אוהבים ליצ'י אבל מתוסכלים מהגודל? חוקרים ישראלים פיתחו זן מהפכני עם גלעין הרבה יותר קטן. המשמעות: יותר "בשר" בכל ליצ'י וליצ'י, ופחות "עצמות". צפו בריאיון באולפן ynet עם פרופ' רפי שטרן ממו"פ צפון, שהוביל את המחקר.
חוקרים במו"פ הצליחו לייצר ליצ'י עם גלעין קטן
(צילום: נויל האריס)
עד לאחרונה שיווקה החקלאות המקומית בישראל והחקלאות העולמית זן אחד מסוג "מאוריציוס". משקל הגלעין שלו הוא ארבעה גרם ואילו משקלו ברוטו, כולל הפרי, הוא 23 גרם.
בחמש השנים האחרונות עבדו במכון וולקני ובמו"פ (מחקר ופיתוח) צפון על פיתוח זן בשם "תמוז". נתוניו עסיסיים בהרבה מאלה של המאוריציוס: משקל הגלעין שלו הוא רבע עד חצי גרם בלבד, ומשקלו ברוטו הוא 27 גרם. במילים אחרות: יותר פרי, פחות גלעין.
חלק ניכר בעבודת החוקרים היה בניסיונות להגדיל את היבולים של הזן החדש, שבתחילת הדרך היו נמוכים מאוד ולפיכך לא ניתן היה להפוך את השיווק שלו למסחרי.
במהלך עבודתם הצליחו החוקרים להכפיל פי שמונה את היבול של תמוז - ובחודשים האחרונים הוא כבר משווק בישראל וזוכה לשבחים. יש להדגיש כי יבול התמוז גבוה בהרבה מזה של המאוריציוס.
המשמעות של תוספת הזן החדש: הצרכן הישראלי ימצא כמויות גדולות בהרבה של ליצ'י על המדפים. יתרון נוסף: הוא יהיה זמין על המדפים יותר זמן – מראשית יוני עד אמצע אוגוסט, לעומת ראשית אוגוסט עד כה.
"עד עכשיו לא היה זן ישראלי משמעותי בשוק, בטח שלא בשוק העולמי", סיפר פרופ' רפי שטרן. הוא הסביר כיצד הצליחו להגדיל את התפוקה: "בעיית היבול הנמוך נבעה מיכולת האבקה עצמית מוגבלת. כאשר נטענו ליצ'י בשילוב זן מפרה, קיבלנו יבול בסדר גודל מסחרי".
ומה בעתיד? בריאיון לאולפן ynet סיפר פרופ' שטרן על השלב הבא: "אני חושב שאנחנו ממשיכים בתהליך עד כדי יצירת פרי ללא זרע בכלל. אני עכשיו מגיש תוכנית חדשה למדען הראשי יחד עם ד"ר סמדר הרפז וד"ר יורם אייל, ואנחנו מנסים להמשיך ולפתח את הזן הזה, את הזן הספציפי הזה, עד שהגלעין שלו יעלם, יעלם לחלוטין".
הזן החדש כבר זוכה לביקוש בשווקי אירופה, והניב השנה יבול חסר תקדים של כ־40 קילו לעץ בחלקות המחקר בקיבוץ מורן ובקיבוץ רביד. כמות היבול קודם, הייתה חמישה עד 10 קילו לעץ בלבד. ההערכה היא כי בעקבות הפיתוח החדש יהפוך ייצוא הלי'צי לענף מוביל בישראל.
שטחי גידול הליצ'י בישראל משתרעים על שטח של כ־2,500 דונם – 80% מהם בגליל העליון והמערבי.
