"לעולם אל תדחה למחר מה שאתה יכול לדחות למחרתיים". נדמה שמעולם לא היה משפט מדויק יותר מזה שטבע מארק טווין בתארו את חולשות המין האנושי, בכדי לתאר ולאבחן את אוזלת היד הרשלנית של ממשלות ישראל האחרונות בנוגע למשבר האקלים. כשבוחנים את העשייה החלקית והרפה ביותר של הממשלה האחרונה בנושא, זו אשר הבטיחה הרים וגבעות באשר לטיפול במשבר האקלים, מגלים שחוק אקלים שאפתני לא אושר, תוכניות היערכות לאומיות להפחתת נזקי האקלים לא הוכנו ובניגוד לכל היגיון בריא - אישרה הממשלה המשך מתן רשיונות לחיפושי גז, מקור אנרגיה פוסילי ומזהם, שיש בו בכדי לתרום באופן משמעותי לפליטת גזי החממה השנתית של ישראל, כמו גם להרחקתה מקיום התחייבויותיה לעמידה ביעדי אקלים של 30% ייצור חשמל מאנרגיות מתחדשות עד שנת 2030.
עבור פעילי וארגוני הסביבה אין תסכול גדול יותר מאשר לצפות בנציגי שלטון אשר הציבו בבסיס האג'נדה הפוליטית שלהם את המאבק במשבר האקלים, נכנעים לתכתיבים פוליטיים וכלכליים קצרי טווח, ואינם מסוגלים לייצר סדר יום חדש למדינת ישראל. כניעה שכזו נוצרת, כאשר ממשלה אינה יכולה להשתחרר מדפוסי עבודה ומודלים אנכרוניסטיים, גם כשהיא מוגדרת כממשלת שינוי.
האירוניה היא שוועידת האקלים הקרובה שתערך בשארם א-שייח בחודש נובמבר, כאילו נתפרה למידותיה הבעייתיות של ישראל. הכינוס השנה ייערך על רקע העלייה החמורה באירועי מזג אוויר קיצוניים בעולם כולו, שיטפונות, שריפות, בצורות ואובדן מקורות מים. ישראל כידוע, מתחממת כפול מהממוצע העולמי, ועל פי דו"ח מבקר המדינה החריף בנושא, אינה עושה כמעט דבר בכדי להיערך נכון לקידום מדיניות אקלימית לשם היערכות לאומית נאותה.
הצעת חוק האקלים הממשלתית אשר עברה בקריאה ראשונה בכנסת לפני פיזורה, יכולה אמנם להעיד על אופטימיות זהירה לקראת הבאות. כל זאת בתנאי שהחוק הסופי שיאושר לא יסתפק ביעדים הנמוכים מאוד להפחתת פחמן הקיימים בנוסח ההצעה הנוכחית, ואף יכלול הוראות הדוקות באשר להיערכות כלל משקית להתמודדות עם נזקי האקלים.
עו"ד עמית ברכה, מנכ"ל אדם טבע ודיןצילום: עומר פרידמןראשיתו של כל פתרון להדחקה הישראלית, טמון ביכולת ההפנמה של מקבלי ההחלטות והציבור באשר לשתי עובדות יסוד: האחת - סד הזמנים הקצר שלדעת מדעני האקלים יש לממשלות לשם ניהול וצמצום המשבר. השנייה - ההבנה שכמו כל משבר בטחוני, מדיני או פוליטי, המשבר הזה יותר מתמיד מחייב יד מכוונת של מי שיעמוד בראשות הממשלה, באמצעות משרד ראש הממשלה. המשבר הקיומי הניצב בפנינו אינו משבר סביבתי רגיל שעל המשרד להגנת הסביבה לנהלו. מעצם טיבו, ההשפעה והאיום הרוחביים שהוא מהווה לכלל זרועות המשק, עלינו לייצר אסטרטגיית פעולה אינטגרטיבית, תחת ניהול ופיקוח הממשלה כולה.
רגע לפני ועידת שארם ולפני הבחירות הקרובות עלינו להבהיר לפוליטיקאים, שללא התחייבותם לקדם חוק אקלים שאפתני, להוסיף את נושא האקלים למפת האיומים האסטרטגית של ישראל ולקדם תוכניות לאומיות מתוקצבות להיערכות אקלימית, הם לא יקבלו את קולנו בקלפי. עלינו לעשות כל שניתן בכדי שלא לדחות למחרתיים את מה שניתן לעשות כבר מחר - הצבעה נכונה בקלפי. רק כך נוכל לוודא שילדנו יוכלו להתקיים כאן בבטחה גם מחרתיים.
עו"ד עמית ברכה, מנכ"ל אדם טבע ודין
