תעשיות הארגמן. מכיוון ששליית הארגמונים והפקת הארגמן היו מיומנויות אשר דרשו הכרות עמוקה עם הים, סביר להניח שההפקה נשארה בידי עובדים פניקים אשר עבדו תחת הרגולציה של ממלכת ישראל. מסקנות אלו יכולות להסביר את השילוב יוצא הדופן בין התרבות החומרית הישראלית והפיניקית באותן השכבות", אמרו החוקרים מאוניברסיטת חיפה.
הממצאים באתר המשיכו לספר את הסיפור של ממלכת ישראל עד שקיעתה: עליית בית יהוא על חשבון בית עמרי הביאה כנראה גם להריסת המפעל. הוא שוקם שוב והגיע לשיא עוצמתו מבחינת גודלו והיקף הפקת הארגמן בימי מלכותו הארוכה של ירבעם השני (בן יואש) במחצית הראשונה של המאה השמינית לפני הספירה. זו היתה תקופת הפריחה האחרונה בממלכת ישראל, שבה שוב התרחבו גבולותיה, כנראה גם לעמק עכו הסמוך מצפון לתל שקמונה. מתחם הסוגרים התעשייתי הישראלי נחרב כנראה מעט אחרי מותו של ירבעם השני, סביב שנת 740 לפני הספירה – תקופה המסמלת את תחילת שקיעתה של ממלכת ישראל, שנגרמה בשל סכסוכים פנימיים שבאו לידי ביטוי בין השאר בהפיכות שלטון תכופות ורציחת מלכים. הפקת הארגמן בשקמונה בקנה מידה גדול החלה שוב רק במחצית הראשונה של המאה השביעית אחרי חורבנה של ממלכת ישראל תחת שליטה אשורית, עד שבשנת 600 לפני הספירה לערך הופסקה הפעילות בעת הכיבוש הבבלי של מערב אסיה.
"סיפורה של שקמונה המקראית הופך למורכב ומרתק פי כמה ממה שחשבנו בהתחלה. זהו המפעל לייצור הארגמן המשמעותי ביותר שנמצא עד היום מאותה תקופה, עם היקף הפקה גדול בסדרי גודל מכל אתר מוכר אחר. מעבר לכך, הוא מספר את סיפור עלייתה ונפילתה של ממלכת ישראל במאות התשיעית והשמינית מזווית לא מוכרת – האינטרסים הכלכליים של הממלכה, ההתפשטות מערבה ומערכת היחסים המורכבת עם הפיניקים. זוהי תקופה שמאופיינת בעוצמה צבאית ופוליטית של ממלכת ישראל – והכיבוש והשליטה בשקמונה ובהפקת הארגמן מהווים בין השאר חלק מהבסיס הכלכלי של עוצמה זו", סיכמו החוקרים.
מחקר תל שקמונה מתקיים מטעם המכון לארכיאולוגיה באוניברסטת חיפה ונתמך על ידי מיזם שיתוף פעולה של לשכת הנשיא באוניברסיטת חיפה ועיריית חיפה, קרן וייט-לוי באוניברסיטת הרווארד, הקרן הלאומית למדע וקרן הכט. צוות החפירה כולל חוקרים, סטודנטים ומתנדבים: סוניה פינסקי, אדי אברהמי, סנדי כץ, משה דינגוט, מרווה עגנון, ג'ולי מנדלסון, ד"ר נעמה סוקניק, ד"ר פאולה וימן-ברק, ד"ר אודי גלילי, פרופ' דורית סיון והראל שוחט. בעקבות המחקר המחודש החלה בתל שקמונה חפירה חדשה שהסתיימה זה עתה והחל שיתוף פעולה בין גורמים רבים הפועלים עתה יחד לשיקום האתר ולהנגשתו לקהל: רשות הטבע והגנים, המכון לארכיאולוגיה ע"ש זינמן באוניברסיטת חיפה, המכון לחקר ימים ואגמים ורשות העתיקות.
