החברה הבינלאומית אסטרוסקייל (Astroscale), המחזיקה מרכז פיתוח בישראל, שיגרה השבוע לוויין ראשון מסוגו לניטור פסולת חלל. בהמשך המטרה היא לשגר לוויינים שייצמדו ללוויינים ישנים ושאריות פסולת אחרות, ויסלקו אותם מהמסלול סביב כדור הארץ. הלוויין, ADRAS, שוגר מניו זילנד בטיל של חברת RocketLab. הוא אמור להתקרב ללוויין GOAST – לוויין יפני ענקי שאורכו 11 מטר ומסתו שלוש טונות, ששוגר ב-2009 למחקרי סביבה ומקיף את כדור הארץ בגובה של כ-670 קילומטר.
המשימה הזו היא משימה ראשונית לבדיקת הטכנולוגיה, ובמסגרתה הלוויין יתקרב אל המטרה, יטוס סמוך אליה ויתעד את מסלולה המדויק ואת אופן טיסתה - למשל אם לוויין המטרה מתגלגל סביב אחד או יותר מצירי התנועה. זה ייעשה גם באמצעות הטכנולוגיה שמפתח המרכז של החברה בתל אביב, שמיועדת לאפשר ללוויין השירות להיצמד ללוויין המטרה, בין אם לצורך השמדתו או להארכת חייו.
עוד כתבות באתר מכון דוידסון לחינוך מדעי:
החיסון המתגבר יוצא לשוק
ילדים זה שמחה
מזל טוב: האם נולד רובוט חדש מתאי אדם?
במשימה הנוכחית ADRAS לא ייצמד אל לוויין היעד, אלא רק ילווה אותו במסלולו במשך כחודש. "הלוויין ששוגר בתחילת השבוע כבר פרש את הלוחות הסולאריים, והוא מבצע בדיקות חיות", אמר מנכ"ל אסטרוסקייל ישראל, אופיר עזריאל, לאתר מכון דוידסון. "בקרוב יתחיל מהלך של כמה שבועות של התקרבות איטית אל לוויין המטרה. האיטיות והזהירות נדרשות כדי להבטיח שלא תהיה טעות ופגיעה בין הלוויינים. הוא יצלם וינטר אותו מקרוב ומרחוק במשך כחודש. לאחר מכן הוא יסיים את המשימה הרשמית, אבל החברה מתכננת לו משימות המשך כדי להוכיח את טכנולוגיית ההתקרבות שלה".
(כך זה יעבוד: סרטון תדמית של חברת אסטרוסקייל המציג את משימת המעקב של ADRAS אחרי לוויין המטרה:)
עלותה של משימת הניטור כ-40 מיליון דולר, וזהו כאמור שלב מכין למשימת סילוק הפסולת, שבה לוויין אחר ייצמד את לוויין המטרה, ויטיס אותו למסלול שבו הוא יישרף בכניסה לאטמוספרה. למשימת ההדגמה הזו זכתה החברה בשנה שעברה במענק של 80 מיליון דולר מממשלת יפן. "אנו מכוונים את המשימה הראשונה לשנת 2026, ובה הלוויין שיחבור אל המטרה יישרף איתה באטמוספרה", הסביר עזריאל. "משימה נוספת כבר תבצע הורדה של כמה לוויינים בזה אחר זה. לחברה יש מפת דרכים טכנולוגית שמתקדמת מדרגה בכל פעם, כדי להביא בסופו של דבר ליכולת ניקוי פסולת ולשירות לוויינים משתלם ונפוץ".
מהשמיים למים
אם היינו זקוקים לתזכורת בדבר חשיבות הטיפול בפסולת חלל, השבוע נפל לכדור הארץ לוויין אירופי שגודלו כאוטובוס ומסתו כמעט 2.5 טונות. הלוויין ERS-2 שוגר ב-1995 לביצוע מדידות של האטמוספרה, והיה אחד מלווייני החישה מרחוק המשוכללים בזמנו. הוא סיים את משימתו ב-2011, ובסוכנות האירופית השתמשו בשאריות הדלק שלו כדי לכוונו בהדרגה למסלול שיביא לשריפתו באטמוספרה. עם זאת, בשלבים הסופיים של הנפילה למפעילי הלוויין לא הייתה שליטה עליו, והם לא יכלו לכוון אותו.
