ג'ירפות הן החיה הלאומית של טנזניה ומהאהובות ביותר ברחבי העולם. עם זאת, למרות הפופולריות שלהן, אוכלוסיות ג'ירפות המסאי, שנקראות גם ג'ירפות קילימנג'רו, צנחו ב-50% מאז שנות ה-80 של המאה הקודמת לכ-35 אלף פרטים, כך שכיום הן מוגדרות כמין הנתון בסכנת הכחדה. כך על פי רשימת האיגוד הבינלאומי לשימור טבע (IUCN).
ג'ירפות מסאי, שנחשבות למין הג'ירפות הגדול ביותר וליונק היבשתי הגבוה ביותר בעולם, נפוצות בעיקר בקניה ובטנזניה, כשבפארק הלאומי ארושה (Arusha National Park) בצפון טנזניה הן מהוות חלק חשוב מהאטרקציה של המקום, החיוני לכלכלת המדינה השוכנת במזרח אפריקה. פיתוח עירוני של העיר ארושה, התרחבות חקלאית וציד בלתי חוקי למטרות בשר למאכל או לשימוש ברפואה המסורתית, גרמו לפארק הלאומי להיות מבודד יותר ויותר מאזורים מוגנים אחרים בצפון טנזניה, אך מצבן הנוכחי של הג'ירפות בפארק לא היה ידוע.
לשם כך, במחקר חדש שפורסם בכתב העת African Journal of Ecology, מדענים מאוניברסיטת פנסילבניה סטייט, אוניברסיטת ציריך ומכון הטבע הפראי (מכון שעורך מחקר מדעי על חיות בר בסכנת הכחדה, במטרה לעורר את המודעות הציבורית להגנה על הטבע החי) מנו ג'ירפות בודדות בפארק הלאומי ארושה כדי להשוות את מצבם של אוכלי העשב האייקוניים הללו בהשוואה לתקופה שלפני 40 שנים.
הנתונים היחידים שפורסמו בעבר על אודות אוכלוסיית ג'ירפות מסאי בפארק הלאומי ארושה היו מ-1979 ו-1980, 20 שנים לאחר הקמת הפארק. במחקר החדש, עקבו החוקרים אחר ג'ירפות בודדות בפארק הלאומי ארושה משנת 2021 עד 2022 כדי לספק עדכון על גודל האוכלוסייה הנוכחי, מבנה האוכלוסייה וגילה וכן מעקב אחר תנועת הג'ירפות.
למעשה, הג'ירפות זוהו בנפרד זו מזו על בסיס גופן המנוקד, שכן לכל ג'ירפה יש תבנית שונה וייחודית של נקודות. בנוסף לכך, אספו המדענים גם דגימות דנ"א מגללי הג'ירפות, זאת במטרה לנסות ולהעריך את הקישוריות הגנטית של הג'ירפות החיות בפארק עם אוכלוסיות ג'ירפות אחרות באזור. המדענים תיעדו ירידה של 49% באוכלוסייה - בדומה לירידה הכוללת של ג'ירפת המסאי בכל תפוצתה המקומית בטנזניה ובדרום קניה - ואף שינויים שחלו בהתפלגות הגילים, יחס המינים הבוגרים, שיעור הרבייה ודפוסי התנועה ביחס למחקר הקודם.
ניתוח דנ"א מיטוכונדריאלי (שנמצא במיטוכונדריון של התא) חשף קישוריות גנטית בין הפארק הלאומי ארושה לבין אוכלוסיות של ג'ירפות מסאי אחרות שחיות בצפון טנזניה ובדרום-מזרח קניה, מה שסיפק עדות לכך שפעם ג'ירפות מסאי נעו רבות על פני הנוף האפריקני. "כל אוכלוסיית ג'ירפות חשובה", אמר ד"ר דרק לי, אקולוג וביולוג של חיות בר באוניברסיטת פנסילבניה סטייט, מייסד ומנכ"ל של מכון הטבע הפראי והמחבר הראשי של המחקר. "ניתן לעזור לאוכלוסיית הג'ירפות של הפארק הלאומי ארושה באמצעות מאמצי שימור קהילתיים התומכים בקהילות ילידים מחוץ לפארק, שמגבירות את אכיפת החוק המקומית ומספקות יתרונות כלכליים מוחשיים של הגנה על חיות בר".
עם זאת, ברור לכל כי אין זה מספיק ויש לנקוט בצעדים נוספים כדי להבטיח את עתידן של הג'ירפות בפארק הלאומי ארושה. "אנחנו לא רק צריכים להגן על בעלי חיים בודדים, אלא צריכים לשמור ולשחזר גם את הקישוריות של בתי הגידול עם אוכלוסיות אחרות כדי לשמור על זרימת הגנים הדרושה למגוון גנטי", הסביר ד"ר ג'ורג' לוהאי, גנטיקאי מאוניברסיטת פנסילבניה סטייט ומחבר שותף של המחקר. ד"ר מוניקה בונד מאוניברסיטת ציריך, מייסדת שותפה של מכון הטבע הפראי ומחברת בכירה של המחקר, ציינה שהגנה על ג'ירפות עוזרת גם לבעלי חיים אחרים. "גודל גופן הגדול של הג'ירפות, שמוביל לכך שהן זקוקות למרחב גדול יותר, הופך אותן לפגיעות במיוחד ולמין הנתון בסכנת הכחדה. עם זאת, פעולות שיובילו להגנה על הג'ירפות יועילו גם למינים קטנים יותר החולקים איתן את אותו בית גידול בסוואנה".
