זה לא מפתיע שבתור אחת המעצמות המובילות בתבל, ארצות הברית משפיעה רבות על מגמות עולמיות שונות, לרבות בנושאי אקלים ואנרגיה. דוח שפורסם על ידי קבוצת המחקר רודיום (Rhodium Group) מצביע על התקדמות משמעותית במדיניות אפס פליטות גזי החממה והאנרגיה החלופית תחת ממשל ביידן, אך גם חושף פערים מדאיגים בין היעדים השאפתניים לבין התוצאות הצפויות. תמונת המצב של מדיניות משבר האקלים ושל הפחתת גזי החממה באטמוספרה בארצות הברית נותרת מורכבת.
נתחיל בחדשות הטובות
החדשות הטובות הן שחלה התקדמות משמעותית: עד שנת 2035, ארצות הברית – שנחשבה עד לא מזמן למדינה שפולטת הכי הרבה גזי חממה בשנה (ועדיין נחשבת למדינה שפלטה במצטבר הכי הרבה גזי חממה בהיסטוריה) – צפויה להפחית את פליטות גזי החממה השנתיות שלה ב-38 אחוז עד 56 אחוז (בהשוואה לכמויות של 2005).
ביידן בוועידת האקלים ב-2021
(צילום: רויטרס)
נתון זה הוא תוצאה ישירה של מספר גורמים, כגון מדיניות של שלטונות קודמים כמו ממשל אובמה ושל מדינות ספציפיות כמו קליפורניה וניו יורק, שיפור בטכנולוגיות ברחבי העולם, וכן ההשקעה הגדולה של ממשל ביידן בתחום האנרגיה הירוקה.
בשלושת החודשים הראשונים של 2024 הושקעו יותר מ-71 מיליארד דולר באנרגיה נקייה בארצות הברית – עלייה של 40 אחוז בהשוואה לרבעון המקביל ב-2023. בן קינג, מנהל בכיר במחלקת האנרגיה והאקלים של רודיום, כינה זאת "שינוי מדרגה" בראיון עבור ה-Financial Times.
כמו כן, הדוח מתאר התקדמות משמעותית בכמה תחומים נוספים. בסקטור התחבורה צפויה ירידה של 22 אחוז עד 34 אחוז בפליטות עד 2035 בהשוואה ל-2023, כאשר 64 אחוז עד 74 אחוז מהמכוניות ורכבים קלים אחרים שיימכרו עד 2032 צפויים להיות חשמליים. בסקטור ייצור החשמל צפויה ירידה דרמטית של 42 אחוז עד 83 אחוז בפליטות גזי החממה עד 2035, ומקורות אנרגיה נקיים צפויים לספק 62 אחוז עד 88 אחוז מהחשמל. אפילו בתעשיית הנפט והגז, שנחשבת לאחת התעשיות המזהמות ביותר, צפויה ירידה של 12 אחוז עד 28 אחוז בפליטות עד 2035.
הדרך עוד ארוכה
עם זאת, לא הכול ורוד. למרות הבשורות הטובות, ארצות הברית עדיין רחוקה מהיעד שהציבה לעצמה במסגרת הסכם פריז מ-2015 , שכולל הפחתה של 50 אחוז לפחות בפליטות עד לשנת 2030, וצמצום כמעט מלא של הפליטות עד אמצע המאה. הצפי עומד כעת על הפחתה של 32 אחוז עד 42 אחוז בלבד עד 2030, ובעצם, אם הקצב הנוכחי יימשך, הפער עלול לגדול.
המסקנות הללו לוקחות בחשבון את שורת ההישגים החקיקתיים והרגולטוריים ברמת הממשל הפדרלי של כלל ארצות הברית וברמת המדינות שבה. הן מדגישות את הקושי בהפחתת פליטות גזי החממה במהירות מספקת כדי להגביל את ההתחממות הגלובלית ל-1.5 מעלות צלסיוס, כפי שנקבע בהסכם פריז (חשוב לציין כי הטמפרטורה הממוצעת העולמית כבר עלתה ב-1.1 מעלות צלסיוס לפחות, מאז העידן הטרום-תעשייתי).
הסיבות לפער נובעות מכמה גורמים מרכזיים. הדוח צופה גידול של 24 אחוז עד 29 אחוז בביקוש לחשמל עד 2035. העלייה בביקוש לחשמל נובעת מצמיחה כלכלית, ממעבר לרכבים חשמליים (שבמקביל מפחיתים את צריכת הנפט), ומעלייה דרמטית בשימוש במרכזי נתונים עתירי אנרגיה (טכנולוגיות ענן למיניהן, AI, בלוקצ'יין). גורם נוסף הוא הקושי בפריסת אנרגיה נקייה.
למרות ההשקעות הגדולות, יש עיכובים משמעותיים בהקמת תשתיות של אנרגיה ירוקה בגלל התנגדויות מקומיות, עיכובים בתהליכי רישוי ובעיות בשרשרת האספקה. כמו כן, אי-ודאות משפטית ופוליטית מערימה קשיים נוספים. החלטות שהתקבלו לאחרונה בבית המשפט העליון של ארצות הברית מעמידות בסימן שאלה את יכולתן של סוכנויות פדרליות לקבוע תקנות סביבתיות מרחיקות לכת.
