אנטילופת סוס כחולה (Hippotragus leucophaeu), שקרויה גם ראם כחול או בלובאק, התגלתה לראשונה ב-1719 וסווגה בתת-משפחת הראמים על ידי הזואולוג הגרמני פיטר סימון פאלאס בשנת 1766. בחלוף פחות מ-40 שנה (בשנת 1800), הוכחדה האנטילופה שדמתה במבנה גופה לקרובותיה, אנטילופת סוס שחורה (סייבל) ואנטילופה סוסית קצרת קרן (רואן).
את שמה קיבלה הודות לצבע פרוותה, שעל פי תיאורים היה אפור-כחלחל עד כסוף. אנטילופות אלה היו אנדמיות לאזור הכף הדרום מערבי של הסוואנות הדרום אפריקניות, אבל חפירות ארכאולוגיות מעידות על כך שבתקופות מוקדמות יותר הן היו נפוצות גם באזורים המזרחיים.
החל מהגעת ההולנדים ברשות יאן ואן ריבק לכף התקווה הטובה, חלה הצטמצמות דרסטית במספרן של האנטילופות הנדירות, שגם כך לא היה גבוה. הקמת מושבת הכף, יחד עם המרת שטחים לחקלאות, הפצת מחלות על ידי הבקר והכבשים, והכנסת כלי נשק על ידי המתיישבים החדשים, חיסלו במהירות את העדרים הקטנים של האנטילופה הכחולה, עד שבשנת 1800 נורה למוות הפרט האחרון.
במחקר חדש, שממצאיו התפרסמו בכתב העת Current Biology, הצליח צוות המחקר שכלל ביולוגים אבולוציוניים מאוניברסיטת פוטסדאם, בהובלת ד"ר מיכאל הופרייטר, לחלץ דנ"א גרעיני באיכות גבוהה מדגימה של המוזיאון הממלכתי להיסטוריה של הטבע בשטוקהולם - אחת מחמש הדגימות ההיסטוריות של האנטילופה הכחולה שאושרו על ידי דנ"א עתיק.
מגוון גנומי נמוך וגודל אוכלוסייה קטן נחשבים לרוב כחיסרון, מכיוון שהם עלולים לפגוע בהישרדותו והסתגלותו של מין מסוים לשינויים סביבתיים. יחד עם זאת, ד"ר הופרייטר הבהיר כי לאנטילופה הכחולה היה גודל אוכלוסייה קטן במשך אלפי שנים, עד שנכחדה בסביבות 1800. ניתוח גודל האוכלוסייה של האנטילופה הכחולה לטווח ארוך הראה כי תנודות האקלים של עידן הקרח הקטן לא השפיעו עליה, ממצא לא צפוי עבור יונק אוכל עשב גדול, שכן שינויים סביבתיים מסוג זה היו צריכים להוביל לשינויים בזמינות בתי הגידול שלו. על כן, הסיקו החוקרים כי מינים יכולים לשרוד זמן רב עם גודל אוכלוסייה קטן כל עוד הם לא חשופים לאיומים שונים, דוגמת ההשפעה האנושית הפתאומית במהלך הקולוניזציה האירופית של דרום אפריקה במאה ה-17 שמילאה כאמור תפקיד מרכזי בהכחדתה של האנטילופה שלראשה היו שתי קרניים ארוכות וכבדות בצורת חרב מעוקלת.
3 צפייה בגלריה
אנטילופת סוס כחולה (Hippotragus leucophaeus)
(איור: Biodiversity Heritage Library, P. L., Thomas, O. The Book of Antelopes, vol. 4. – London: 1899–1900. Pl. LXXVI)
במהלך ניתוח הדנ"א, זוהו בגנום גם שני גנים שיכולים להיות אחראים לצבעה של האנטילופה הזו, שהיה כאמור מקור שמה. הדבר התאפשר בעזרת תוכנת ניתוח חישובי חדישה של חברת הביוטכנולוגיה Colossal Bioscience, עמה שיתפו החוקרים פעולה, אשר מוכרת בעיקר נוכח הניסיון של אנשיה להחזיר לחיים בעלי חיים שנכחדו. "כחלק מההתמקדות המתמשכת של Colossal Bioscience בדנ"א עתיק, יחסי גנוטיפ-פנוטיפ ושיקום מערכות אקולוגיות, זכינו לשתף פעולה במחקרם פורץ הדרך של פרופ' הופרייטר ועמיתיו", אמר בן לאם, מייסד שותף ומנכ"ל Colossal Bioscience. "יעדי המחקר של הפרויקט אפשרו לצוותים שלנו לעבוד בשיתוף פעולה תוך שימוש בדנ"א עתיק ואלגוריתמים גנומיים השוואתיים, על מנת ללמוד מה באמת הפך את האנטילופה הכחולה למין כה ייחודי". מחקר זה לא רק שפך אור על הכחדתה של אנטילופת סוס כחולה, אלא גם סייע בהבנת ההשפעות הרחבות של בני האדם על חיות הבר. ממצאי המחקר עשויים לסייע בהבנה כיצד פעולות אנושיות עלולות לשבש איזונים טבעיים ארוכי שנים, ולהוביל לשינויים בלתי הפיכים במגוון הביולוגי. סיפורה של האנטילופה הכחולה, ששרדה את עידן הקרח אבל לא את הפלישה של בני האדם לשטחה, משמש תזכורת נוקבת לכך.
