מגוון המינים בטבע, כלומר סך המינים של הצמחים, בעלי החיים, הפטריות, החיידקים ועוד, שחיים על פני כדור הארץ, על השונות, על הכמות ועל התפוצה שלהם, הוא מדד מרכזי לחיים. אולם מגוון זה מאוים חדשות לבקרים על ידי המין האנושי, אם בכיבוש שטחים ופגיעה בבתי גידול בים וביבשה, אם בציד, בהרעלה וכדומה, ואם בפליטת זיהום וגזי חממה שגורמים להתחממות גלובלית. יחד עם זאת, אחד הגורמים המרכזיים שמשפיעים על מגוון המינים ומשנים את המאזן המקומי הטבעי ללא היכר, כמעט שנעלם מעינינו. מדובר בהשתלטות ובהתבססות של מינים פולשים, כלומר כאלו שהאדם מביא לאזורים מחוץ למקום תפוצתם הטבעי. מינים אלה מפרים את האיזון במערכות הטבעיות המקומיות, פוגעים במינים המקומיים, הן באופן ישיר והן באופן עקיף, וגורמים לנזקים גדולים גם למערכות האקולוגיות וגם לאדם.
מניעת נזקי מינים פולשים ושמירה על המגוון הביולוגי
(צילום: דוברות מבקר המדינה)
הנושא החשוב הזה נסקר אתמול (יום ג') בדו"ח האחרון של מבקר המדינה, שבחן את הסוגיה של "מניעת נזקי מינים פולשים ושמירה על המגוון הביולוגי" בישראל. הדו"ח מתייחס לנושא באופן מקיף, ועוסק בסוגיות של מניעת חדירה של מינים פולשים, מניעת התפשטות שלהם, מניעת התבססות שלהם ומיגור שלהם. הוא מצביע על כך שהטיפול בשטחים הפתוחים ובמגוון המינים בישראל, לרבות בסוגיית המינים הפולשים, נמצא בידי גופים רבים: המשרד להגנת הסביבה, משרד החקלאות ופיתוח הכפר, רשות הטבע והגנים, קרן קיימת לישראל, ועוד ועוד, וזה, כפי שאתם משערים וכפי שהמבקר מציין, מתכון לבלגן, לחוסר תיאום ולהיעדר פעולה.
גם הממצאים העיקריים של הדו"ח לא ממש מפתיעים, עם כל הצער והכעס שבעניין: בכ-90% מהמערכות האקולוגיות בישראל חלה הדרדרות במצב המגוון הביולוגי; מספר המינים הפולשים בישראל רב. מדובר במאות מינים, וביניהם מינים יבשתיים וימיים, וגם מינים מסוכנים מאוד כמו טרמיט-העל הפורומסי ונמלת האש; לצד זאת, מדינת ישראל כמעט ולא מיישמת את התחייבויותיה בנושא, כפי שהן מפורטות באמנות בינלאומיות עליהן חתמה, וכ-75% מהיעדים בתחום נמצאים בסטטוס של "התקדמות שאינה מספקת"; והשורה התחתונה: לכל אלה יש סיכונים רבים, שמשפיעים על המערכות הטבעיות, על בריאות הציבור ועל הכלכלה המקומית, כאשר הנזק כתוצאה מפגיעה של מינים פולשים מוערך בעלות של 1.5-0.5 מיליארד שקלים בשנה.
האתיקה הסביבתית, שעוסקת בשאלה מה ראוי ולא מה כדאי ביחסינו לסביבה, כלומר בסוגיות של מוסר וערכים בהקשר ליחסי הגומלין בין האדם לסביבה, מתייחסת לשלוש גישות מרכזיותו: הגישה אנתרופוצנטרית, הגישה הביוצנטרית והגישה האקוצנטרית. הגישה האנתרופוצנטרית - גישת ערך האדם, מעמידה את האדם מעל הטבע. גישה זו קיבלה לאורך השנים גיבוי מהדתות המונותיאיסטיות בהעמידה את האדם כנזר הבריאה או כבנו של אלוהים, כאשר השאלה שעומדת במרכזה היא מה טוב לאדם? גם אם התשובה היא פגיעה בעולם הסובב אותו, קרי בטבע. הגישה הביוצנטרית מעמידה את האדם כחלק מעולם הביוטי בטבע, כשווה בין שווים במגוון המינים, ומקדשת את החיים באשר הם, ושואלת: מה יהיה טוב במידה שווה לכלל המרכיבים במגוון הביולוגי? ואילו הגישה האקוצנטרית-גישת ערך היקום, מעמידה את צרכי הקיום של כדור הארץ מעל האדם. היא מדגישה את זכות הקיום של הטבע כולו, על כל מרכיביו הביוטיים והא-ביוטיים, כלומר החי, הצומח והדומם, ושואלת מה טוב לכדור הארץ, גם אם התשובה היא שהדבר פחות טוב לאדם.
