דן אלון, הצפר הראשי של החברה להגנת הטבע, החל לתעד ציפורים כבר בשנת 1982, כשהיה נער בקיבוץ מזרע. את כל התצפיות שביצע עד אמצע שנות ה-90 הוא איגד במחברות, ששמר עד היום. על חוויות הצפרות הבלתי נשכחות שלו הוא מספר בבלוג "מחברות ישנות לא משקרות".
אלון (54) גדל בקיבוץ שבעמק יזרעאל כילד טבע. "אני תמיד אומר לכולם שלמדתי בפקולטה למדעי הדשא. לא עשיתי בגרות, את רוב שנות התיכון ביליתי בספירת ציפורים", הוא סיפר.
אלון נדבק בחיידק הצפרות מאחיו, שעבד בחברה להגנת הטבע וחשף אותו לתחום. "נסעתי לראות ציפורים על טרקטור, היום זה כבר לא קורה. צפיתי בהם במשקפת, ואחר כך בטלסקופ. נהגתי לנסוע למאגרים, מקווי מים, שדות, ולאחר מכן הסתובבתי בכל הארץ".
גם בצבא עסק אלון בצפרות, והיה הצפר הצבאי הראשון בצה"ל. "עשיתי קורס שנקרא 'חוויה', שזה חינוך וידיעת הארץ, והייתי מש"ק ידיעת הארץ בהתחלה. בהמשך הצלחתי למצוא את דרכי למרכז מידע לעופות דורסים, שהיום נקרא 'מרכז הצפרות הישראלי', והייתי שנתיים וחצי צפר צבאי. הדרכתי חיילים ביחידות, בשטח, אבל גם עשיתי כל מיני עבודות של צפרות, למשל סקרי נדידה", סיפר הצפר של החברה להגנת הטבע.
בהמשך, למד אלון תואר ראשון בביולוגיה במכללת אורנים, והמשיך לתואר שני באוניברסיטת תל אביב בנושא צפרות, כאשר את עבודת התזה שלו עשה על עגורים באגמון החולה.
"כשהייתי בשמורת החולה הבנתי שמחקר על עגורים זה נחמד, אבל יש סיפור הרבה יותר גדול, וזה מגוון הציפורים בישראל", הוא אמר. בשנת 1995 אלון החל לנהל את מרכז הצפרות של החברה להגנת הטבע, שאותו הוא מנהל עד היום.
"כמנהל מרכז צפרות עשינו הרבה מאוד דברים. יזמנו את רשת מרכזי צפרות, והקמנו ושיפצנו מרכזים. אנחנו מקימים עכשיו פארק במעגן מיכאל, בכפר רופין וברמת נגב. אנחנו מתעסקים המון בשימור הציפורים, שימור בתי גידול", אמר אלון.
כשנשאל מדוע הוא אוהב ציפורים, אמר: "איך אפשר שלא? הן יפות, שרות יפה. זאת חוויה מדהימה לעמוד בבוקר באגמון החולה ולראות אלפי עגורים יוצאים מתוך שמיכה של ערפל, או שקנאים יוצאים לנדידה. זה נראה לנו מובן מאליו. ציפור של 9 קילוגרם עושה מסע של 6,000 ק"מ. זאת חוויה מדהימה רק להביט בציפורים. יש לי את המזל הגדול לשלב את התחביב שלי עם העבודה".
"מחברות ישנות לא משקרות"
את הרעיון לכתיבת הבלוג "מחברות ישנות לא משקרות" קיבל אלון בשנת 2019, אז שהה בצרעה ושמע לפתע שירת נדידה של חרגולן זמרי, ציפור שכבר אינה מקננת בישראל.
"שמעתי את הקול שלה, וזה פתאום נתן לי מכה בבטן. קיים דור חדש של צפרים שמעולם לא שמעו חרגולן שר בקינון (שירה של חרגולן בזמן קינון ארוכה יותר ונחשבת ליפה יותר מזו שנשמעת בזמן נדידה, נ"פ), מעולם לא בישראל. וממש שם הכנתי רשימה של 30 חוויות שאני זוכר שהיו לי מאוד חזקות, חלקן חוויות שלא ייקרו שוב".
דפדוף ברישומים של דן אלון, הצפר הראשי של החברה להגנת הטבע
(צילום: נעה פישר)
אלון הציג את הרעיון לאנשי אתר החברה להגנת הטבע והם התלהבו. כך החל לכתוב את הבלוג, בו הוא כותב עד היום על חוויות שלו מהעבר. את הבלוג מלווים ציורים של האמן זאב לבינג'ר וצילומים מתוך המחברות.
תצפית של ציפור שאלון לא ישכח ועליה סיפר בבלוג היא של פרס בשנת 1987, עוף דורס שכבר אינו מקנן או חולף בישראל.
