הלווייתן הכחול הוא בעל החיים הידוע הכבד ביותר שחי אי פעם בכדור הארץ, אך המזון שהוא צורך מסכן את חייו, שכן מחקר של מדענים מאוניברסיטת סטנפורד גילה שהלווייתן גדול הממדים בולע בתרחיש הסביר עד 10 מיליון חלקיקי מיקרופלסטיק מדי יום.
המחקר, שפורסם בכתב העת Nature Communications, התמקד ב-191 פרטים של לווייתן כחול, לווייתן מצוי (בעל החיים השני בגודלו אחרי הלווייתן הכחול) ולווייתן גדול-סנפיר, ובכמות חלקיקי הפלסטיק שאינם גדולים מגרגרי חול, הנקראים מיקרופלסטיק, שאותה הם צורכים מדי יום. החוקרים שילבו מדדים של ריכוזי מיקרופלסטיק במעלה ובמורד עמודת המים מול חופי קליפורניה עם מידע מפורט שתיעד מאות לווייתנים שנשאו מכשירי מעקב בעת שחיפשו אחר מזון בין השנים 2019-2010.
הם מצאו שהלווייתנים ניזונים בעיקר בעומק של 50 עד 250 מטרים מתחת לפני הים, עומק החופף לריכוזים הגבוהים ביותר של מיקרופלסטיק באוקיינוס הפתוח. משלושת המינים שנבדקו, נמצא שהיצור הכבד ביותר שחי על כדור הארץ - הלווייתן הכחול - בולע הכי הרבה פלסטיק, בכמות משוערת של עד 10 מיליון חלקיקים ביום, שכן הוא ניזון כמעט אך ורק מבעלי חיים דמויי שרימפס הנקראים קריל "הקריל אוכל את הפלסטיק, והלווייתן אוכל את הקריל", אמר מחבר המחקר מת׳יו סבוצה, חוקר פוסט-דוקטורט בתחנת Hopkins Marine Station, המעבדה הימית של אוניברסיטת סטנפורד בחצי האי מונטריי.
לשם השוואה, נמצא כי אם לווייתן גדול-סנפיר יתבסס בתזונתו בעיקר על דגים קטנים כמו הרינג ועפיין (אנשובי), אז כמות חלקיקי המיקרופלסטיק שהוא יבלע ביום תהיה מוערכת בכ-200 אלף, בעוד שאלו שניזונים בעיקר מקריל בולעים לפחות מיליון חלקיקים כאלה. לעומת זאת, תזונתו של לווייתן מצוי מורכבת מדגים קטנים, דיונונים וסרטנים, בתצרוכת יומית של כ-1,800 ק"ג מזון ביום, מה שמביא לכך שהוא בולע לא פחות מ-3 עד 10 מיליון חלקיקי מיקרופלסטיק ביום. אם לא די בכך שהממצאים מדאיגים, החוקרים סבורים כי שיעורי הצריכה גבוהים אף יותר עבור לווייתנים שמחפשים מזון באזורים מזוהמים יותר, כמו הים התיכון.
המחברים גילו שכמעט כל המיקרופלסטיק שהלווייתנים צורכים מגיעים מהטרף שלהם, ולא מנפח מי הים העצום שהם בולעים כשהם נעים לכיוון נחילי קריל ודגים קטנים. זוהי תגלית מטרידה מכיוון שהיא מעידה על כך שלווייתנים אולי לא מקבלים את ההרכב התזונתי הנחוץ להם. "אנחנו זקוקים למחקר נוסף כדי להבין האם קריל שצורך מיקרופלסטיק הופך פחות עשיר בשמן, והאם דגים עשויים להיות פחות בשרניים ופחות שומניים, רק משום שצרכו מיקרופלסטיק שמילא אותם להם את הרעיון שהם מלאים. אם זה נכון, פירושו של דבר שהלווייתנים צורכים פחות קלוריות ממה שהם צריכים - מחיר אנרגטי יקר שהם אינם יכולים להרשות לעצמם. אם השטחים מלאים בטרף אבל אינם מזינים כלל, הלווייתנים ניזונים מזבל ומבזבזים את זמנם, ממש כמו להתאמן לריצת מרתון ולאכול תוך כדי רק סוכריות ג'לי", הסבירה שיראל כהנא-רפורט, פוסט-דוקטורנט של הקרן הלאומית למדע באוניברסיטת קליפורניה סטייט שבפולרטון, אשר נמנתה על צוות החוקרים בימי באוניברסיטת סטנפורד. החוקרת מודאגת מכך שגם בני האדם ניזונים מסרדינים ואנשובי (מיקרופלסטיק אותר גם בדם אנושי ואפילו בפסגות ההרים הגבוהות).
המחקר מתבסס על יותר מעשר שנים של איסוף וניתוח נתונים שבאמצעותם בדקו מחברי המחקר כמה לווייתנים אוכלים, איך הם ניזונים, מדוע ממדי גופם כה גדולים (אך לא גדולים יותר), וכמה לאט ליבם פועם. החוקרים השתמשו במגוון טכנולוגיות, כולל רחפנים ומכשירי מעקב שהוצמדו לגבם של הלווייתנים, הכל במטרה לאסוף נתונים פיזיולוגיים על תנועתם. בנוסף, עלו החוקרים על סירות מחקר קטנות, ופרסו גלאי דגים (פיש פיינדר) המשתמשים בגלי קול כדי למפות את העומק והצפיפות של דגים וריכוזי קריל, קרוב למקום שבו הלווייתנים ניזונים.
למעשה, זו הפעם הראשונה שמאגר המידע הנדיר על אודות החיים והביולוגיה של הלווייתנים נקשר לזיהום פלסטיק, בעיה המתפשטת במהירות ומתווספת לאיום מרעש, זיהום כימי וביולוגי. יחד עם זאת, לווייתנים כמעט ולא לבד בצריכת הפלסטיק שלהם, שדווחה לראשונה ברשתות מזון ימיות לפני 50 שנים וכעת נמצאה בלפחות 1,000 מינים, כשעיקר הדאגה נובע מכמות הפלסטיק העצומה אותה בולעים הלווייתנים. ממצאי המחקר מהווים צעד ראשוני ורב חשיבות לקראת הבנת ההשפעות הכימיות והפיזיולוגיות הפוטנציאליות של מיקרופלסטיק על לווייתנים ובעלי חיים גדולים אחרים שניזונים בעיקר מיצורים ימיים קטנים, אמר ג'רמי גולדבוגן, מבית הספר לקיימות באוניברסיטת סטנפורד, שנמנה גם הוא על מחברי המחקר.
כעת, פניהם של החוקרים אל בחינת האופן שבו כוחות אוקיאנוגרפיים יוצרים ריכוזים צפופים של מיקרופלסטיק וטרף, וכיצד מיקרופלסטיק משפיע על הערך התזונתי של מיני טרף מרכזיים, לא רק עבור לווייתנים, אלא גם עבור מערך של מינים נוספים חשובים מבחינה כלכלית ואקולוגית.