כאמור, לאורך שנים ארוכות האנושות נוקטת בעיקר בגישה האנתרופצנטרית, ועם הזמן היא אף התרחקה והתנתקה מהטבע. אנחנו מדברים כל הזמן על האדם. על רווח ועל רווחה של בני האדם. על בריאות הציבור ועל איכות הסביבה של בני האדם. על צריכה ועל צמיחה של החברה האנושית. עלינו. וגם כשאנחנו מדברים על צמחים ועל בעלי חיים אנחנו למעשה דואגים לשירותי המערכת האקולוגית שמגוון המינים מספק לנו: ממזון, סיבים ודלקים, עבור בשירותי האבקה או ויסות של לחות ועד לשירותי השראה ופנאי, שירותים כלכליים, סביבתיים, בריאותיים ועוד. כי אחרי הכל, אנחנו במרכז. ועל מה אנחנו לא מדברים? על הפגיעה במערכות האקולוגיות ובמגוון המינים, על מינים פולשים, כאלו שמופצים באזורים שאינם טבעיים להם על ידי בני האדם, מתפשטים, משגשגים, וגורמים להרס של המינים הטבעיים המקומיים, ובעיקר על כך שהאדם הפך להיות מין שולט, משתלט ופולש.
הדו"ח המקיף והמגוון של מבקר המדינה יכול לשמש כמעיין אנציקלופדיה ראשונית בנושא החשוב של מינים פולשים, נושא שכמעט ונסתר מעיניי הציבור הרחב ומקבלי ההחלטות. יש בו את הרקע ואת הגדרת הבעיה, יש בו את הפתרונות האפשריים והנדרשים, וחשוב מכל, הוא מציג מה שאפשר לעשות ונעשה בעולם מול מה שנעשה ובעיקר לא נעשה כאן. אבל לא פחות חשוב, יש בו גם תקווה.
כמו כל דו"ח ביקורת במחוזותינו, ובטח ובטח בתחום הסביבה, נושא שמשרד המבקר לקח לאחרונה בשתי ידיים, רבים הכשלים, הפערים והחוסרים. אין ספק שהכתובת הייתה ועודנה על הקיר, שהמשרד להגנת הסביבה, שהוא האחראי המרכזי בתחום, כמו גם משרדי ממשלה אחרים וגופי ממשל נוספים, לא עשו ולא עושים די. אבל אין גם ספק שאפשר לשנות ולתקן, ושאנחנו, כולנו, חייבים לקחת אחריות.
כמו תמיד, דו"ח המבקר מציג תמונת מצב עדכנית, עושה סדר עבור המשרדים האחראיים לנושא ומונה צעדים קונקרטיים שהרשויות נדרשות לקחת כאן ועכשיו כדי לקדם את הסוגיות שעל הפרק. אבל לא פחות מכך הוא פונה אלינו, הציבור הרחב, מציג את הנושא, מציף את האחריות, קורא לנו לפעול מול הרשויות כדי להתמודד עם סוגיית המינים הפולשים בישראל בצורה מושכלת. ומעל לכל, הדו"ח הזה קורא לכל אחת ואחד מאיתנו לחשוב אחרת על הדרך בה אנחנו מתנהלים, על הרגלים, על פגיעה בטבע ועל החיים.
פרופ' עדי וולפסון הוא חוקר במרכז לתהליכים ירוקים במכללה האקדמית להנדסה ע"ש סמי שמעון ומחבר הספר "צריך לקיים - אדם, חברה וסביבה: לקחי העבר ואחריות לעתיד" (פרדס, 2016).
