לאחר היעדרות של כ-50 שנה מאזור ישראל, בשנת 2010 התקבל הדיווח המצולם הראשון של כלב ים נזירי ים-תיכוני מול חופי הארץ. מאז ועד היום, מין זה נצפה באזורינו עוד כ-100 פעמים. התיעוד הראשון גרם לשמחה גדולה, ומאז חוקרים החלו לחשוב כיצד ניתן לגרום לכך שבעל החיים המיוחד הזה ישוב אלינו באופן קבוע, ויהיה חלק מהמערכת האקולוגית בחופי ישראל.
כלבת ים נזירי ים תיכונית בראש הנקרה
(מיה אלסר, דלפיס ורעי סגל)
סקר מיוחד שמתפרסם הבוקר (יום ו') על ידי עמותת דלפיס (עמותה למען היונקים הימיים בישראל, נ"פ), בחן את בתי הגידול האפשריים שבהם יוכלו להתקיים כלבי הים הללו לאורך חופי ישראל.
הסקר נערך על ידי ד"ר מיה אלסר, ראש תחום כלבי ים בדלפיס, ד"ר לואיג'י בונדונה, חוקר כלבי ים נזיריים מארגון ארכיפלגוס איטליה, ד"ר אביעד שיינין, מנהל מרכז הדולפין והים בדלפיס וראש תחום טורפי-על בתחנת מוריס קאהן לחקר הים של אוניברסיטת חיפה.
החוקרים הסיקו כי קיים מחסור במערות מתאימות לאורך חופי ישראל. זאת, לאור קריסה של צוקים, הצפות שנגרמו מעליית פני הים, ועלייה בתיירות. בסקר נכתב כי בעלי חיים שיגיעו לחוף הישראלי ימצאו מעט מאוד מערות המתאימות למנוחה קצרה, אך לא יותר מכך. על מנת לעודד התבססות של מינים לאזור ולתמוך באופן אפשרי באוכלוסיית כלבי הים, הסוקרים המליצו על שיקום שתי מערות קיימות - שתיהן בראש הנקרה. עוד המלצה היא יצירת מערות מלאכותיות שיתאימו לצרכי בעלי החיים ויאפשרו להם שהות ארוכה יותר.
כלב ים הנזירי הים-תיכוני, המשתייך למשפחת כלבי הים, הוא אחד היונקים הנדירים בעולם ונמצא בסכנת הכחדה חמורה. מדובר בבעל חיים שחי רק באזור הים התיכון. הוא ביישן וחמקמק, ונוהג להסתתר במערות מבודדות. אורכו מגיע ל-2.5 מ' לערך ומשקלו לכ-350 ק"ג. צבעו חום-אפור כהה ובטנו חיוורת.
לפני קום המדינה, מראה כלבי ים ממין זה היה מחזה נפוץ יותר. דיווחים על פרטים בודדים תועדו החל משנות ה-20 של המאה הקודמת ועד 1958. בשנת 2010 החלו כאמור להגיע דיווחים על כלבי-ים בחופים שבהם חלפו כמה עשורים ללא תצפיות, כמו סוריה, לבנון וישראל. כיום, אוכלוסיית כלבי הים הנזיריים הים-תיכוניים מוערכת בכ-900 פרטים, כ-400 מתוכם חיים לחופי יוון, קפריסין וטורקיה.
בשנתיים האחרונות, חוקרי עמותת דלפיס הצטרפו לחוקרים מארגונים בספרד, יוון, קפריסין ומדינות נוספות במזרח הים התיכון, לפרויקט משותף שמטרתו להגן על מין זה, ובעקבותיו נערך גם הסקר.
"כלב הים היה אגדה עד לפני 30 שנה. זה מין שהיה במשך שנים היה בסכנת הכחדה חמורה, והתחזיות היו שהוא ייכחד עד 2020. ובניגוד לתחזיות, המספרים עולים, אמרה ד"ר מיה אלסר ל-ynet. לדבריה, "רוב האוכלוסייה נמצאת כיום ביוון, ובגלל שהיא גדלה, כלבי הים החלו לחפש עוד בתי גידול. הם מתחילים לשוטט, ויש זליגה דרומה מיוון, למדינות כמו קפריסין, טורקיה וגם סוריה, לבנון וישראל. בעקבות התצפיות הללו, נכנסנו לפרויקט שימור אירופי. הבינו שכדי לשמר את בעל החיים הזה, צריך שיתוף פעולה אזורי".
"בעזרת התצפיות, הצלחנו לזהות שלושה פרטים שונים לפי הצלקות. אנחנו יודעים לומר שהיו לפחות שלושה פרטים שונים. נקבה, שחזרה כמה פעמים, זכר, ועוד פרט צעיר. עם זאת, למרות הביקורים, הבחנו שכלבי הים לא נשארו יותר מיום-יומיים. שאלנו למה, ולכן ביצענו את סקר. רצינו להבין איך אנחנו גורמים להם להישאר יותר זמן ולבסס את האוכלוסייה", אמרה ד"ר אלסר.
לדבריה, הסוקרים התייעצו עם נציגים מקפריסין, שסיפרו שהם שיקמו מערות שקרסו כדי להחזיר אותן למצב שהיה לפני. "בישראל הבחנו במערות שניתן לשקם, ואם נייצר להם מקום לשהות ולהתרבות, אז אולי בעוד 15 שנה אנחנו נראה כמה עשרות כלבי ים נזירים", אמרה.
מדוע כלב הים הנזירי הים-תיכוני נמצא בסכנת הכחדה? לדברי ד"ר אלסר, "ההיעלמות החלה בסביבות שנת 1400 בגלל ציד. בהמשך, היו לוקחים מהמערות את הגורים ומציגים בקרקס, והגורים לא החזיקו מעמד ומתו. כמו כן, היה גם ניגוד אינטרסים עם דייגים, כי הייתה תחרות על המזון. והמערות, בתי הגידול שלהם, הלכו ונעלמו גם כי היה לחץ תיירותי וגם כי הן קרסו. אז הכל ביחד הביא להיעלמות שלהם".
"בהמשך החלו להפעיל תוכנית שימור שגרמו להפסקה של הציד שלהם, והאוכלוסייה התחילה להתאושש. מדובר בבעל חיים עם טווח מחייה מאוד גדול. כבר זיהינו כלבת ים שמבקרת בלבנון, ובלבנון זיהו כלבת ים שמבקרת בטורקיה", אמרה האקולוגית.