בסופו של דבר, הלוויין נכנס לאטמוספרה מעל צפון האוקיינוס השקט, בין אלסקה להוואי. עדיין לא ברור אם הוא נשרף כולו, או שחלקים ממנו הגיעו לפני המים, כפי שקורה במקרים רבים של כניסה לאטמוספרה של עצמים מלאכותיים גדולים ומורכבים. בסוכנות האירופית הדגישו כי הלוויין אינו מכיל חומרים רעילים או רדיואקטיביים, כך שלא נשקפת מהם סכנה נוספת – מעבר לעצם פגיעתם כמובן. האירוע ממחיש שוב את הצורך בתכנון של משימות חלל עד הסוף, כולל פינוי מבוקר של הלוויין ממסלולו בסוף המשימה, וגם את הנחיצות של יוזמות כמו של אסטרוסקייל, שיאפשרו לסלק באופן פעיל פסולת חלל מסוכנת.
בוהק סנוורים
חוקרים מאוסטרליה, מצרפת ומצ'ילה זיהו את גרם השמיים הבוהק ביותר ביקום - קווזאר שעוצמת אורו גדולה פי 500 טריליון מהשמש שלנו! השם קווזאר הוא קיצור באנגלית של Quasi Stellar - כלומר גרם שמיים דמוי כוכב. בפועל מדובר בחומר שנמצא סביב חור שחור מסיבי במיוחד, במקרה זה בעל המסה של פי 17 מיליארד מהשמש שלנו.
חור שחור כזה בולע כמויות אדירות של חומר, והכוחות הפועלים על הכוכבים והעצמים האחרים שנשאבים לתוכו הם כה חזקים, שהם גורמים לשחרור אנרגיה שאנו רואים כקרינה חזקה. "האור מגיע מדיסקת ספיחה לוהטת שקוטרה שבע שנות אור – זו כנראה הדיסקה הגדולה ביותר ביקום", אמר אחד ממחברי המאמר, תלמיד המחקר סמואל לאי (Lai) מהאוניברסיטה הלאומית של אוסטרליה (ANU). החור השחור במרכז הקווזאר שעל גילויו דווח השבוע, J0529-4351, בולע בכל יום מסה גדולה יותר מהשמש שלנו.
3 צפייה בגלריה
בולע בכל יום מסה גדולה יותר מהשמש שלנו. הקווזאר הענקי ובמרכזו החור השחור, כפי שנראים בעיני אמן
(הדמיה: ESO/M. Kornmesser)
הקווזאר העצום זוהה בתצפיות בטלסקופ הגדול VLT של איגוד מצפה הכוכבים האירופי הדרומי, המוצב בצ'ילה. הוא מרוחק כ-12 מיליארד שנות אור מאיתנו, מה שאומר שאנו רואים אותו כפי שנראה כשהיקום עדיין היה צעיר מאוד, לפני 12 מיליארד שנים. קווזארים מאבדים מזוהרם עם הזמן, כשהחוק השחור מסיים לבלוע את המסה, ומן הסתם זה גם מה שקרה לקווזאר הנוכחי, אך אנו נוכל לראות זאת רק בעוד מיליארדי שנים – אם עדיין נהיה כאן.
למרבה ההפתעה התברר כי הקווזאר הזה נראה כבר בצילומים שנעשו לפני יותר מ-30 שנה, אך לא זוהה כקווזאר, כנראה בגלל המרחק העצום. גם טלסקופ החלל האירופי גאיה, הממפה את שביל החלב, תיעד את הקווזאר אך לא זיהה אותו נכונה.
החוקרים מקווים כי הגילוי יסייע לנו להבין טוב יותר את התהליכים שהתרחשו ביקום הצעיר ואיפשרו את התפתחותם של חורים שחורים בעלי מסה כה גדולה. הם גם מקווים כי הגילוי יעודד בחינה מחדש של נתונים ישנים, שאולי מסתתרים בהם עוד עצמים שהחמצנו.
איתי נבו, מכון דוידסון לחינוך מדעי, הזרוע החינוכית של מכון ויצמן למדע
