התרגשות רבה נרשמה אתמול (יום ג') בחדרה הבקרה של משימת "רקיע", כשהאסטרונאוט איתן סטיבה הצליח לייצר בתחנת החלל הבינלאומית רכיבים אופטיים בטכנולוגיה שפותחה בטכניון.
כיום מתכננת האנושות משימות חלל מאויישות עתידיות רחוקות, למשל למאדים. בשל המרחק חייבות משימות אלה להיות עצמאיות לחלוטין, שכן המרחק לא מאפשר לשלוח לחללית טכנאים, ציוד או חלקי חילוף. לכן חשובה היכולת ליצור את ההתקנים הדרושים, ובהם רכיבים אופטיים, בחללית עצמה.
רכיבים אופטיים מרכיבים מגוון רחב של מערכות בחלל מטלסקופים, דרך מצלמות ומיקרוסקופים ועד למשקפיים שהאסטרונאוטים מרכיבים. המערכות שמשמשות לכך על כדור הארץ – מתקנים של כרסום וליטוש - הן מערכות מסורבלות שאי אפשר לשגר אותן לחלל ולכן יש חשיבות לייצר אותם מחוץ לכדור הארץ.
לסרטון המלא של קבלת תוצאות הניסוי:
את הטכנולוגיה פיתח בטכניון צוות המחקר של פרופ' מורן ברקוביץ מהפקולטה להנדסת מכונות בטכניון, שפיקח על הניסוי שערך סטיבה מחדר הבקרה של משימת "רקיע" בתל אביב. מדובר ביצירת עדשות באמצעות עיצוב נוזל בתנאי מיקרו-כבידה על סמך פיזיקה של נוזלים. אם הנוזל האמור הוא פולימר, אפשר גם להקשיח אותו לטובת ייצור רכיבים אופטיים בכל גודל. כשהתקבל החיווי שהניסוי הצליח - החוקרים לא הצליחו להסתיר את השמחה.
בשלבים קודמים יותר בחנו חוקרי הטכניון את הטכנולוגיה במערכת שבנו במעבדה; לאחר מכן הם ייצרו את העדשות במהלך טיסה פרבולית (תיעוד הניסוי מתחת לפסקה זו) היוצרת תנאים של מיקרו-כבידה; וכעת, לראשונה, הודגמה הטכנולוגיה בתחנת החלל על ידי סטיבה במסגרת משימת "רקיע".
בטכניון אמרו כי הניסוי בחלל, שארך כארבע שעות, כלל הזרקה של הפולימר, חילוץ הבועות שנוצרו בו ופילמור (התקשחות הנוזל) לכדי עדשה מוצקה. חברי קבוצת המחקר עקבו בשידור חי אחר תהליך הניסוי ואחר העדשות שייצר סטיבה בתחנת החלל, כעת הם ממתינים לבחון אותן מקרוב כשהניסוי יחזור לכדור הארץ.
פרופ' מורן ברקוביץ מעריך כי זהו צעד דרמטי בדרך ליצירת טלסקופים גדולים בחלל – אתגר מורכב שעמו מתמודדים כל הגופים העוסקים בחקר החלל. לדבריו, "כל זה היה אפשרי בלי שיתוף פעולה אמיתי וחיובי בין כל השותפים בפרויקט המרגש הזה, ואני רוצה להודות אישית לאיתן סטיבה, שערך אתמול ניסוי מורכב מאוד, ועשה זאת בכישרון עצום ובדיוק כמעט על-אנושי. תודה לאנשי 'רקיע' ולד"ר אדוארד בלבן מנאס"א שדחף איתי קדימה את החזון, ותודה עצומה לצוות שלי, שבלעדיו כל זה לא היה קורה: ד"ר ולרי פרומקין, שהגה את הרעיון לפני שנתיים והניע אותו, עומר לוריה ומור אלגריסי שהובילו את תכנון מערכת הניסוי ובנייתה, אלכסיי רזין שבנה את המערכת במו ידיו וד"ר חאלד גומיד, עליזה שולצר, דניאל וידקר, ישראל גבאי וד"ר סיוון פרל שהתגייסו כולם ותרמו להשלמת המערכת בזמן."