לפני כ-7,000 שנה בחרו החקלאים הראשונים במערב הים התיכון את האדמה הפורייה ביותר שיש, טיפחו זני דגנים ששרדו עד היום, ועשו שימוש בצואה של בעלי חיים מבויתים לדישון, כפי שעושים כיום. אלו הם חלק ממאפייני התרחבות החקלאות בתקופה הנאוליתית במערב אירופה, כפי שהתגלה במחקר שפורסם בכתב העת Proceedings of the National Academy of Sciences.
המחקר משחזר את התנאים הסביבתיים, שיטות ניהול היבול ומאפייני הצמחים בעת הופעת החקלאות במערב אירופה, בהתבסס על ממצאי האתר לה דראגה השוכן בבניולס שבמחוז ג'ירונה, אחד האתרים המשמעותיים והמורכבים ביותר בחצי האי האיברי. צוות המחקר גילה כי בזמן הופעתה בחצי האי האיברי, החקלאות כללה טכניקות חקלאיות לגידול דגנים, מה שמרמז על תהליך התפתחותי - תהליך שמקורו בסהר הפורה, ערש המהפכה הנאוליתית במזרח התיכון.
3 צפייה בגלריה
לה דראגה, אתר מרכזי בהתפתחות החקלאות ברחבי אירופה בתקופה הנאוליתית
(צילום: Shutterstock)
מאז הופעתה לפני כמעט 12 אלף שנה בשטחי הסהר הפורה, שינתה החקלאות את היחסים עם הסביבה הטבעית והמבנה החברתי-כלכלי של אוכלוסיות אנושיות. כעת, הצליחו מחברי המחקר להתחקות אחר התנאים באתר ההיסטורי שבחבל קטלוניה בצפון ספרד, שממוקם על גדותיו של אגם בניולס.
מדובר על אחד מהיישובים העתיקים ביותר של חקלאים ומגדלי בעלי חיים בצפון-מזרח חצי האי האיברי (5200-4800 לפנה"ס), שבנוסף לממצאיו נבדקו גם ממצאים מאתרים נאוליתיים אחרים בחצי האי האיברי ובדרום צרפת, מה שסיפק לחוקרים הבנה מעמיקה ומרחבית.
"נראה שתנאי הגידול היו נוחים, אולי בשל בחירה מכוונת של החקלאים בקרקע המתאימה ביותר, בה טופחו גידולים שלא נראים שונים מדי מהזנים המסורתיים שטופחו באלפי השנים הבאות", אומר פרופ' ז'וזפ ליואיס אראוס מהמחלקה לביולוגיה אבולוציונית, אקולוגיה ומדעי הסביבה של אוניברסיטת ברצלונה, שהוביל את מאמצי השחזור של התנאים האגרונומיים והמאפיינים של הגידולים בהתבסס על ניתוח הדגימות שנאספו וזוהו בשטח.
3 צפייה בגלריה
לה דראגה, אתר מרכזי בהתפתחות החקלאות ברחבי אירופה בתקופה הנאוליתית
(צילום: Raul Soteras, Institut Arquelògic Alemany/Universitat de Basilea)
חיטת דורום הייתה מהגידולים העיקריים של חקלאי לה דראגה. בנוסף, נמצאו עדויות לגידול שעורה וזני החיטה העתיקים איינקורן וכוסמין, אולם בכמויות קטנות יותר. למרות שביות בעלי חיים לא היה מוקד המחקר, מספר עדויות הצביעו על כך שבעלי חיים רעו בשדות היבול, ודישנו אותם עם צואתם. "זמינות המים באזור הייתה טובה יותר מאשר היום. מחקרים ארכאובוטניים קודמים הראו שצמחייה גדלה באזור שמסביב לאתר, והייתה שונה למדי מהצמחייה שגדלה בו כיום. האזור שפע עצי אלון, שיחי דפנה ושטחים מיוערים שהיו סמוכים לגדות האגם - סוג צמחייה שדורש תנאי אקלים לחים יותר מהאקלים השורה באתר כיום", מסבירה פרופ' ראקל פיקה, מהמחלקה לפרהיסטוריה באוניברסיטה האוטונומית של ברצלונה, שנמנתה על צוות המחקר.
"סביר להניח שחקלאות לא הייתה מאומצת אילולא לא היו מתקיימים התנאים האופטימליים לכך (למשל שינויי אקלים), מתוך הצורך להבטיח בסיס תזונתי איתן לאוכלוסייה שהתיישבה באזור, שיהיה עשיר ויציב יותר בהשוואה לאורח החיים הציידי-לקטי", מוסיף פרופ' אראוס.
3 צפייה בגלריה
לה דראגה, אתר מרכזי בהתפתחות החקלאות ברחבי אירופה בתקופה הנאוליתית
(צילום: Shutterstock)
הבנת הפרטים של ניצול מערכת הקיום החקלאית החדשה היא הבסיס להבנת התהליך הרחב יותר של שינוי כלכלי, תרבותי וחברתי בתקופה הנאוליתית. "במקרה של חצי האי האיברי, עדויות ארכאובוטניות שנאספו בעשורים האחרונים הצביעו על התרחבות מהירה של החקלאות, עם הופעתם - כמעט בו-זמנית - של הצמחים המבויתים הראשונים באזורים שונים", אומר פרופ' ג'ורדי וולטאס מאוניברסיטת ליידה בספרד, שנמנה על צוות המחקר. "המחקר תומך במודלים ארכאולוגיים קיימים של התפשטות פרקטיקה חקלאית מגובשת במונחים של תנאים אגרונומיים טובים ומאפייני יבול שהתפתחו בתקופה שבה הגיעה החקלאות למערב אירופה".
מדובר למעשה על צעד נוסף בדרך להשלמת הפאזל המורכב והמסתורי של החקלאות בעידן הנאוליתי. מדובר על חברות פרהיסטוריות, שלמעט אתרים יוצאי דופן כמו לה דראגה, נדיר שהותירו אחריהן עקבות של אורח החיים שאפיין אותן. על כן, ממצאים כמו אלה שהתגלו בלה דראגה מספקים ידע רב ערך ומשמעות על מקורותיה והתפשטותה של החקלאות - אורח חיים שניתן למצוא אותו בחלקו גם בעידן המודרני.
