האש מכה מאז יום ראשון ביערות שבהרי ירושלים בעוצמה חזקה שלא ידענו בעבר. אלפי דונמים עלו בלהבות, רבבות בעלי חיים נשרפו ולא הצליחו להימלט ואלפי תושבים פונו מבתיהם. המראות הנוראים של התבערה והעשן המיתמר זעקו למרחקים, מזכירים מיד את השריפות שהתחוללו לאחרונה באגן הים התיכון, ביוון, בטורקיה ובתוניסיה, וגם את השריפות האימתניות שהשתוללו רחוק מכאן, בארצות הברית. כל אלה, לצד החום הכבד והממושך שפוקד את מחוזותינו ואירועי מזג האוויר הקיצונים שנצפו ברחבי הגלובוס כולו בחודשים האחרונים, מעלים את השאלה האם גם כאן מדובר במשבר האקלים, או האם זה הגורם האנושי? והתשובה היא גם וגם וגם.
השריפה בהרי ירושלים, אתמול בערב
(צילום: משה מזרחי, מתנאל בושרי)
לפי כל הסימנים מדובר בשריפות שנגרמו על ידי בני האדם, בזדון או ברשלנות, זאת בניגוד לשריפות רבות בקליפורניה, שהחלו בגין ברקים או בשל כבלי מתח גבוה שניתקו ברוחות. עובדה זו כבר ממחישה כמה אנחנו מזלזלים בסביבה הטבעית שלנו וכמה אנחנו לא מבינים את החשיבות בשמירה עליה מכל משמר.
אבל העוצמה הגדולה והמהירות שהאש התקדמה בירושלים היא כבר אופרה אחרת. החום הכבד, היובש הממושך והרוחות החזקות, הם אלה שליבו והרחיבו את האש לכדי אסון גדול. ולא מדובר רק ביובש בשל הקיץ, אלא גם בעובדה שהעצים עצמם יבשים עד לשד השורשים, כיוון שלא ספגו מספיק גשמים בחורף. עובדה זו קשורה הן לירידה בכמות הגשמים הממוצעת והן לתופעה, שבה תקופת הגשם בישראל מתקצרת והגשמים ניתכים בעוצמה בפרקי זמן קצרים, כך שהם כמעט שלא נספגים בקרקע.
כתוצאה מכך העצים היבשים בוערים כמו זרדים או קש, והאש גדלה ועוברת מעץ לעץ. השילוב הזה של פחות גשם שנספג באדמה בחורף עם רוחות חמות ויבשות בקיץ, הוא כבר חלק ממשבר האקלים הגלובלי. אבל ממש כמו הצתת האש, גם שינויי האקלים הללו הם בשל פעילות בני האדם. שריפת דלקים מאובנים, צרכנות יתר, אכילת מזון מהחי, בזבוז מזון ועוד, גורמים לפליטות גזי חממה, לכליאה של חום קרוב לפני כדור הארץ ולעליה בטמפרטורה הממוצעת על פני כדור הארץ, וכתוצאה מכך לשינויי אקלים שונים, הגורמים, בין היתר, גם לשריפות.
אבל האחריות שלנו לשריפות לא מסתיימת כאן. ניהול לא נכון של משאבי היער, מנטיעת עצים שלא מתאימים לאקלים המקומי, דרך ציפוף של העצים וטיפול לא נכון או לא מספיק בעשבים יבשים על פני הקרקע בין העצים, הם כר פורה לשריפות ענק שיוצאות מכלל שליטה. לבסוף, חשוב לזכור, שעצים הם אמצעי טבעי ויעיל לספיחת גזי חממה מהאטמוספירה, ולהפחתת ההתחממות הגלובלית, לצד תועלות סביבתיות רבות אחרות, ושריפה שלהם פולטת גזי חממה ומזהמי אוויר שונים.
משבר האקלים מחייב את כולנו לחשוב אחרת ולפעול אחרת, ובעיקר לגלות אחריות. השריפות בקיץ וההצפות בחורף, הן תוצאה של שינויים במזג האוויר ושל היערכות כושלת של המדינה והאזרחים לשינויים אלה. התחזיות שצופות את המשך עליית הטמפרטורה ואת הפחתת כמות המשקעים בישראל, צריכות להדליק לכולנו נורה אדומה. אם לא ננהל את היערות בישראל בצורה מושכלת ובראיה אקלימית נכונה, הן יהפכו בכל קיץ למלכודות אש שיתירו אחריהן פעם אחר פעם אדמה חרוכה.
פרופ' עדי וולפסון הוא חוקר במרכז לתהליכים ירוקים במכללה האקדמית להנדסה ע"ש סמי שמעון ומחבר הספר "צריך לקיים - אדם, חברה וסביבה: לקחי העבר ואחריות לעתיד" (פרדס, 2016).