"את בוקר שבת 21.2.1987 לא אשכח לעולם", כתב אלון בבלוג שלו. "הייתי אז חייל. איתי בג'יפ של מרכז המידע על העופות הדורסים היו גדעון פרלמן, עדי גנץ, נעם וייס ועדנה בת זוגי. מתחילים את התצפית בקלי"ה - תצפית נחמדה אבל לא משהו מיוחד. ממשכים לנחל צאלים נכנסים לנחל בהתחלה נהנים מלא מעט פרטים של סבכי קפריסאי שחורפים בשפכי הנחלים הגדולים של מדבר יהודה. נכנסים לתוך הנחל ובום!!! פרס. פרט בוגר - השריד האחרון לפרסים שקיננו בנחלים הגדולים של מדבר יהודה. זו הייתה התצפית האחרונה שלי בפרס של מדבר יהודה".
חוויה נוספת עליה סיפר בבלוג היא על "עולם ללא מיינות", ציפור פולשת שהתפשטה בישראל בשנים האחרונות שפוגעת קשות בציפורים המקומיות. "במחברות שלי אין מיינה, לעומת זאת בתצפיות הדיגיטליות של היום אין כמעט תצפית שמיינה לא מופיעה בה, מטורף לא?", כתב אלון.
"המיינה מתחרה בציפורים המקומיות בכלים לא קונבנציונליים: קצב הרבייה הגבוהה דורש הרבה מקומות קינון, מקומות קינון שנדרשים גם לציפורים מקומיות. המיינה לא לוקחת שבויים, היא מסלקת ציפורים מקינן באגרסיביות. היא גם מגרשת ציפורים משטחי שיחור מזון, יש כבר אינדיקציות לכך שבאזורים שבהם קיימת צפיפות גבוהה של מיינות, למשל בפארק הירקון, יש ירידה מתמשכת בשכיחות הקינון של המקננים בחורים, למשל ירגזי ונקר סורי", הוסיף הצפר.
בנוסף לכך, אלון כותב בבלוג שלו על מקומות שהיו מוקדי צפרות בעבר וכיום אינם. "מקום בשם הק"מ ה-33 שהיה ליד אילת היה בעבר מוקד צפרות, וקיום נמצא בו שדה התעופה רמון. הערכיות שלו נהרסה עוד לפני, כשהמקום הפך לשדה חקלאי. לעיתים אנשים מבצעים החלטות ולא חושבים על התוצאות. את השדה החקלאי נטשו בכלל, כי הוא לא הצליח", אמר אלון.
"מאלפי פריטים לכמה מאות"
אלון סיפר כי קיים הבדל משמעותי בין כמות הציפורים שנצפים כיום, מאשר הכמויות שנספרו כאשר החל לספור ציפורים. הוא חושש כי המשימה לשימור הציפור הופכת לקשה משנה לשנה, ורוצה שגם ילדיו יזכו לראות ציפורים. "יש הבדל אדיר. יש מינים שלא השתנו, כמו עופות דורסים באילת, אך קיים הבדל משמעותי בהרבה מקרים. מינים שפעם היו עשרות אלפים מהם ירדו בכמויות באופן משמעותי. אין באמת דרך לומר בכמה הכמויות הופחתו, אבל הן הצטמצמו מאוד. מאלפי פריטים שנצפו בעבר למאות פריטים כיום בהרבה מאוד מינים", אמר הצפר.
מה גורם למספרים לרדת? לדבריו, "הסיבה העיקרית היא שלציפורים יש פחות מקום להתקיים, אין בתי גידול. במקרה של ישראל זה חד משמעית הצטמצמות של בתי גידול. לדוגמה: ציפור שיודעת לקנן באזור של חול – ברגע שהופכים אותו לשדה, היא לא יודעת לקנן. בית הגידול שהוא מכיר נעלם". כמו כן, ציין אלון, "יש סיבות רבות נוספות: ציד, הרעלות, התחשמלויות, התנגשות בבניינים, בכבלי חשמל. גורמים אלו הורגים הרבה מאוד ציפורים".
בתור הצפר הראשי של החברה להגנת הטבע, אלון עוסק בין השאר בחיפוש בתי גידול שניתן לשחזר כדי שיהוו פתרון עבור הציפורים, כגון בריכות דגים כמענה למזון. הוא עובד יחד עם החקלאים, ויחד הם פועלים כדי למצוא פתרונות אפשריים. כמו כן, הוא יושב בוועדות תכנון רבות. "אני יודע שבסוף העבודה צריכה להיעשות במקום שהם פחות מהנים, כמו ועדות תכנון, ישיבות במשרדי ממשלה, ששם מתקבלות ההחלטות. אז הרבה מהימים שלי מוקדשים לזה. פחות כיף, אבל זאת העבודה האמיתית".
