חופי הים התיכון מהווים את אחד מיעדי הנופש המבוקשים על ידי תיירי העולם בכלל ואלו של תושבי אירופה בפרט. יחד עם זאת, נראה כי כל היופי של האזור עלול להיות בסכנה ממשית, בשל מדבור שעלול להתרחש כחלק מהשלכות שינויי האקלים והפעולות האנושיות שרק מאיצות אותם. הסכנה: הנוף הירוק של יערות הים התיכון יהפוך לערבות צחיחות.
שריפת יער ביוון בקיץ 2021
(צילום: רויטרס)
במטרה לחזות את ההשלכות של שינויי אקלים מעשה ידי אדם על מערכות אקולוגיות ים תיכוניות, חוקרים מהמכון למדעי כדור הארץ של אוניברסיטת רופרכט-קרל בהיידלברג שבגרמניה חקרו את האקלים הטבעי ואת תנודות הצמחייה ב-500 אלף השנים האחרונות, תוך שימת דגש על ההשפעות שהיו לכך על היערות באזור הים התיכון.
צוות המחקר, שאותו הוביל ד"ר אנדריאס קוצודנדריס, ניתח גרגירי אבקה מאובנים שהשתמרו בליבת משקעים ביוון. ממצאי מחקרם, שפורסמו בכתב העת Nature Communications, הצביעו על כך שבתנאי בצורת ארוכי שנים - כפי שצופים מודלים אקלימיים אחרונים - סביר להניח שהמדבור של היערות באזור הים התיכון - תהליך שבו אזור יבש יחסית הופך להיות יבש לחלוטין - עלול להתרחש בעתיד הקרוב.
יערות הים התיכון הם לא רק נקודות חמות של מגוון ביולוגי, אלא גם מספקים שירותי מערכת אקולוגית שהינם בגדר קריטיים, זאת לאור העובדה שהם מגנים מפני שחיקת קרקע, מווסתים את האקלים האזורי והתנאים ההידרולוגיים ומספקים מזון לבעלי החיים השונים. "מכיוון שהם רגישים במיוחד לשינויי אקלים, הדאגה להישרדותם של היערות גוברת לאור פליטה אנתרופוגנית (שמקורה בפעולות האדם ובהשפעותיהן על הטבע) של פחמן דו-חמצני וההתחממות הגלובלית הנלווית לכך", הסביר ד"ר קוצודנדריס.
כדי להתחקות אחר האופן שבו הגיבו יערות ים תיכוניים לשינויי אקלים בעבר, חוקרי אוניברסיטת היידלברג, בשיתוף עם עמיתים מצרפת, גרמניה, יוון ובריטניה, דגמו כמה ליבות משקעים מטנאגי פיליפון (Tenaghi Philippon) - ארכיון אקלים יבשתי בצפון-מזרח יוון - המספקות תיעוד מלא של 500 אלף השנים האחרונות, בכך שנשמרים בהן גרגירי אבקה מאובנים.
3 צפייה בגלריה
גרגירי אבקה בני 400 אלף שנים, אשר בזכות יכולת השימור הטובה שלהם, נשארים שלמים בליבות הקידוח, מה שמאפשר לשחזר צמחייה ושינויי אקלים בעבר הגיאולוגי של אזור הים התיכון
(צילום: Ulrich Kotthoff)
הנתונים על התפתחות הצמחייה בתקופה זו, שהושגו מגרגירי האבקה המאובנים, היו בקורלציה עם נתונים גיאוכימיים על תנודות שהתרחשו בו-זמנית במשקעים. ממצאי המחקר שאותו הוביל ד"ר קוצודנדריס הראו כי בעבר, יערות הים התיכון הפכו לערבות תוך כמה עשורים ברגע שחצו סף משקעים ספציפי. באמצעות מודלים אקולוגיים בדקו החוקרים גם גורמים אפשריים שהובילו לשינוי דפוסי משקעים.
הניתוחים שביצעו הראו ששינויים בתכולת פחמן דו-חמצני באטמוספירה השפיעו על כמות המשקעים באזור הים התיכון. "בעבר, ירידה בכמות הגשמים של 40% עד 45% הספיקה כדי להתחיל במעבר פתאומי מיערות לערבות בתנאים טבעיים", הסביר ד"ר קוצודנדריס. תוצאות אלו מרמזות ששינוי כזה עלול להתרחש ביערות שבאזור הים התיכון בעתיד הקרוב אם לא ייעשה דבר על מנת להגן עליהם.