הדוח מציין שישנו סיכון משמעותי שהפחתת הפליטות תיפגע במקרה שבו יהיה שינוי משמעותי במדיניות של ארצות הברית - לדוגמה, אם הרפובליקנים, שמובילים מדיניות אנטי-מדעית, שמתנגדת לשימוש בטכנולוגיות נקיות, יזכו בבחירות לנשיאות או לקונגרס בנובמבר הקרוב. ואכן, אנחנו רואים בעשור האחרון במדינות רבות בארצות הברית שעומדים בראשן מושל או בית נבחרים רפובליקני, מדיניות שמקשה על התקנת אנרגיות מתחדשות, על מעבר לתחבורה חשמלית ועל צמצום הזיהום באופן כללי.
סיבות לשמחה וסיבות לדאגה
לדברי ד"ר דניאל מדר, חוקר ויועץ מדעי בתחומי אנרגיות חלופיות, שינוי אקלים ועוד, וממייסדי חברת SP Interface, שימוש נרחב יותר בחשמל עקב מעבר מתחבורה מונעת בנפט לתחבורה חשמלית, הוא מבורך. "תחבורה חשמלית היא יעילה הרבה יותר לעומת תחבורה עם מנועי בעירה פנימית, וגם תחנות כוח גדולות יותר יעילות לעומת מנועים של רכבים", הוא אומר. "לכן גם אם כל החשמל להנעת התחבורה היה מיוצר בתחנות כוח מונעות בתזקיקי נפט, הייתה ירידה בפליטות גזי החממה בסקטור זה. יותר מכך, מכיוון שרשת החשמל עושה שימוש הולך וגובר בטכנולוגיות שפולטות מעט מאוד גזי חממה כדוגמת אנרגיות מתחדשות ואגירת אנרגיה, כל קוט"ש חשמל פולט פחות ופחות גזי חממה לעומת העבר".
מבחינת חוסר הוודאות לגבי המדיניות האמריקנית לאחר הבחירות, ייתכן שהיא דווקא לא תשתנה לרעה מבחינת צמצום פליטות גזי החממה. בתרחיש זה, לדבריו של מדר, יש סיכוי סביר שהתחזיות שמציג הדו"ח הן פסימיות, ובפועל ייתכן צמצום גדול יותר בפליטות. מכיוון שהדוח מספק תחזיות ליניאריות, שבהן אימוץ טכנולוגיות דלות בפליטות פחמן עולה בערך קבוע כל שנה, ובהתאמה הפליטות יורדות בערך קבוע. אולם, בכל הנוגע לאימוץ טכנולוגיות חדשות, טכנולוגיות משבשות (טכנולוגיות חדשות טובות וזולות יותר) משתלטות על שוק קיים באופן מעריכי תוך 10–15 שנה.
נוסף על כך, מדר מספר שהממשל האמריקני (וגם האירופי) החליט להטיל השנה מכסי הגנה כבדים על ייבוא רכבים חשמליים מסין (וגם על סוללות לאגירת אנרגיה וטכנולוגיות נוספות) כחלק ממאבק גיאופוליטי נרחב להגנה על תעשיות הרכב המקומיות שלהם. המכס הכבד יפגע קשות בקצב המעבר לתחבורה חשמלית.
בכל מה שנוגע להשקעה של ממשל ביידן בצמצום הפליטות, מסתבר שיש גם צד אחר למטבע. "אומנם הייתה השקעה חסרת תקדים מצד הממשל הפדרלי הדמוקרטי בשנים האחרונות בצמצום פליטות", עונה מדר, "אך לא ניתן להתעלם שהייתה במקביל גם השקעה עצומה בקידוחי נפט, שהפכה את ארצות הברית למפיקת הנפט הגדולה בעולם, בנפח פעילות בממדים שלא נראו אי פעם בהיסטוריה העולמית". כלומר, מצד אחד פעל הממשל לקידום אנרגיה ירוקה, ובו זמנית, עשה את ההפך הגמור. נראה שממשל ביידן "העדיף לשמור את מחירי הנפט נמוכים יחסית (באמצעות הפקת נפט נרחבת והגדלת ההיצע) כדי למתן אינפלציה ועליות מחירים שעלולים לסכן משטרים בעולם, על פני צמצום פליטות גזי חממה".
על פניו נראה שיש לנו סיבות לשמוח בעקבות הדוח. אך למרות זאת, יש גם סיבות לדאגה. בסופו של יום, החלטות הממשל האמריקני הנוכחי יכולות להתהפך ב-180 מעלות אם טראמפ ייבחר. גם אם המגמה תישאר ללא שינוי, נראה שעדיין יש השקעה עצומה בדלקי מאובנים. מה שבטוח הוא שכמות השינויים שיכולה לקרות עד 2030 צפויה להיות בקנה מידה שלא נראה עד כה.
הכתבה הוכנה על ידי זווית – סוכנות הידיעות של האגודה הישראלית לאקולוגיה ולמדעי הסביבה
