ביות חתולים החל ככל הנראה כמערכת יחסים סימביוטית בין חתולי בר לעמים של חברות חקלאיות מתפתחות בסהר הפורה. כאשר בני האדם הפכו מציידים-לקטים לחקלאים לפני כ-12 אלף שנים, חתולי הבר הנועזים זכו לכמות טרף רבה יותר, שהתבססה ברובה המכריע על מכרסמים, מה שסייע לצורך האנושי להגן על מצבורי התבואה מפני אותם מכרסמים. כעת, בניסיון לגלות את הזמן והמקום שבו בויתו החתולים, ניתחו מספר חוקרים מאוניברסיטת מיזורי את ה-DNA של למעלה מ-1,000 חתולים ממוצא אירו-אסיאתי, ושפכו אור על התהליך הקדום.
הביות והמקורות הגיאוגרפיים של חתול הבית (Felis silvestris catus) שוחזרו חלקית מגילויים ארכיאולוגיים, תיאורים תרבותיים ואמנותיים והערכות גנטיות של חתולים עתיקים ומודרניים. תהליך הביות של החתול החל כנראה לפני כ-12 אלף שנים בסהר הפורה - אזור במזרח התיכון, שצורתו דומה לסהר וכולל בתוכו את המדינות ישראל, קפריסין, לבנון, ירדן, סוריה, עיראק, טורקיה ומצרים - עם המגע הראשוני בין חתול הבר האפריקני (Felis silvestris lybica) לחקלאים.
למעשה, הופעתה של החקלאות שינתה את התרבות האנושית, כחלק מהמהפכה החקלאית שהתרחשה בתקופה הנאוליתית (תקופת האבן החדשה), שהביאה בסופו של דבר למעבר ההדרגתי של החברה האנושית מקהילה נוודית שהורכבה מציידים-לקטים לחברה חקלאית נייחת - תהליך שהוביל בסופו של דבר להקמת יישובים גדולים יותר (במה שנחשבה למהפכה השנייה, המהפכה האורבנית, במהלכה נבנו הערים). עם זאת, מאגרי התבואה והפסולת מאותן חברות מתפתחות משכו עכברים, מה שהוביל לשילוש סיננתרופי בין בני אדם, מכרסמים וחתולים.
כדי למקד את אתר ביות החתולים, פרופ' לסלי ליונס מאוניברסיטת מיזורי ועמיתיה, אספו וניתחו DNA (במסגרת מחקר שפורסם בכתב העת Heredity) מחתולים באזור הסהר הפורה ובסביבתו, כמו גם מרחבי אירופה, אסיה ואפריקה, תוך השוואה של כמעט 200 סמנים גנטיים שונים. "אחד מסמני ה-DNA העיקריים שחקרנו היה מיקרוסטלייט, אזור גנומי המורכב מחזרות רבות של רצף קצר בן 6-2 נוקלאוטידים, כך שהם עוברים שינוי מוטנטי מהיר בהרכבם, מה שמספק לנו רמזים לגבי אוכלוסיות החתולים האחרונות והתפתחויות הגזעים של אותם החתולים במהלך מאות השנים האחרונות", אמרה פרופ' ליונס. "סמן DNA מרכזי נוסף שבדקנו, התבסס על פולימורפיזם (יכולתו של חומר להתקיים בצורות גבישיות שונות, כאשר הוא לא משנה את הרכבו הכימי) של נוקלאוטידים בודדים, כדי לקבל רמזים על ההיסטוריה העתיקה שלהם לפני כמה אלפי שנים", הוסיפה פרופ' ליונס.
על ידי למידה והשוואה של שני הסמנים, יכלו החוקרים לחבר את הסיפור האבולוציוני של החתולים. בעוד שסוסים ובקר חוו אירועי ביות שונים שנגרמו על ידי בני אדם באזורים שונים של העולם ובזמנים שונים בהיסטוריה, הניתוח של צוות החוקרים, שהתמקד בגנטיקה של החתולים, תמך בתיאוריה לפיה חתולים בויתו לראשונה, ככל הנראה, רק בסהר הפורה, לפני שהיגרו עם בני אדם לכל רחבי העולם. "לאחר שהגנים של החתולים מועברים לגורי חתולים לאורך הדורות, המבנה הגנטי שלהם במערב אירופה למשל, שונה בהרבה מחתולים שחיים בדרום-מזרח אסיה - תהליך המכונה בידוד על ידי מרחק. למעשה, אנו יכולים להתייחס לחתולים ככאלה המבויתים למחצה, מכיוון שאם נהפוך אותם לחופשיים בטבע, סביר להניח שהם עדיין יצודו שרצים ויוכלו לשרוד ולהזדווג בעצמם בשל ההתנהגות הטבעית שלהם. בניגוד לכלבים וחיות מבויתות אחרות, לא באמת שינינו כל כך את ההתנהגויות של החתולים במהלך תהליך הביות, כך שהם שוב מתגלים כחיה מיוחדת", הסבירה פרופ' ליונס.
