בנבכיה של ארץ ישראל מתחבאות אלפי מערות: ממערות הנטיפים היפהפיות, דרך מערות המפלט ששימשו כמחבוא בימי המרידות ברומאים והמערות שמגילות קומראן הוטמנו בהן, ועד למערת המכפלה שבה קבורים על פי המסורות אבותיהן ואימותיהן של האומות שמתגוררות כאן. לא רבים יודעים זאת, אבל מערות "חדשות" מתגלות בישראל מדי שבוע. לרוב זה קורה באופן יזום ובשטחים פתוחים, אך לעיתים הדבר מתרחש בטעות, במהלך פיתוח תשתיות ובינוי. עם זאת, לא קיים כל חוק קשיח שמגן על המערות הללו.
כמה מהמערות החשובות ביותר בעולם נמצאות כאן בישראל. דוגמה אחת היא מערות הר סדום, שבה נכללת בין השאר מערת מלח"ם, המערה הארוכה ביותר בישראל. לאחרונה הוכרה מערה זאת, שאורכה עומד על יותר מ-10 קילומטרים, כמערת המלח הארוכה בעולם. עם זאת, על אף חשיבותה העצומה ומעמדה הבינלאומי, מערת מלח"ם נמצאת בגבולות שטח זיכיון הכרייה של מפעלי ים המלח – ולכן, מהבחינה החוקית, הנכס הישראלי האדיר הזה יכול פשוט להיחצב ולהיעלם, והוא לא זוכה לכל הגנה שהיא.
מערות ישראליות חשובות אחרות נכללות במערכת המערות של נשר-רמלה - ובהן מערת איילון. מדובר במערה שכמעט כל עובדה שקשורה אליה היא במסגרת הבלתי-יאומן. המערה נתגלתה במקרה ב-2006, כשכלי הנדסי חשף פתח בדופן מחצבת נשר-רמלה. במהלך המחקר במערה נמצאו בה מספר מינים ייחודיים של בעלי חיים, בהם עקרב עיוור ששונה בכל מאפיין ומאפיין של צורתו מכל שאר העקרבים המוכרים בעולם, ושהוכר לא רק כמין חדש לחלוטין למדע (שזכה לשם "עקרב-סומא-איילון") - אלא כמשפחה חדשה למדע. בעלי החיים שנמצאו במערה מקיימים מערכת אקולוגית, שכולה מתנהלת בחושך מוחלט, במנותק לגמרי מאור השמש, מתחת לאדמה. לשם כך, הם מתבססים על גופרית מאגם שנמצא בתוך המערה. מדובר באתר בעל חשיבות אדירה בכל הקשור לחקר ראשית החיים ולחיים בתנאי קיצון, שלו מקבילות בודדות מאוד בשאר העולם - וגם הן שונות ממנו. הנכס העולמי הזה, יחד עם מערות שכנות שנמצאו במחצבה, נמצא גם הוא בשטח כרייה, ואיום בהשמדה מרחף כל העת מעל ראשו.
מערות מתגלות בסתר
הן מערות המלח והן מערות נשר-רמלה מהות דוגמאות קיצוניות למצב הנוכחי, שבו אין חוק להגנת מערות. אך גם מערות "רגילות" נפגעות בשל המצב העקום. מערות נטיפים מרהיבות מתגלות מעת לעת במסגרת עבודות תשתית. לרוב, הקבלנים ינסו למלא אותן בבטון או לחצוב אותן כליל. לא קיימת כל חובה לדווח על קיומן לגופים הרלוונטיים – הדבר יתרחש רק אם הקבלנים מתקשים להתמודד איתן, או אם הם בוחרים לעשות זאת מתוך רצון טוב. רק במקרים כאלה מגיעים החוקרים ומתעדים את המערה. יש לציין שהניסיון מלמד שבסיום המחקר, הקבלן לא יידרש תמיד לשמור אותה – אבל גם כשלא, יש חשיבות לכך שהמקום ורמת ערכיותו נבדקו.
3 צפייה בגלריה
שרידים אנושיים במערה בדרום מדבר יהודה. ממצאים שמשתמרים היטב בשל היובש באזור והניתוק מתחת לאדמה
(צילום בועז לנגפורד)
כך למשל, שתי מערות מרהיבות נתגלו במיזם כריית מנהרה להובלת מים לירושלים (הקו החמישי). לאור חשיבות ומורכבות המיזם, ועל אף ערכיותן הגבוהה, המערות לא נשמרו - וביצוע המיזם לא נפגע. במקרה הזה, הקבלן קיבל חוות דעת הנדסית מבוססת, שמסתמכת על פרטים ומדידות של החלל - והחוקרים קיבלו הזדמנות ללמוד ולתעד את החלל לפני השמדתו. מיזמים אחרים כוללים מערות ששולבו בתכנון המבנה - כך שתושבי האזור הרוויחו מערה מתחת לביתם או מתחת למדרכה ברחוב שלהם.
כל מערה היא ייחודית
המערות היחידות שזוכות בישראל להגנה עקיפה כלשהי הן כאלה שהן במקרה חלק מאתר ארכאולוגי, או שמשתכנים בהן ערכי טבע מוגנים – וגם אז, יש צורך להוכיח שהפגיעה במערה אכן תפגע בהם, והשמירה עליהן רחוקה מלהיות ברורה מאליה.
ביקור במערת מלח"ם - מערת המלח הכי ארוכה בעולם
(כתב: אסף קמר I צילום: ניצן דרור I עריכה: שיק)
שמירה על מערות דורשת התייחסות פרטנית לכל אתר ואתר. המצב שונה בשמורת טבע, למשל: במקרים רבים, כששמורת טבע מוכרזת, היא משמרת דוגמה מייצגת של בית גידול מסוים, שאי-אפשר לשמר את כולו. כך לדוגמה, שמורת הטבע הר מירון נשמרה כדוגמה מייצגת לחורש הים תיכוני שמאפיין את הגליל העליון – ובמקביל, נבנו בשטח זה גם ישובים, כמו צבעון ומתת. בשונה מכך, מערות דומות יותר לאתרי עתיקות ומורשת: הרי לא נוכל לטעון שאפשר להרוס את קבר רחל כי קברי הצדיקים של הגליל "מייצגים את התופעה". באתרי עתיקות ומורשת, וגם במערות – לכל אתר יש חשיבות בפני עצמו. עתיקות מוגנות כיום בחוק בכל מקום שבו הן מתגלות. במקרים רבים ניתנים היתרים להריסה של אתרי עתיקות – אלא שהדבר נעשה לאחר חפירת המקום ומיצוי המידע ממנו. כך אנחנו מבקשים שינהגו גם במערות. רק חוק כזה להגנה על מערות ישראל יוכל לאפשר לנו לשמור באופן מבוקר ויעיל על הנכסים הלאומיים הללו.
בועז לנגפורד הוא דוקטורנט במרכז לחקר מערות (המלח"ם): גוף מחקר במכון למדעי כדור הארץ שבאוניברסיטה העברית בירושלים, שאוסף מידע על מערות ישראל כבר קרוב ל-50 שנה, משמש כארכיון המערות הלאומי ופעיל בהגנה על מערות וערכי טבע ומורשת בתת-הקרקע.
פרופ' עמוס פרומקין הוא פרופסור אמריטוס במכון למדעי כדור הארץ שבאוניברסיטה העברית בירושלים, שהקים ושמנהל את המלח"ם.
הכתבה הוכנה על ידי זווית – סוכנות הידיעות של האגודה הישראלית לאקולוגיה ולמדעי הסביבה
