מחקר פורץ דרך הפך את כל מה שהיה ידוע עד כה על האבולוציה של בעלי החיים הגדולים ביותר אי פעם - לווייתני מזיפות. את המחקר הובילו חוקרים ממכון המחקר של ארגון מוזיאוני ויקטוריה - המפעיל שלושה מוזיאונים מרכזיים במלבורן, בירת מדינת ויקטוריה שבאוסטרליה.
עד כה, הדעה הרווחת הייתה שתחילת עידן הקרח בחצי הכדור הצפוני לפני כ-3 מיליון שנים היוותה את נקודת הפתיחה של התפתחות לווייתני המזיפות הענקיים. אולם מהמחקר החדש, שממצאיו פורסמו בכתב העת Proceedings of the Royal Society B, עולה כי הקפיצה האבולוציונית בגודלם של לווייתני הענק התרחשה לפני 20 מיליון שנה ובקוטב הנגדי, בחצי הכדור הדרומי.
4 צפייה בגלריה
ד"ר ג'יימס רול (משמאל) וד"ר אריך פיצג'רלד, עם חלקה הקדמי של הלסת התחתונה של הלוויתן, אשר נמצאה על גדות נהר מארי בדרום אוסטרליה
(צילום: Eugene Hyland, Museums Victoria)
התגלית העיקרית הגיעה מחקר מאובן מתוך האוסף של מוזיאוני ויקטוריה - חלקה הקדמי של הלסת התחתונה של לווייתן גדול ויוצא דופן, בן 21-16 מיליון שנה. המאובן התגלה בשנת 1921, בחזית צוק על גדות נהר מארי בדרום אוסטרליה, על ידי הפלאונטולוג פרנסיס קודמור, אך לא זוהה עד שהפלאונטולוג ד"ר אריך פיצג'רלד ממכון המחקר של מוזיאוני ויקטוריה חשף לפני כעשור שמדובר בלווייתן המזיפות הגדול ביותר שחי באותה תקופה.
ד"ר פיצג'רלד שיתף פעולה במחקר החדש עם הפלאונטולוג ד"ר ג'יימס רול מאוניברסיטת מונש והמוזיאון להיסטוריה של הטבע בלונדון, כמו גם עם צוות חוקרים מאוסטרליה וניו זילנד. יחד, הראו החוקרים כיצד לווייתנים התפתחו לגדלים עצומים תחילה בחצי הכדור הדרומי - ולא הצפוני כפי שסברו עד כה - וזאת למרות שחצי הכדור הדרומי מכיל פחות מ-20% מתיעוד המאובנים הידוע של לווייתני מזיפות.
הממצאים החדשים מדגישים את החשיבות החיונית של תיעוד המאובנים בחצי הכדור הדרומי בכלל ובאוסטרליה בפרט, בכל הנוגע לחיבור כל חלקי פאזל התפתחות הלווייתנים. ההנחה השלטת עד כה התבססה על מאובנים שנמצאו בעיקר בחצי הכדור הצפוני, אך מאובן הלווייתן מנהר מארי ערער אותה לגמרי.
"חצי הכדור הדרומי, בדגש על אוסטרליה, לא נחשבו לאזורים שבהם נמצאו מרבית מאובני הלווייתנים. ממצאים כמו של הלווייתן ששרידו נחשפו בנהר מארי, מטלטלים את האבולוציה של יונקי הענק, ומספקים הבנה מדויקת יותר של מה שהתרחש באוקיינוסים לפני זמן רב", אמר ד"ר פיצג'רלד, שהעריך יחד עם עמיתיו למחקר כי אורך גופו של לווייתן המזיפות מנהר מארי נאמד בכ-9 מטרים.
"הלווייתנים הגדולים ביותר שקיימים כיום, כמו הלווייתן הכחול, מגיעים לאורך של מגרש כדורסל (יכולים להגיע ליותר מ-30 מטרים). לפני כ-19 מיליון שנה הלווייתן של נהר מארי הגיע לכשליש מאורך זה, מה שמחזק את הטענה כי כבר אז לווייתני מזיפות היו בדרכם להפוך לענקים אוקייניים. אמנם אורך של 9 מטרים נחשב קטן ביחס לאורכו של הלווייתן הכחול, אלא שמדובר בלווייתן מזיפות שאורך גופו היה פי 1.5 מאורכם של הלווייתנים באותה תקופה קדומה", הוסיף ד"ר רול.
גורמים סביבתיים הכוללים את ההקפאה הגדולה של אנטארקטיקה, שינויים בזרמי האוקיינוס והתפוצצות ביו-מסה של פלנקטון הניעו את התפתחות הלווייתנים העצומים בדרום כדור הארץ, הרבה לפני שהגיעו לגודלם העצום בחצי הכדור הצפוני.
4 צפייה בגלריה
חלקה הקדמי של הלסת התחתונה של הלוויתן, אשר נמצאה על גדות נהר מארי בדרום אוסטרליה
(צילום: Eugene Hyland, Museums Victoria)
מכון המחקר של מוזיאוני ויקטוריה מהווה בית לאוסף דגימות מאובני הלווייתנים הגדול ביותר באוסטרליה, מה שממקם אותו בחזית חקר התפתחותם ההיסטורית של הלווייתנים. "התגלית החדשה מעצבת מחדש את היסטוריית התפתחות הלווייתנים. המאובן מנהר מארי מדגיש את היותו של המכון שלנו חוד החנית במחקר אודות התפתחות הלווייתנים, שמטרתו לחשוף מידע חדש כפי שקרה במחקר של ד"ר פיצג'רלד, ד"ר רול ועמיתיהם", אמרה לינלי קרוסוול, מנכ"ל מוזיאוני ויקטוריה.
ככל שההיסטוריה האבולוציונית של לווייתנים תיחקר - לרבות מתי והיכן חלה ההתפתחות בגודלם - ניתן יהי להבין טוב יותר להבין את תפקידם עתיק היומין במערכת האקולוגית של האוקיינוס, וכיצד הוא עשוי להשתנות בהתאם לשינויי האקלים העולמיים.
