ההמסה המהירה של קרח הים הארקטי היא האות הגדול והברור ביותר לשינויי אקלים אנתרופוגניים (שמקורן בפעולות האדם ובהשפעותיהן על הטבע). תחזיות נוכחיות מצביעות על כך שהקיץ הארקטי הראשון נטול הקרח יתרחש ככל הנראה באמצע המאה, בגלל הגדלת ריכוזי הפחמן הדו חמצני באטמוספרה. אבל כעת מתברר כי הסכם בינלאומי משנת 1987 להגנה על שכבת האוזון צפוי לעכב את הקיץ הארקטי הראשון נטול הקרח ב-15 שנה. כך עולה ממחקר חדש שפורסם בכתב העת Proceedings of the National Academy of Sciences.
פרוטוקול מונטריאול - אמנה בינלאומית שבאה להגן על שכבת האוזון מפני פגיעה, באמצעות הטלת הגבלות על ייצור חומרים המסכנים אותה, שנחתמה על ידי מדינות האו"ם ב-16 בספטמבר 1987 ונכנסה לתוקף ב-1 בינואר 1989 - מפחית בהדרגה את הצריכה והייצור של חומרים פוגעי אוזון, באמצעות קביעת לוחות זמנים שונים למדינות מפותחות ומתפתחות כדי שיעמדו ביעדי הפרוטוקול. על פי האמנה, לכל המדינות יש אחריות ספציפית הקשורה להפסקת שימוש בחומרים פוגעי אוזון בקבוצות הכימיקלים השונות, פיקוח על סחר בחומרים, דיווח שנתי של נתונים ומערכות רישוי לאומיות לבקרת יבוא ויצוא של חומרים מסוכנים. אותם חומרים הינם גזי חממה חזקים, כך שעצם החתימה על ההסכם הביאה להאטת קצב ההתחממות הגלובלית.
כעת, כחלק ממצאי המחקר החדש, נראה כי אחת ההשפעות של ההסכם החיוני היא דחיית הקיץ הארקטי הראשון נטול הקרח ב-15 שנים, זאת בהתאם לפליטות עתידיות. הישג זה מצטרף לשורה של השפעות מטיבות של הסכם מונטריאול, בין היתר הפחתה ניכרת בייצור וצריכה של רוב הכימיקלים המדללים את שכבת האוזון בכל העולם, הצטמצמות החור באוזון לגודל הקטן ביותר מאז נצפה בשנות ה-80 של המאה הקודמת, הצלת כשני מיליון איש בשנה מתחלואה בסרטן העור ומעל הכל, יצירת הסכם הכולל את כל המדינות החברות באו"ם, בניית מנגנוני עבודה יעילים והוכחה כי ניתן להתמודד עם משבר האקלים.
החוקרים - מאוניברסיטת קליפורניה בסנטה קרוז, אוניברסיטת קולומביה ואוניברסיטת אקסטר - מעריכים שכל 1,000 טונות של פליטת חומרים מדלדלי אוזון שנמנעה כתוצאה מסעיפי ההסכם, חוסכת את ההמסה של כשבעה קמ"ר של קרח ים ארקטי. "חומרים הפוגעים בשכבת האוזון אינם קיימים בשפע כמו גזי חממה אחרים דוגמת פחמן דו חמצני, מה שעשוי להשפיע מאוד על ההתחממות הגלובלית", אמר מדען האקלים ד"ר מארק אנגלנד מאוניברסיטת אקסטר. לדבריו, יש לאותם חומרים מזיקים השפעות חזקות במיוחד באזור הארקטי, שכן הם מילאו תפקיד מרכזי בהנעת שינויי האקלים הארקטי במחצית השנייה של המאה ה-20. "אמנם עצירת ההשפעות הללו לא הייתה המטרה העיקרית של פרוטוקול מונטריאול, אבל זה היה תוצר לוואי פנטסטי", הוסיף ד"ר אנגלנד, כשהוא דוחה על הסף את דעתם של מתנגדי הפרוטוקול שחזו מגוון של השלכות שליליות, אשר רובן לא התרחשו.
במקום זאת ישנם מקרים מתועדים רבים שבהם החתימה על ההסכם רק הטיבה את המצב החמור של שכבת האוזון והאקלים העולמי. "הקיץ הארקטי הראשון נטול הקרח - כלומר אוקיינוס ארקטי כמעט נקי מקרח ים - יהיה אבן דרך חשובה בתהליך שינויי האקלים. הממצאים שלנו מוכיחים בבירור שפרוטוקול מונטריאול הינו אמנה חזקה מאוד להגנה על האקלים, הרבה יותר מאשר סגירת החור באוזון מעל הקוטב הדרומי. ההשפעות שלו מורגשות בכל העולם, במיוחד באזור הארקטי", אמר הגיאופיזיקאי פרופ' לורנצו פולבני מאוניברסיטת קולומביה.
בשנת 1985 התגלה על ידי מדעני הסקר האנטארקטי הבריטי כי שכבת האוזון מעל הקוטב הדרומי (ויבשת אוסטרליה) הידלדלה עד מאוד והקרינה המסוכנת חודרת דרכה. ירידה בעובי שכבת האוזון מאפשרת לקרינה רבה יותר להגיע אל כדור הארץ, מה שמגדיל את שכיחות סרטן העור, הפגיעה במערכות חיסוניות והנזקים לראייה, כמו גם את מידת הפגיעה בצמחים ובבעלי חיים. בין החומרים שפוגעים בשכבת האוזון ניתן למצוא CFC (ראשי תיבות של "Chlorofluorocarbon") שמכיל תרכובות של כלור, פלואור ופחמן בהם נעשה שימוש כחומר קירור במקררים ובמזגנים, כממסים וכחומרים לניקוי תעשייתי, כחומרים מקציפים, כחומרים לכיבוי אש וכתרסיסים, פחמן ארבע־כלורי שמשמש כחומר גלם ל־CFC, ממס וזרז לתהליכי ייצור בתעשייה, HCFC שמהווים תרכובות של CFC ומימן ששימשו למשך תקופה מסוימת כתחליפים ל־CFC, מתיל ברומיד שמורכב מפחמן, מימן וברום המשמש חומר הדברה לחיטוי קרקע ולטיפול במוצרים חקלאיים, הלואלקאן המורכב מברום, פלואור ופחמן ומשמש כחומר כיבוי שרפות במטפים ומתיל כלורופורם שמורכב מפחמן, מימן וכלור ומשמשת כממס תעשייתי.
על כן פרוטוקול מונטריאול שנחתם על ידי כל המדינות שחברות באו"ם, הסדיר את השימוש בתרכובות הללו כדי לשמור על שכבת האוזון ובכך גם להגן על כל החיים על פני כדור הארץ, מאמץ שנשא פרי בכך שריכוזי החומרים מדלדלי האוזון באטמוספירה ירדו מאז אמצע שנות ה-90 וסימנים לכך ניתנו בכך שהחור שנפער בשכבת האוזון החל להצטמצם בגודלו. יחד עם זאת, מחקרים נוספים הראו עלייה קלה בריכוזי אותם חומרים מזיקים בין השנים 2020-2010, כך שד"ר אנגלנד אמר שעדיין נדרשות ערנות ותשומת לב רבה לנושא.
