חפירת מקום קבורתה של אישה בסרדיניה, המתוארך למאה ה-3 לפנה"ס, חשפה סימנים לכך שייתכן שהיא מתה כתוצאה מנפילה במהלך התקף אפילפטי, כשפניה פונות מטה. בגולגולתה נמצא חור שנוצר מנעיצת מסמר, כחלק מאמונה קדומה.
3 צפייה בגלריה
שרידיה של האישה הצעירה, כשפניה פונות מטה, שתוארכו לסוף המאה ה-3 לפנה"ס או לתחילת המאה ה-2 לפנה"ס
(צילום: A.M. Costa)
סרדיניה, שידועה בעושר ובמיקומה האסטרטגי, נכבשה במשך הזמן על ידי אוכלוסיות שונות, שהשיתו עליה תרבות, התנהגות פולחנית ומנהגים שונים. הקבורה הלא שגרתית מוסברת כאמונה קדומה על מחלת האפילפסיה, ממנה סבלה האישה, כשהחור שהתגלה בגולגולתה מייצג גישה מאותה תקופה, שמטרתה למנוע את התפשטות המחלה והדבקת אנשים אחרים, כך על פי הממצאים שפורסמו בכתב העת Journal of Archaeological Science: Reports.
כיום, ידוע כי אפילפסיה היא הפרעה נוירולוגית במערכת העצבים המרכזית במוח - הפרעה שגורמת לפרכוסים, ואינה יכולה לעבור לאנשים אחרים. "בזמן שהאישה מתה, מקובל היה לחשוב שהמחלה עלולה להדביק אנשים אחרים בקהילה", אמר ל-Live Science אחד ממחברי המחקר דאריו ד'אורלנדו, ארכיאולוג והיסטוריון באוניברסיטת קליארי שבסרדיניה.
הקבורה יוצאת הדופן נמצאה בקבר בנקרופוליס של מונטה לונה, גבעה הממוקמת כ-30 ק"מ צפונית לקליארי, בחלק הדרומי של סרדיניה - מקום שהיה בשימוש לראשונה על ידי תרבות הפוניים לאחר המאה ה-6 לפנה"ס, עד המאה ה-2 לפנה"ס. הנקרופוליס של מונטה לונה נחפר לראשונה בשנות ה-70, כשהמחקר האחרון מבוסס על צילומי הקבר ובדיקה חדשה של שלד האישה שנקברה, ועל כלי חרס שהתגלו בקבר, מהעשור הראשון של המאה ה-3 לפנה"ס או מהעשורים הראשונים של המאה ה-2 לפנה"ס. בתקופה זו סרדיניה, מרכז התרבות הפונית במשך מאות שנים, נשלטה בידי הרומאים מאז סופה של המלחמה הפונית הראשונה (שהתרחשה מ-264 לפנה"ס עד 241 לפנה"ס), בין קרתגו המושבה הפיניקית לרפובליקה הרומית ובעלות בריתה.
בהתבסס על עצמות האגן, שיניה ומספר עצמות נוספות, התגלה כי גילה של האישה נע בין 18 ל-22 בעת מותה. ממצאי השלד הראו שהיא סבלה מחבלה בגולגולתה, שנגרמה זמן קצר לפני מותה, הן מפגיעה של חפץ קהה, שיכולה הייתה להתרחש במהלך נפילה מקרית - אולי במהלך התקף אפילפטי – והן מפציעה של חפץ חד שניקב חור בגולגולתה, ככל הנראה ממסמר רומאי עתיק, שהתגלה במספר אתרים ארכיאולוגיים בסרדיניה.
3 צפייה בגלריה
עדות לסימני הפגיעה בגולגולתה של האישה, הן מחפץ כהה והן ממסמר עתיק שניקב את הגולגולת שלה
(צילום: R. Paba)
ד'אורלנדו אמר כי ייתכן שהפגיעה שנוצרה על ידי המסמר נגרמה לאחר מותה של האישה כדי למנוע את ההדבקה בשל מחלתה. מדובר על אמונה שמקורה ביוון העתיקה, אשר הייתה מודל השראה רעיוני עבור הרומאים, שמכונה "מיאזמה" - כינוי לאוויר מזוהם, שעד המאה ה-19 נחשב כגורם למחלות מדבקות מסוימות - והיה נפוץ בכל אזור הים התיכון באותה תקופה. למעשה, במאה ה-1 לספירה תוארה שיטת נעיצת המסמר בגופת המת כדי למנוע את התפשטות התקפים אפילפטיים על ידי הסופר, חוקר הטבע ומפקד הצבא והצי הרומאי, גאיוס פליניוס סקונדוס - המכונה פליניוס הזקן - שהמליץ עליה.
